קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על רצח אישה ע''י הבעל: הנשיא א' ברק: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא ג' גלעדי והשופטים ב' אזולאי וח' עמר) שהרשיע את המערער ברצח והטיל עליו מאסר עולם.   1. כנגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. על פי כתב האישום המערער ניהל הליכי גירושין מאשתו. בני הזוג חיו בנפרד, כשבת זוגתו התגוררה בבית הוריה יחד עם ביתם הקטנה. צו של בית משפט אסר על המערער להיכנס לאותה דירה. המערער הגיע לדירה (ביום 9.9.97), והפסיק את זרם החשמל אליה כשהוציא את פקקי החשמל של אותה דירה מארון החשמל שבחדר המדרגות. אשתו של המערער יצאה לראות מהי סיבת הפסקת החשמל, וכאשר ראתה את המערער ניסתה לסגור את דלת הדירה. המערער מנע זאת ממנה בכוח, ודחף אותה לתוך הדירה. הוא תקף את אשתו באמצעות שוקר חשמלי וחתך אותה באמצעות סכין יפני. כתוצאה מכך גרם למותה של אשתו. בגין זאת הואשם המערער ברצח (עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין)). בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ג' גלעדי והשופטים ב' אזולאי וח' עמר) הרשיע את המערער ברצח. בית המשפט התבסס לצורך ההרשעה, בין היתר, על עדותה של אמה של המנוחה, שהייתה אותה עת בדירה. היא ראתה כיצד המערער עושה שימוש בשוקר החשמלי שברשותו, ויצאה להזעיק עזרה. מתנדב המשמר האזרחי שפרץ לדירה מצא את המערער כשהוא משסף את גרונה של המנוחה. בדיקה פתולוגית העלתה כי המנוחה נחתכה בכעשרים חתכים. בית המשפט דחה את גרסת המערער לפיה הפעיל את השוקר כשסבר כי חמותו צפויה לתקוף אותו; הסכין היפנית נפלה מידו; המנוחה התכופפה להרימה ואז החלה קטטה ביניהם ממנה היא נחתכה; וכי אין הוא זוכר את שאירע לאחר מכן. בית המשפט קבע כי המערער הגיע למקום על מנת להמית את אשתו לאור סכסוך הגירושין ביניהם (עמ' 180 להכרעת הדין). מכאן גם התחבולה שנקט בה על מנת להיכנס לדירה והשימוש בשוקר החשמלי כנגד המנוחה. עוד דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה הוא סבל מהתקף כפיוני (אפילפטי). לאור כל אלה בית המשפט קבע כי התמלאו יסודות עבירת הרצח. על המערער הוטל מאסר עולם לאחר שנקבע כי לא נתקיימו התנאים להטיל עליו עונש מופחת (על פי סעיף 300א' לחוק העונשין).   2. המערער העלה טענות רבות כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לבסוף ביקש לצמצם את הערעור לשאלה אחת ויחידה, והיא האם לאור חומר הראיות שנפרש בפני בית המשפט הוכחה כוונתו של המערער להמית את המנוחה. לטענתו, הוא הגיע לדירת המנוחה מתוך כוונה להעביר אליה מכתב באמצעות ביתם. במכתב ביקש ליישב את הסכסוך ביניהם, אך הדברים התגלגלו שלא כמתוכנן. על כן, אין לקבל את המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי לפיה תכנן להמית את המנוחה. עוד טוען המערער כי החתכים שנחתכה המנוחה מהסכין היו ברובם שטחיים, שנגרמו מהתגרה ביניהם. לאור כל אלה טוען המערער כי לא נתגבשה אצלו הכוונה הפלילית הנדרשת לשם ביסוס אחריותו ברצח. המשיבה מצדה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, מבסס חומר הראיות את כוונת המערער לקטול את המנוחה.   לאחר שעיינו בחומר שלפנינו, לא מצאנו לנכון להתערב בממצאיו ובמסקנתו של בית המשפט המחוזי. גם אם נניח את ההנחה הנוחה למערער לפיה לא הגיע לדירת המנוחה מתוך כוונה להמיתה, עדיין הכוונה לגרום למותו של אדם יכולה להתגבש בסמיכות קרובה למעשה ההמתה עצמו (ע"פ 2688/01 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). כפי שציינה השופטת מ' נאור "אין נוסחאות מתמטיות להכרעה בשאלה אם הייתה או לא הייתה החלטה להמית. הכל תלוי במכלול הנסיבות" (ע"פ 4923/00 יעקבלב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 30, 37). תקיפה בכלי קטלני יכולה ללמד על החלטה של התוקף להמית את המותקף (ע"פ 6066/94 חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 326, 335). בית המשפט המחוזי נתן אמון בגרסתו של מתנדב המשמר האזרחי שפרץ לדירה וראה את המערער כשהוא מסיים לשסף את גרונה של המנוחה (עמ' 172 להכרעת הדין). המנוחה נחתכה מספר רב של פעמים מהסכין היפנית של המערער. חלקם של החתכים היו עמוקים. בית המשפט קבע, על בסיס חומר הראיות שהיה לפניו כי כל אחד מהחתכים בצווארה של המנוחה יכול היה לגרום למותה. בית המשפט עמד על מערכת היחסים העכורה ששררה בין המערער לבין אשתו המנוחה. מכל אלה ומראיות נוספות ניתן להתרשם כי קביעתו של בית המשפט לפיה התגבשה הכוונה אצל המערער לרצוח את המנוחה מעוגנת היטב בחומר הראיות שהיה לפניו.   משכך דין הערעור להידחות.   ה נ ש י א   השופט א' ריבלין:   אני מסכים.   ש ו פ ט   השופט א' גרוניס:   אני מסכים.   ש ו פ ט         הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.  משפט פליליערעוררצח