פגיעה במרפק תאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה במרפק תאונת עבודה: 1. בפני ערעור המערער לפי ס' 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 30.3.04 שקבעה לו 19% נכות בגין פגיעה שנפגע בעבודה ביום 27.3.01. המערער נפגע במרפקו השמאלית ונגרמו לו. צלקות. למערער נקבעו אחוזי הנכות בגין הליקויים כדלקמן: מגבלות ביישור וכיפוף מרפק - 10% (לפי ס' 41(8) למבחנים). צלקות - 10% לפי ס' 75 1(ב). סה"כ משוקלל 19% נכות. 2. זו הפעם השניה שעניינו של המערער מגיע לדיון בפני בית הדין. מפאת חשיבותם של ההליכים שנתקיימו קודם לכן, אפרט עיקריהם, להלן: א. ביום 2.10.02 קבעה ועדה מדרג ראשון למערער 19% נכות לפי הסעיפים שלהלן: 10% לפי ס' 41(8) בגין הגבלה בתנועות המרפק.נ 10% לפי ס' 35(1) בגין שינויים ארטריטיים.ב ב. על החלטת הועדה מן הדרג הראשון הוגש ערר. בערר טען המערער לאי התייחסות הדרג הראשו לצלקות מהן הוא סובל. בהחלטתה קבעה הועדה הרפואית לעררים למערער 5% נכות פלסטית בגין הצלקות מהן הוא סובל. הועדה הפחיתה את הנכות האורטופדית לפי ס' 35(1) ל-5%. כמו כן במקום ס' 41(8) קבעה את נכותו לפי ס' 41(7)(111) - 5%. ג. על החלטת הועדה הרפואית לעררים הוגש ערעור לבית הדין (בל 1678/03). על פי החלטת בית הדין שניתנה בהסכמה, הוחזר עניינו של המערער אל הועדה על מנת שתתייחס לשישה עניינים כמפורט בפסק הדין. בין בשאר, ובהקשר לענין שבפנינו הורה בית הדין לועדה לנמק את הפחתת הנכות האורטופדית של המערער מזו שנקבעה בדרג הראשון, מבלי שניתנה למערער זכות טיעון לגבי הפחתתה (המערער הגיש ערר בשעתו אך על הצלקות ורק לענין זה התייחס בדיון בפני הועדה). בפסק הדין נקבע כי למערער תינתן זכות להתגונן כנגד הפחתת הנכות האורטופדית לרבות הגשת חומר כראות עיניו, וכן, תבחן השאלה האם המגבלות בכיפוף והיישור כפי שאובחנו אצל המערער תואם לפריט 41(8) למבחנים. ד. בהחלטתה מיום 30.2.04 מושא ערעור זה שבה הועדה וקבעה את נכותו של המערער לפי ס' 41(8) 10%. הועדה קבעה 10% בגין הצלקות. עם זאת, הועדה ביטלה את נכותו של המערער לפי ס' 35(1) לחלוטין. ערעור המערער מתייחס לביטול נכותו לפי ס' 35(1). 3. בכתב הערעור המפורט שהגיש עוסק המערער רבות באופן פעולת הועדה בעניינו ועוד נתייחס לטענותיו בהמשך. לגופו של ענין מפנה המערער לכך כי 10% נכות נקבעו לו לפי ס' 35(1) על ידי ועדת הערר הראשונה תוך ציון שהנכות ניתנת בגין מתכת במרפק. החלטת הועדה הרפואית לעררים לענין זה ניתנה ביום 11.3.03. מאז לא הוצאה המתכת ממרפקו של המערער. המתכת נותרה שם מקובעת לעצם והיא תישאר שם לצמיתות. למרות המצאותה, מועלמת הנכות שהוענקה בגינה בנימוק שפלטת המתכת הוצאה. כיצד יתכן שב- 2.10.02 נצפים שינויים ניווניים במרפק, ב- 11.3.03 נצפים שינויים כאלה, והם נעלמים ב- 30.3.04? לטענת המערער כל השתלשלות העניינים בפני הועדות מצביעה על מגמתיות פסולה של הועדה להכשיל את המערער ולא לאפשר לו לעבור את הסף של 19%. הועדה גילתה משוא פנים כלפיו בהחלטות חוזרות, מוטעות, שמכולן עולה המגמה הפסולה האמורה. רופאי הועדה אינם אמינים עוד על המערער. בהחלטותיהם ניכרים תימרונים אגרסיביים המצביעים על מטרה המקדשת את האמצעים. על כן מבקש המערער מבית הדין בעצמו לבטל את הורדת ס' 35(1) ולהשיבו למערער, לקבוע שהועדה חרגה מסמכותה כפי שהגדירה בית הדין בפסק הדין, לא לאפשר דיון נוסף, וודאי לא בפני אותו הרכב, לא לאפשר דיון נוסף בסעיפי הליקוי הקודמים שנקבעו למערער. 5. המשיב הודיע על הסכמתו לכך שעניינו של המערער יוחזר לועדה לשם דיון, ונימוק החלטתה בנוגע להענקת הנכות בכל הקשור מרפקו של המערער. המשיב סבור שהיה בסמכות הועדה להתייחס לפריט 35(ו) כאמור בפסק הדין מיום 8.2.04. עם זאת, המשיב סבור שהועדה טעתה בכך שהניחה כי המתכת שהיתה במרפקו של המערער הוצאה ממנו. המשיב התנגד לבקשת המערער כי בית הדין יקבע כי החלטת הועדה לענין ס' 35(1) בטלה מעיקרה. ההכרעה 6. בפסק דין זה עומדת לבחינה החלטת הועדה הרפואית לעררים שניתנה לאחר שעניינו של המערער הוחזר אליה על פי פסק דין של בית הדין מיום 8.2.04. לפיכך, וכרגיל, על בית הדין לבחון אם החלטתה מושא הערעור עולה בקנה אחד עם הנחיות בית הדין כפי שנקבעו בפסק הדין. לענין זה כבר נקבע כי החזרת ענין לועדה לעררים עם הוראות מחייבת את הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין האזורי (ראה במאמרו של י. אליאסוף, ועדות רפואיות לעררים במסגרת הביטוח הלאומי, שנתון משפט העבודה תשנ"ו, 47 בע"מ 82, וההפניות שם). אם אין ההחלטה עולה בקנה אחד עם האמור בפסק הדין, או נפלה בה טעות מסוג אחר, כפי שמוסכם על הצדדים, עלינו להחליט אם להחזיר את עניינו של המערער אל הועדה, האם לקבוע כי הענין יוחזר לועדה בהרכב אחר או ליתן החלטה לגופו של הערעור בדבר "השבת" אחוזי הנכות למערער, מבלי להזקק שוב להחלטת ועדה. 7. נלך איפוא שלב שלב בדרך שהותוותה. אכן, לפי העולה מפרוטוקול הועדה, המתכת שהיתה במרפקו של המערער הוצאה, ולכן, לפי האמור שם יש לבטל את הסעיף, קלינית ורנטגנית (ראה בעמ' 5 לפרוטוקול הועדה, ס' 22). מתברר כי בפועל המתכת לא הוצאה ממקומה, וכך יוצא שאצל הועדה נפלה טעות משפטית בהסתמכה בממצאיה, על טעות שבעובדה. משכך, החלטת הועדה כפי שהיא לא יכולה לעמוד. בנסיבות אלו, חוזרות על מכונן הנחיות בית הדין בפסק הדין שניתן ביום 8.2.04 בקשר לנכות האורטופדית כדלקמן: "הנמקת הפחתת הנכות האורטופדית של המערער מזו שנקבעה בדרגה ה- 1 מבלי שניתנה למערער זכות טיעון נגדה". דהיינו, ההפחתה המוזכרת מ- 10% ל- 5% לפי ס' 35(1) למבחנים. וכן: "2. מתן זכות למערער להתגונן כנגד הפחתת הנכות האורטופדית לרבות הגשת חומר כראות עיניו". אין חולק כי כל יתר ההנחיות שבפסק הדין מולאו ואין מקום לשוב ולהזקק להנחיות הללו. 8. האם על בית הדין לעשות מלאכתה של הועדה ולקבוע למערער 10% נכות לפי הוראות ס' 35(1) למבחנים? התשובה לכך היא בשלילה. לענין זה כבר נקבע כי כאשר בית הדין מוצא כי נפלה טעות שבחוק בהחלטת ועדה רפואית לעררים, הוא עומד על הטעות ומחזיר את הענין לועדה לקביעת דרגת נכות. רק במקרים נדירים עת תיקון הטעות אינו מחייב כל ידע או שיקול דעת רפואי יתקן בית הדין בעצמו את הטעות (ראה במאמרו של י. אליאסוף, שם, בע"מ 81,82, וההפניות שם). במקרה שלפנינו אין לבית הדין הידע הרפואי הדרוש על מנת לפעול, על פ הנדרש בפסק הדין, כפי שפורט לעיל. 9. באשר לשאלה בדבר הרכב הועדה אליה יש להחזיר את עניינו של המערער - נחה דעתנו בנסיבות הענין כי נכון יהיה במקרה זה לסטות מדרך המלך, ולהחזיר את עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר. לענין זה נציין כי אף לא נשמעה התנגדות לכך מטעם המשיב. 10. הועדה שאליה יוחזר עניינו של המשיב תופנה לאחוזי הנכות שנקבעו לו בסעיפי הליקוי האחרים. הועדה תופנה לקביעת אחוזי הנכות למערער לפי ס' 35(1) בפני הועדה מדרג ראשון ביום 2.10.02 - 10%, ובפני הועדה מדרג שני מיום 14.3.03 5%. המערער יורשה לטעון בפניה כנגד הפחתת אחוזי הנכות ולהציג כל חומר רלוונטי בענין. הועדה לא תעסוק ביתר סעיפי הליקוי שנקבעו למערער. סוף דבר הערעור מתקבל. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום המצאתו. מרפקתאונת עבודה