קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על ריפוד רהיטים:   זוהי תביעה לקבלת פיצויים כספיים בגין עבודת רפדות שביצע הנתבע לרהיטיהם של התובעים, אשר לטענתם בוצעה באופן לקוי. לטענת התובעים, הם רכשו בד לצורך ריפוד כריות הישיבה הנשלפות של הסלון, זאת לאחר שהם הציגו קודם לכן את הבד בפני הנתבע, לצורך קבלת אישור לטיבו מן הנתבע. לגרסתם, התפרים בכריות החלו להיפתח, ודבר זה מעיד כי עבודת הרפדות הייתה לקוייה.  לטענת הנתבע, מקור הבעיה איננה בעבודת הרפדות, כי אם בבד עצמו. הנתבע הכחיש את הטענה שהוא אישר את הבד, וטען, כי כל שהוא המליץ לתובעים היה, את אותה החנות ממנה הם רכשו את הבד.   לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפניי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי כלהלן:   גם במהלך הדיון שהתקיים ביום 15.4.02 שב הנתבע על טענותיו כי הבעיה היא בבד. כך למשל העיד הוא, כי הוא "יכול להוכיח שהבד הזה נקרע לבד" (שורה 14 עמוד 1 לפרוטוקול הדיון). בהמשך העיד הוא, אף כדלקמן: "…הם הביאו לי שני סוגי בדים. אחד אמרתי להם שהוא לא טוב. …החליפו את הבד הראשון והביאו את השני, ואמרתי שזה בסדר. … אני אמרתי לו שהבעיות הם בתפר. אני הבאתי לו בד בלי תפר, מתחתי אותו לשני הצדדים, והוא נקרע" (שורות 14-20 בעמוד 1).     מן האמור בעדות זו של הנתבע עצמו, ניכר כי במהלך העסקה הוא אכן המליץ לתובעים בגין טיבו של בד כזה או אחר. מעדותו אף עולה כי לא רק שהוא נתן לתובעים המלצות על בד כזה או אחר, אלא גם שהתובעים הגיבו ופעלו בהתאם להמלצותיו.   לאור זאת, האמנתי לתובעים כי הם אכן קנו את הבד לאחר שעבר את אישורו של הנתבע.   יתר על כן, מבלי להיכנס לשאלה האם נתן הנתבע המלצה על הבד אם לאו, הרי שכבעל מקצוע מיומן בתחומו מוטלת עליו חובת זהירות באשר לחומרים בהם הוא משתמש לצורך עבודתו.   חובת זהירות זו של הנתבע באה לידי ביטוי בכך, שהיה עליו לזהות כפי שרפד סביר מסוגו היה מסוגל לזהות, שהבד שלפניו איננו ראוי לצורך עבודת הריפוד המבוקשת, ועל כן, עליו להימנע מלעשות בו שימוש בעבודתו. אי זיהוי שכזה מקים למעשה את חבות הנתבע וקל וחומר הוא כאשר נעשה שימוש בבד אשר זוהה כבלתי מתאים, דבר הנמצא ביסודותיה של עוולה החמורה אף יותר.   הואיל והאמנתי לתובעים כי הנתבע אישר את הבד, ולאור העובדה כי הוא עצמו טען שהבד לא טוב, הרי שמטעם זה בלבד יש לקבל את התביעה כנגדו. לא זאת אף זאת, במהלך הדיון בתיק הופנה העניין לקבלת חוות דעת מומחה מטעם מכון התקנים הישראלי. בחוות דעתה של המומחית אשר מונתה בתיק ניכר כי נמצא בידה עבודת רפדות לקוייה.   המומחית, הגב' מרים הר לב, אשר משמשת כראש ענף, מהנדסת ראשית לטקסטיל נייר ועור במכון התקנים הישראלי, העלתה בסעיף 6.2 לחוות דעתה את המימצאים הבאים: "המערכת כולה נראית כחדשה שלא נעשה בה שימוש רב פרט לפגמים המפורטים להלן: בד הכריות פרום בתפרים וקרוע. במקום תפיסת בד הריפוד למסגרת העץ, נשארו שוליים לא תפוסים ועודף בד בשוליים. בגב הכורסא נראות סיכות חיבור בולטות. סיכות אלה לא אמורות להיות גלויות אלא נסתרות בבד הריפוד. בגב אחת הכורסאות יש חיבור של בד הריפוד הנראה כטלאי".   כמו כן, העלתה המומחית בסעיף 6.3 לחוות דעתה את המימצאים הבאים, באשר לבד אשר נלקח מציפוי של אחת מכריות הישיבה לצורך בדיקת המעבדה: "בדיקות מעבדה: החלקת חוטים בתפר: החלקת חוטי השתי בתפר רוחב פרימה בעומס 100 ניוטון 10 מ"מ החלקת חוטי הערב בתפר רוחב פרימה בעומס 100 ניוטון 2.5 מ"מ דרישת תקן ת"י 1543 "בדי ריפוד לשימוש ביתי", 2001 בתכונה זאת הינה 6 מ"מ מקס' בשני כיווני הבד, שתי וערב. תקן זה אינו רשמי".   בסעיף 7 לחוות הדעת קבעה המומחית מסקנותיה, שכדלקמן: "7.1 בעת הרכבת בד הריפוד על מסגרת העץ, נשארו סיכות גלויים ושוליים של בד. דבר זה מעיד על עבודת רפדות שלא בהתאם לכללי המקצוע הטובים. 7.2 איכות הבד בתכונה של החלקת חוטים בתפר היא נמוכה. הבד אינו מתאים לשמש כבד ריפוד עקב תכונה זו".   חוות דעת המומחית, קובעת חד משמעית כי הן הבד והן עבודת הריפוד היו לקויות.   לאור זאת, ולאור העובדה כי האמנתי שהתובעים הסתמכו על עצותיו של התובע לגבי הבד, החלטתי, כבאמור לעיל, לקבל את התביעה כנגד הנתבע.   באשר לקביעת גובה הפיצוי שבו יש לפצות את התובעים, הרי שקיימים מספר גורמים "מפריעים" לצורך חישוב זה, כדלקמן: האחד, התובע ביצע עבודות נוספות עליהן לא הלינו התובעים. השני, החשבונית שצירף הנתבע לכתב תביעתו, אינה מבדילה בין העבודות שונות שבוצעו, ואינה מפרטת את סכומיהן. כל שהחשבונית נושאת הוא את המחיר הכללי של העסקה עבור כל העבודות המצויינות בחשבונית אשר הינו בסך 2,000 ש"ח. לאור זאת, קשה לאמוד את עלות עבודת ריפודן של הכריות.    השלישי, התובעים טענו כי יש בעיה עם כל הסלון, באשר להתאמת גווניו לאלה של פינת האוכל, והקושי למצוא הבד התואם. הרביעית, לטענת התובעים, הם שילמו עבור כל הסלון סך של 3,400 ש"ח, אולם, דבר זה לא הוכח על ידם. החמישית, התובעים לא הוכיחו את גובה עלותו של הבד השנוי במחלוקת.   לאור כל האמור לעיל, הרי שקיים קושי בהערכת הפיצוי המגיע לתובעים בגין הליקויים שנתגלו בכריות בלבד.   הואיל ומחד התובעים לא הלינו על כל העבודות שביצע התובע, והואיל ומאידך התובעים לא הוכיחו את טענותיהם באשר לגובה עלותו של הסלון כפי שהם טוענים להם, כמו גם את גובה עלותו של הבד שנמצא כלא מתאים, החלטתי כי לאור נסיבות אלו של המקרה יוענק לתובעים פיצוי בסכום גלובלי של 1,500 ש"ח.   לאור זאת, יחוייב הנתבע לשלם לתובע סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כמו כן, יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 2,000 ₪, הכוללות גם את הוצאותיהם בגין חוות דעת מומחה.   זכות להגשת בקשת רשות ערעור, תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.פיצוייםרהיטים (תביעות)