קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים על פציעה בתחרות אתלטיקה: 1. התובע יליד 25.1.1978היה חבר באגודת הפועל תל אביב, הנתבעת בתיק. ביום 28.2.87, בסמוך לשעה 00: 18 השתתף בתחרות קפיצה לרוחק באתלטיקה קלה שהתקיימה באצטדיון הדר יוסף בתל אביב. בעת הקפיצה לרוחק נפגע התובע קשה בברכו השמאלית לאחר שקפץ לבור הקפיצה בולא היה חול בצורה ראויה מאחר והחול לא יושר כראוי לפני הקפיצה. הרשלנות המיוחסת לנתבעים היא כמפורט בסעיף 4 לכתב התביעה המתוקן. הנתבעת הכחישה חבותה וטענה כי לא היא שאירגנה התחרות אלא זו אורגנה בידי הנהלת האצטדיון הדר יוסף ו/או אגוד האתלטיקה ו/או איגוד השופטים ו/או התאחדות הספורט, והחול גורף ויושר כנדרש, מכל מקום התובע לא יכול היה לראות שהחול לא יושר טרם קפיצתו, והאחריות ליישור החול מוטלת על מארגני התחרות. עוד טענה הנתבעת כי בבור הקפיצה הייתה שכבה עבה של חול שעונה על דרישות הבטיחות והיה בה כדי למנוע הפציעה וכי התובע היה קופץ לרוחק מצטיין מנוסה ובקיא בטכניקה אותה רכש ולה הודרך במשך תקופה ארוכה ואינטנסיבית של אימונים. 2. תיק זה - היסטוריה ארוכה לו, כפי שניתן לראות ממספרו והסיבות לכך בתיק עצמו, אך אפרטן בתמצית. משנקבע התיק להוכחות והתייצבו הצדדים התברר שיש שינוי חזית בתצהירי הנתבעת, דחיתי הדיון, התרתי להגיש בקשה לתיקון כתב הגנה על מנת שבית המשפט יוכל לדון בעובדות האמיתיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. בעקבות תצהירי הנתבעת הגיש התובע כתב תביעה מתוקן כנגד הנתבעת וכנגד מרכז הספורט (הלאומי) בתל אביב בע"מ ונגדה נטען שהיא זו שארגנה התחרות אלא שכתב התביעה נגדה נמחק מחמת התיישנות. לאחר דחיות חוזרות ונשנות לבקשות הצדדים סוף סוף נשמע התיק ביום 28.5.98 והוריתי על הגשת סיכומים. התובע לא הגיש סיכומיו ולכן דחיתי התביעה ביום .13.10.98 בעקבות בקשת התובע בבש"א 5430/98, בוטל פסה"ד ביום 15.4.99, הסיבה שלקח זמן כה רב למתן החלטה היא העובדה שהבקשה לא הומצאה למשרדה של ב"כ הנתבעת על ידי התובע. סוף-סוף הגיש התובע סיכומיו ביום 9.5.99ואילו הנתבעת הגישה סיכומיה לאחר אורכות בהסכמה שניתנו לה רק ביום 15.9.99. פירטתי בתמצית השתלשלות העניינים בתיק כדי להפריך טענה נראית של סחבת בית המשפט כיוון שכל הסחבת מקורה בצדדים ובבקשות הדחייה והארכות המוגשות על ידם. 3. מכאן לגופו של ענין, מטעם התובע העיד הוא בלבד. לעדותו, השתתף בתחרות קפיצה לרוחק באתלטיקה קלה מטעם הנתבעת באצטדיון הדר יוסף. היו בין 10ל- 15 קופצים כאשר התובע היה באמצע מבחינת תור הקפיצה כשכל אחד קופץ בתורו וחוזר למקומו לקפיצה חוזרת. בקפיצה השניה, מעיד התובע, כאשר החל בקפיצה היה זה בסוף מסלול הריצה שאורכו כ-30- 20 מטר לכן לא יכול היה לראות אם החול בבור הקפיצה מיושר כנדרש לפני הקפיצה, כשנחת חש כי הוא נוחת בבירור לתוך בור שנעשה על ידי קופץ קודם, היינו, שהחול לא יושר לפני קפיצתו לכן נבלמה הקפיצה והתנועה קדימה בכיוון הריצה, לא הייתה לו אפשרות החלקה קדימה, הגוף ובמיוחד רגליו וברכיו קיבלו זעזוע חזק ומהיר שגרם לפריקת ברך שמאל. עוד מעיד התובע כי היה ספורטאי מאז בית הספר היסודי, השתתף בתחרויות ובאימונים לרב ובמאות קפיצות לרוחק בתנאים דומים, מסלול ההרצה היה באורך דומה, גם בור הקפיצה וסוג החול. באותו אצטדיון התאמן במשך כשנתיים וחצי עם קבוצתו אצל הנתבעת. עוד מעיד התובע כי מניסיונו הוא יודע כי לאחר כל קפיצה לרוחק - מיושר - כדבר שבשגרה - החול בבור הקפיצה כדי למנוע פגיעה מהקופץ הבא ולאפשר נחיתה נכונה, וכי לא הודרך ולא נאסר עליו לקפוץ אם החול לא יושר לפני הקפיצה. ובסיומו של התצהיר אומר התובע "ברור לי שנחתתי בתוך בור של קופץ שקדם לי, וכי החול לא יושר לפני קפיצתי וזאת עקב נחיתתי בתוך השקע ועצירתי החדה בעקבותיה". מתצהירו של התובע מתברר שאין הוא יודע אם החול יושר אם לאו, מסיק הוא מסקנה זו מכיוון שכאשר נחת חש שהוא נוחת לתוך בור שנעשה ע"י קופץ קודם. בחקירתו הנגדית משנה התובע עדותו ואומר "לשאלה באיזה שלב ראיתי שהחול לא מגורף, אני משיב שכשהייתי באוויר (עמ' 21ש' 24). עדות זו עומדת בניגוד לעדותו בתצהירו שם מעיד הוא שרק משנחת חש את הבור ולכן הסיק את המסקנה שהחול לא גורף. בחקירתו הנגדית נוסף פרט שלא בא לידי ביטוי בתצהירו לפיו עוד באוויר, במהלך הקפיצה, ראה שהחול לא גורף. קשה לי לקבל עדות זו, ראשית לו אכן ראה עוד באוויר שהחול לא גורף מדוע לא בא הדבר לידי ביטוי בתצהירו בעדות ראשית, וספק בעיני אם בכלל הדבר אפשרי, כאשר התובע השקיע את כל מאמציו באותה עת בביצוע קפיצה לרוחק על מנת להצליח בתחרות בה השתתף. 4. מטעם הנתבעת העיד יהודה מור שהיה מאמנו של התובע בתקופה הרלוונטית שעמד סמוך לבור הקפיצה בעת קרות התאונה. לעדותו התחרות אורגנה ע"י איגוד האתלטיקה של תל אביב ולא ע"י הנתבעת שאף לא היתה אחראית למתקנים באצטדיון. בעת קפיצת התובע, עמד שופט אחד ליד קרש הקפיצה, שופט נוסף ליד בור הקפיצה בסמוך למקום נחיתת הקופצים ובצד ישב שופט רישום. כמו כן, היה בחור שגירף החול לאחר כל קפיצה. גירוף החול נדרש לאחר כל קפיצה על מנת שניתן יהיה לזהות את מקום הנחיתה של כל אחד מהקופצים. העד עמד ליד השופט שניצב ליד קרש הקפיצה והיה עד לקפיצתו של התובע. בביצוע הקפיצה לאחר הניתור, בזמן היות התובע באוויר גוף התובע לא היה מצוי בתנוחה מאונכת כנדרש אלא בנטיה הצידה וכאשר התובע נחת בארגז החול רגלו השמאלית נטתה שמאלה ופגעה בחול בזווית של 45 מעלות. מחקירתו הנגדית עולה שהיום אינו עובד בשירות הנתבעת, לעדותו כל הקפיצה היא ענין של חצי שניה והוא זוכר את המקרה היטב מכיוון שהיה זה אירוע טראומטי (עמ' 25 ש' 23-19). "לשאלה אם לפי תצהירי אני יכול לזכור אם מישהו גירף את החול אני משיב שאני זוכר בוודאות שגרפו את החול. ספציפית למקרה זה אני לא יכול לזהות מי גירף. בוודאי שאחרי כל קפיצה גירפו, כולל לפני הקפיצה של התובע. לשאלה אם אני כל כך זוכר מדוע בתצהירי אני משתמש במינוח של נהוג ומקובל אני משיב שהשתמשתי בתצהיר במונחים שמובנים מאליהם. כל מה שכתבתי זה על סמך דברים שהיו בשטח כי לא היה לי פה ענין לקבוע דעה.... ברגע שלא מגרפים אז אי הרגילות בזה היתה מאד בולטת לעין. אם אתה אומר לי שאפשר לגרף בסדר ואפשר לגרף לא בסדר אני משיב שהמציאות היא לפי החוקה. שם כתוב שפני משטח החול וקרש הקפיצה צריכים להיות באותה רמה. כאשר אדם גירף זו התנהגות נורמלית סטנדרטית שכוללת אותו מקרה. החול גורף כך שיהיה במשטח ההרצה והקרש. התפקיד שלי כמאמן זה לשמור שלא יעשו בנושא זה "פשלות" כדי שחניך שלי לא יפגע. אני עמדתי 2- 1.5 מהארגז ואני ראיתי שהכל מגורף". (עמ' 26ש' 21עד 27 ש' 23). 5. לו הנתבעת לא הייתה מביאה עדים, גם אז תביעת התובע הייתה נדחית. התובע כאשר נפגע היה בן 17והתאונה, כאמור, ארעה ביום .28.2.87 התביעה הוגשה ביום 23.1.95, ימים מספר לפי תום תקופת ההתיישנות גם אם הדבר אפשרי מבחינת החוק כאשר מדובר בתאונות מעין אלה, הרי המרחק בין האירוע להגשת התביעה יש בו כדי להשפיע על האפשרות לגביית ראיות והבאת עדים כנדרש. לא אוכל להכריע התביעה על סמך עדותו היחידה של התובע שהינו בעל דין המעונין בדבר, מבלי שהובאו עדים נוספים לתמוך או לסייע בגרסתו, במקרה זה, היו עדים לרב, השופטים ששפטו בתחרות ועמדו בסמוך לארגז החול שבו נחת התובע ומשתתפים אחרים בתחרות, אך למעט התובע לא הובא איש. נטען ע"י הנתבעת שלא היא זו שארגנה התחרות אך גם לענין זה התובע לא הביא עדים מטעמו, ולא רק זאת בתצהיריו בעדות ראשית התובע לא טען שראה שהחול לא גורף אלא שרק אחרי שנחת חש שנוחת הוא לתוך בור ומסקנתו היא שהחול לא גורף. רק בחקירתו הנגדית טוען הוא שראה שהחול לא גורף, לא רק זאת שלא הוכח שהתאונה ארעה בגין העובדה שהחול לא גורף גם לא הובאה חוות דעת של מומחה שיהא בה כדי להצביע שאי גרוף החול יכול היה לגרום לתאונה מעין זו, ושהבור שנפער כתוצאה מקפיצתו של מתחרה קודם יכול לגרום לתוצאה כפי שארעה. גם לא נסתרה טענת הנתבעת שגרוף החול, נועד, בין היתר, לאפשר לשופטים לבדוק את מרחק הקפיצה של המתחרה - התובע נחקר על כך ולעדותו "על פי רב הרגליים כשנכנסות משאירות סימן.... כשחוזרים על השאלה אני משיב שעל פי רוב השופטים מסתכלים וכשאני נכנס לתוך הבור, נוצר מצב שאנחנו מתיישבים ואז כשאני קם אז לפי הנקודה האחרונה" (עמ' 21 ש' 7-3). אך אם המדידה היא לפי המקום בו מתיישב המתחרה עדיין יש לגרף החול כדי שניתן יהיה לראות את המקום בו נחת. מה גם שגם לגירסתו של התובע יש חובה לגרף החול אחרת לא ניתן למדוד התוצאה ולכן לא סביר שהחול לא גורף. התמקדתי בעדותו של התובע שכן הנטל עליו. עדותו של המאמן יהודה מור - לו אין ענין בתביעה והוא אינו עובד הנתבעת, אשר עמד בסמוך לארגז הקפיצה העיד שהחול אכן גורף - עדיפה בעיני ויש בה כדי להטיל ספק של ממש בעדותו של התובע. מכל מקום למעשה התובע אינו יודע כיצד ארעה התאונה ולא הוכח שהתאונה ארעה כיוון שהחול לא גורף. יתרה מזו מדובר בעדות יחידה של בעל דין המעונין בדבר ובית המשפט בבואו להכריע על סמך עדות יחידה של בעל דין חייב לנמק הסיבה לכך, לא מצאתי הנימוקים לכך ולא רק שלא מצאתי הנימוקים לכך למעשה לא הוכח בפני דבר. צר על מצבו של התובע אך משלא הוכיח את פרטי הרשלנות אותם ייחס לנתבעת ולא הוכיח למעשה כיצד ארעה התאונה - אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של - 000, 5 ש"ח כולל מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. פיצוייםדיני ספורטתאונות ספורט