פסק דין הצהרתי לגבי ירושה מדייר מוגן

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי לגבי ירושה מדייר מוגן: 1. המשיב ואחיו הינם הבעלים של דירה ברחוב רחל 24 בחיפה (להלן : הדירה). בדירה זו מתגוררת אימו של המבקש שהינה בת כ-90. הדירה הושכרה בשנת 1959 לאביו המנוח של המשיב ובשנת 1961 נחתם חוזה דיירות מוגנת בין אביו של המשיב לבין אימו של המבקש. המבקש מתגורר לבדו מזה מספר שנים מחוץ לדירת הוריו. בהמרצת פתיחה שהגיש לבית משפט השלום ביקש המבקש שבית המשפט יצהיר שהוא רשאי להתגורר בדירה ורשאי לסייע ולתמוך באימו וכן יהא רשאי בבוא הזמן לרשת את אימו כדייר מוגן. כן ביקש לראות את יום תחילת מגוריו מיום 1.6.08, היום שבו פנה במכתב למשיב. בית משפט השלום בחיפה שמע את הצדדים ובחן את הראיות וקבע בפסק דינו (ה"פ 9817-08-09, כבוד השופטת תמר נאות פרי) כי המבקש רשאי לסייע לאימו, לתמוך בה ולסעוד אותה והוא רשאי להתגורר בדירה ככל שאימו תזמין אותו. נקבע שלאם יש זכויות מכח היותה דיירת מוגנת. אולם בכל הנוגע לזכויות של המבקש נמנע בית המשפט לתת סעד הצהרתי בדבר האפשרות שהוא ירש את הדירה וצוין שהבקשה הינה תיאורטית ומקדימה את זמנה. שני הצדדים הגישו ערעור מטעמם לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 3407-09-10, כבוד השופטים י' גריל, ע' גרשון, י' וילנר) דחה את הערעור שכנגד שהוגש על ידי המבקש וקיבל באופן חלקי את הערעור שהוגש מטעם המשיב בקובעו כי המבקש רשאי להתגורר בבית אימו כל עוד תזדקק לו, אך אין בכך כדי להצמיח למבקש זכויות לאחר שאמו לא תזדקק לו עוד בין אם ימלאו ימיה ובין אם תעבור לדיור מוגן. הודגש כי הסכם השכירות לדיירות מוגנת שנחתם בשנת 1960 אינו מאפשר לאחר להשתמש במושכר ללא הסכמת המשיב. צוין כי המבקש לא גר מזה שנים בדירת הוריו ורצונו לחזור להתגורר בדירה אינו יכול להעניק לו זכויות בדירה.  עם זאת, נפסק כי מטעמים של תקנת הציבור לא ניתן לשלול מהמבקש לסעוד את אימו בערוב ימיה. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור. 2. לטענת המבקש תוצאות פסק הדין הינן קשות עבורו. אם חס וחלילה אימו תחלה או תעבור מן העולם הוא עשוי להיזרק לרחוב ולהיות חסר בית בניגוד לחוק הגנת הדייר ותקנת הציבור. לטענתו הוא מתגורר בדירה מגיל 10 ועד שנות העשרים ואף התגורר בדירה בשנות החמישים שלו ושנים רבות לאחר גירושיו בשנת 1993. המבקש הדגיש את מצבו האישי והרפואי, בהיותו נכה וחולה בגופו ונפשו. לטענתו אף היה מקום לפסוק לו הוצאות בהליך דנא. המבקש פירט בהרחבה את טענותיו שנדונו בפני בתי המשפט השלום והמחוזי והדגיש כי יש לקבוע שיש לו זכות לרשת את אמו. לטענת המשיב הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לטענתו אין מקום ליתן למבקש זכויות בדירה כאשר כל מטרתו להיכנס לדירת אימו כדי לרשת אותה. כן הודגש כי לאחר הגשת הבקשה בהליך זה אמו של המבקש פנתה לבית הדין לשכירות וביקשה להעביר את זכותה במושכר לבן אחר שלה ולא למבקש. בבחירה זו שללה אמו של המבקש את האפשרות להעברת זכויותיה בדירה לידי המבקש. 3. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא אין ערעור בזכות. יש להראות כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור, מקום בו המחוקק לא הקנה זכות ערעור. דברים אלו יפים ביתר שאת מקום בו מדובר בגלגול שלישי.  כלל מושרש הוא, כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית או משפטית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקש לא עמד בנטל האמור ודי בכך כדי לדחות את טענותיו נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, ראוי לסייג את הנפסק על ידי בית המשפט המחוזי דווקא בשל טענות שני הצדדים שלפנינו. בית המשפט אינו אמור לעסוק בשאלות תיאורטיות. מה יהיו זכויותיו של המבקש לאחר מותה של האם, או לאחר שלא תהא במושכר מסיבה כלשהיא?  אלו שאלות שלא זה השלב לדון בהן. ירושת האם תבדל"א הינה בגדר ביצה שטרם נולדה, וכולי תקווה שתזכה לאריכות ימים. אין מקום לעסוק בשאלות אלו ואף לא ראוי לדון בהן בשלב זה. טענות המבקש המדגישות את זכויותיו מכח חוק הגנת הדייר הינן טענות שראויות לדיון משפטי אם יידרשו לכך הצדדים בבוא העת. מנגד טענות המשיב בדבר שינוי במצב העובדתי שארע לאחר ההליך קמא אף אם הן יכולות להשפיע על זכויות הצדדים, אך לא זה השלב שראוי לבחון אותן. עולה מן האמור כי דינה של הבקשה להדחות. פרט לכך שראוי להדגיש כי קביעות בית המשפט המחוזי ביחס לזכויות העתידיות של המבקש אינן מחייבות וכל צד יוכל לטעון את טענותיו בעניין זה בשלב מאוחר יותר, במידה והדבר יידרש. ירושהדייר מוגן (הגנת הדייר)פסק דין הצהרתי