פריצת דיסק כתאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פריצת דיסק כתאונת עבודה: 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תיק עב 001215/96, השופט י. פליטמן - אב"ד, מר א. יום טוב ומר ח. שגדרי -נציגי ציבור), לפיו נדחתה תביעתו של המערער להכרה באירוע מיום 20.3.95 כתאונה בעבודה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב],התשנ"ה 1995.   2. המערער עבד בחברת רימטל בע"מ ( להלן - החברה) מחודש אוקטובר 94 ועד לחודש מרץ 95. החברה עוסקת במיחזור מתכות והמערער הועסק על ידה כקנין שתפקידו לקנות בעיקר לוחות אלומיניום מבתי דפוס ומחנויות צילום. לצורך תפקידו הועמד לרשותו טנדר צמוד   לטענתו של המערער, ביום 20.3.95 הוא עמד לקנות אלומיניום מארבעה בתי דפוס ומכיון שמדובר היה בכמות סחורה החורגת מהרגיל, הוא קיבל באופן יוצא מן הכלל באישור מנהל החברה איזו ארן, לעזרה עובד מחסן בשם צור חסאן (להלן - צור). לאחר שבקרו בארבעה בתי דפוס והצטברו שקים וג'ריקנים, הם הביאו את כל הסחורה עד לפתח הטנדר, צור הרים את השקים והמערער שעמד על ארגז הטנדר סידר אותה. בזמן הרמת אחד השקים, חש המערער כאב עז, הוא לא היה מסוגל לזוז ונשאר על הטנדר כפוף ללא יכולת להתיישר. למחרת בא המערער לעבודה אך לא היה מסוגל לעבוד וביום 22.3.95, פוטר על ידי מר ארן. ביום 11.5.95 הוא פנה לרופא, סיפר לו את אשר קרה והוסבר לו כי הוא סובל מפריצת דיסק.   3. בית הדין האזורי דחה את גירסתו של המערער וקבע שאין היא מהימנה עליו. טעמיו של בית הדין האזורי הינם, בתמצית, אלו: א. סתירה בין גירסתו של המערער, לפיה האירוע קרה בבית הדפוס האחרון בו ביקרו באותו יום לבין גירסת העד מטעמו צור לפיה היה הדבר בבית הדפוס הראשון.   ב. סתירה בין גירסת המערער, כי גבו נתפס בשל הקניה אצל "דוד אורנוב" ביפו לבין העולה מפנקס התעודות הכניסה למחסן שהוצג על ידי המערער, כי הוא לא קנה כלל באותו יום באותו מקום אלא במקום אחר בשם "עודי גדרה". בית הדין האזורי מטיל ספק אף במהימנות של תעודת הכניסה ל"עודי גדרה"   ג. תלוש השכר לחודש מרץ 95 מלמד שהמערער עבד באותו חודש רק 12 יום, כטענת מנהל החברה ולא עד ליום 20.3.95.   ד. המערער פנה לרופא רק ביום 11.5.95 דהיינו למעלה מחודש וחצי לאחר האירוע. גם במהלך ביקוריו אצל הרופא לא טען, כי כאבי הגב נגרמו עקב אירוע בעבודה. לראשונה הזכיר זאת המערער בביקורו אצל הרופא ביום 18.6.95. ה. המערער פנה מידי פעם לחדר מיון בבית החולים וולפסון. בתעודות חדר המיון מדובר על כאבי גב ללא ציון של אירוע בעבודה מה עוד, שעל פי אותן תעודות כאבי הגב החלו רק במחצית השניה, של החודש אפריל 95.   3. א. טענותיו העיקריות של ב"כ המערער בפנינו מופנות נגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי והתרשמותו מאמינות המערער ועדיו והראיות שהגיש   אין בית הדין בשלב הערעור, מתערב במסקנותיו העובדתית של בית הדין האזורי אשר שמע והתרשם מהעדים ודאי לא בקביעותיו לענין מהימנות הראיות ומשקלן. לא מצאנו כל עילה לסטות מעקרון זה במקרה שבפנינו.   נוסיף ונדגיש מספר נקודות מתוך מכלול הראיות והעדויות שעמדו בפני בית הדין האזורי, אשר די בהם על מנת להגיע למסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי.   ב. קיימת סתירה מהותית בין עדותו של המערער לבין עדותו של העד מטעמו צור באשר למקום האירוע. איננו מקבלים את טענת ב"כ המערער, לפיה אין ליתן משקל למקום האירוע כל עוד אין מחלוקת בניהם שקרתה תאונה אצל אחד הספקים. בהעדר תשתית עובדתית ברורה ומדוייקת באשר למקום האירוע, לא ניתן לקבוע כי אכן ארעה למערער תאונה כלשהי.   ג. באשר לתעודות הרפואיות שהוגשו כראיה בתיק. מהן ניתן להסיק, כי אכן פנייתו הראשונה של המערער לרופא נעשתה למעלה מחודש וחצי לאחר האירוע לו הוא טוען. גם בעת פנייתו לרופא, לא טען המערער בפניו, כי נפגע בעבודה. לראשונה בה זכרה של טענה זו רק ביום 18.6.95. בתעודה הרפואית מאותו יום (נ/4) מציין ד"ר אגר במפורש: "אין אצלי רשום שהיתה תאונה בעבודה זו הפעם הראשונה שהנושא עולה".   גם התעודות הרפואיות מחדר המיון בבית החולים וולפסון אינן תומכות כל עיקר, בגירסתו העובדתית של המערער   ד. טוען ב"כ המערער, כי החלטת בית הדין האזורי שלא לפצל את הדיון באופן שתחילה יחליט בית הדין באשר ליחס שבין המערער למעבידו, פגעה במערער בכך שלא ניתן לו להוכיח, כי ביום התאונה עדיין התקיימו יחסי עובד ומעביד.   איננו מקבלים טענה זו. השאלה שעמדה להכרעה היתה עצם קרות התאונה ביום 20.3.95. שאלת יחסיו של המערער עם מעבידו לא היתה, בסופו של דבר, השאלה העיקרית. מהנתונים שבתיק בית הדין האזורי ובעיקר מהמסמכים הרפואיים, עולה כי ללא קשר למעמדו אצל מעבידו באותו יום, לא הוכיח המערער את עצם קרות התאונה.   4. מעיון במכלול העדויות וחומר הראיות, שוכנענו כי המערער לא הוכיח את האירוע ביום 20.3.95 ועל כן, אין כל מקום להתערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי.   הערעור נדחה   אין צו להוצאות.עמוד השדרההכרה בתאונת עבודהתאונת עבודהפריצת דיסק