קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיצור שליש על עבירות סמים: השופט נ. הנדל 1. בפנינו עתירה על החלטת ועדת השחרורים, שלא להורות על שחרור העותר על תנאי בתום ריצוי שני שליש מעונש המאסר בפועל שהוטל עליו. העותר נידון לריצוי עונש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים בגין ביצוע עבירות של סחר בסמים מסוכנים. במהלך הדיון קמא הוצג בפני הועדה מידע חסוי. למידע זה היה משקל רב בתוצאה הסופית אליה הגיעה הועדה. כפי שהיא נעלה את החלטתה: "נאמר רק לעניין זה כי יש במידע בכדי להצביע על מסוכנות שהיא שיקול מכריע בהחלטתנו". מעבר לתקציר המוגבל שגילתה באת כוח המדינה, נמנעה הועדה מלחשוף את החומר ולו בתמצית ולו באופן חלקי, וזאת חרף בקשת הסניגור. 2. לאחר שיקול, ולנוכח תוכן החלטת הביניים גופא ומרכזיות המידע בתוצאה אליה הגיעה הועדה, כפי שהציגה זאת בעצמה, אתייחס תחילה להחלטת הביניים. חשיבות המידע החסוי הודגשה בהחלטת הביניים, במילים אלו: "בענייננו יש במידע הסודי כדי להכריע את הכף בין שחרור לאי שחרור ועל כן אנו סבורים כי יש חשיבות בשלב זה להכריע בשאלת תכולתו של סעיף 17(ו) במקרה דנן". סעיף 17(ו) עניינו גילוי חלקי של המידע החסוי. 3. לדעתי יש מקום להתערב בגישת הועדה לנושא של מידע חסוי. סעיף 17 לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א - 2001, קובע כללים שונים בכל הקשור למידע חסוי. נקבע כי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה רשאי להציג בפני הועדה מידע חסוי (ראה: סעיף 17(א) לחוק). כן נקבעו כללים לפיהם ניתן בנסיבות מסוימות לקיים את הדיון "אף שלא בנוכחות האסיר ובא כוחו ובלי לגלות להם את תוכנו של המידע החסוי" (סעיף 17(ד) לחוק). סעיף 17(ו) עומד ביסוד ההכרעה בעתירה זו. זוהי לשונו: "החליטה הועדה שלא לגלות לאסיר ולבא כוחו תוכנו של מידע חסוי, כולו או מקצתו, תעביר הועדה לאסיר פרטים או תמצית של המידע החסוי, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בביטחון המדינה או בענין הציבורי האחר; היתה הסיבה לאי גילוי המידע הגנה על טובתו של האסיר, רשאית הועדה לגלות את המידע החסוי רק לבא כוחו של האסיר, ובלבד שהאסיר הסכים לכך". לעניות דעתי סעיף 17(ו) טומן בחובו ביטוי למתח נורמטיבי שאין להכחישו. מצד אחד ניתן להציג מידע חסוי לפני הועדה. מצב זה הינו אפשרי מכוח היות הועדה רשות מנהלית ולא בית משפט. על כן ניתן לסמוך על הערכות של גורמים שונים בכלא מבלי שאלה חשופים לחקירה נגדית. ניתן להעניק משקל לעובדות שלא הוכחו ושלא התגבשו לכדי ממצא עובדתי סופי. מהצד האחר אין להתעלם מכך שמצב זה הינו בעייתי, שכן ניתן למנוע שחרור אדם ממאסר על סמך חומר שלו נחשף בפניו יתכן והיה יכול להוכיח שאינו נכון, או אפילו אינו מבוסס. סעיף 17(ו) מכיל בחלקו חידוש. נאמר מפורשות כי השאיפה היא לגלות לאסיר את החומר, וכמה שיותר. סעיף 17 בנוי כולו על איזונים רגישים של טובת הציבור ושל זכויות האסיר, על רקע טיב ההליך המנהלי. יש לכבד את המבנה החדש שחקק המחוקק בסעיף 17 כיחידה אחת, פרי מלאכת מחשבת של המחוקק. ניתן לחשוב שהמבנה שנוצר הינו כבד ומעמיס על ההליך. אכן יש לו איפיונים של מבוך שההליכה בו אינה פשוטה. ברם, הניסיון בשטח מלמד כי החידוש פועל כך שדברים נשמרים ונחשפים בצורה טובה יותר מבעבר, באופן שיש בו משום הגנה על עניינים ציבוריים ובה בעת התחשבות בזכויות האסיר. המדינה הדגישה בפני הועדה שאין חובה לגלות את החומר, על פי דרישות הסעיף. אימרה זו מדוייקת ולא מדוייקת בו זמנית. אין חובה לגלות את החומר אם גילויו יפגע בבטחון המדינה או בעניין ציבורי אחר, כפי שנקבע בחוק. אך קביעה זו אינה סופית. ליתר דיוק היא מהווה רק שלב ראשון. משהחליטה הועדה לסווג את החומר כמידע חסוי נולדה סוגייה משפטית חדשה. סוגייה זו הינה האפשרות בדבר גילוי פרטים חלקיים או תמצית של החומר. היה וגילוי זה לא יפגע באינטרסים ציבוריים, כי אז קיימת חובה לגלות לאסיר "פרטים או תמצית של המידע החסוי". בענייננו, לאחר עיון בחומר מסכים אני עם קביעת הועדה שיש מקום להכריז על המידע כחסוי. יחד עם זאת היה על הועדה לשקול אפשרות של גילוי פרטים או תמצית של החומר ככל שניתן, מבלי לפגוע בעניין ציבורי, כאמור. לא ברור שהועדה שקלה את העניין בצורה עצמאית, נוצר רושם שהיא ניזונה יתר על המידה מעמדת באת כוח המדינה. הועדה ציינה בהחלטת הביניים כי ספק אם חלה הסיפא של סעיף 17(ו) "מאחר והיא מתייחסת למקרה שאי גילוי המידע הוא בשל הצורך להגנה על טובתו של האסיר". עיינתי בחומר. ניתן לטעון כי מטרת אי גילוי החומר הינה להגן על טובת האסיר, אך כאמור ראיית הועדה בנדון חייבת להיות כוללת ולא חד מימדית. השיקולים לאי גילוי החומר קשורים גם לעניינים ציבוריים, כפי שציינה באת כוח המדינה בפני הועדה, דוגמת שיטות איסוף מידע. במצב האמור היה על הועדה לשקול אם חיוני שלא לגלות כל פרט נוסף מהחומר. נוצר ספק אם מלאכה זו נעשתה כנדרש. משהגיעה הועדה להחלטה שאין לגלות את החומר, הוסיפה כי חזקה עליה שתדע להבחין בין מידע לבין ראיה ולהעניק למידע החסוי את המשקל הראוי. אף אם חזקה כזו קיימת, אין היא סותרת את רצון המחוקק לגלות לאסיר את תמצית או את פרטי החומר, ככל שניתן. תוצאה זו עומדת בדרישות הצדק. ככל שאין חובה למנוע מהאסיר לעיין בחומר, אזי קמה חובה להציג אותו בפניו. מכאן מסקנתי שהועדה לא שקלה כראוי את דרישות סעיף 17(ו) לחוק. אינני נוקט עמדה באיזו מידה יש לחשוף בפני האסיר פרטים או תמצית של המידע החסוי, אך זכותו שהעניין יבדק על ידי ועדת השחרורים. 4. הייתי מציע איפוא לחברי לבטל את החלטת הועדה ולהחזיר את העניין לדיון בפניה, על מנת שתשקול את בקשת הסניגור להעביר לאסיר פרטים או תמצית של המידע החסוי, ככל שניתן לעשות כן, ובלי לפגוע בבטחון המדינה או בעניין ציבורי אחר. כמובן, שקילה זו תיערך על רקע יתר התנאים בסעיף 17 לחוק, ככל שהם רלוונטים. לאחר מתן ההחלטה בסוגיה זו, תשמע הועדה טיעונים במידת הצורך ותחליט האם להורות על שחרורו של העותר אם לאו. גם בעניין זה, אין בהחלטתי זו בכדי להביע עמדה. הועדה מתבקשת לקיים דיון בנדון תוך שבועיים לכל המאוחר, לדיון זה יש להזמין את הסניגור. נ. הנדל - שופט כב' סגן' הנשיא י. פלפל: אני מסכים. אב"ד כב' השופטת ר. יפה-כץ: אני מסכימה. ר. יפה-כץ - שופטת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט הנדלמאסרסמים