התובע אינו זכאי לקבל קצבת נכות כללית בנוסף לקצבת זקנה. לתובע שמורה הזכות לבחור איזה מהקצבאות לקבל. במקרה דנן הקצבה הגבוהה יותר הינה קיצבת הזקנה וזו שולמה לו כדין על ידי הנתבע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בחירה בין קצבת זקנה לבין קצבת נכות כללית / קצבת זקנה לנכה: 1. שוב אנו נדרשים לעניינו של התובע שנבחן כבר פעמים רבות על ידי בתי-הדין לעבודה, בערכאות השונות ובפני שופטים שונים. מדובר בין היתר בתובענות שמספרם: מג0-2/, מה0-82, מז0-408/, מח0-111/, מט0-313/, נב0-7/, נב0-367/, נג0-367/, תש"ן0-109/, נז0-1/, תשנ"ו14/873/, תשנ"ו3/343/, דב"ע נז3-77/, בל 836/99, בל 2304/98. כעולה מהפירוט הנ"ל, כפי שגם ניתן להתרשם מדבריו של התובע, הרי, הוא מלא טענות כרימון כלפי הנתבע. את זעמו מכלה בנתבע באמצעות הגשת תובענות פעם אחר פעם. כעולה מפסקי הדין שניתנו בתובענות הנ"ל, הרי, שטענותיו של התובע נבחנו שוב ושוב ולא נמצא בהם ממש. 2. התובע התבקש במהלך הדיון להודיע על איזה החלטה עליה הוא משיג והיא נשוא התובענה. הוא מסר את מכתבה של פקיד התביעות בענף זקנה, ת1/, מיום 27.08.98 (להלן: ההחלטה). בהחלטה זו פורטה זכותו לגמלת זקנה. במהלך הדיון, חזר התובע על טענותיו מהעבר (כפי שהועלו בין היתר בתובענות שמספרן: 2107/98, 2305/98, 2436/98, 2304/98) לפיהן, הועבר לקבל קצבת זקנה חלף קצבת נכות שלא כדין ובכל אופן, עובר להעברתו לקצבת זקנה היה על הנתבע, להוון את קצבת הנכות, לשלם לו בגינה סכום חד פעמי ורק לאחר התשלום, המהוון, לשלם לו קצבת זקנה. כמו כן, טען התובע כי הוא זכאי ל"הבראה" מהנתבע. 3. על החלטת הנתבע להעבירו לקבל קצבת זקנה חלף קצבת נכות, הגיש למעשה התובע ארבע תובענות בבית-דין זה בהליכים שמספרם: 2107/98, 2305/98, 2436/98, 2304/98. הדיון בתובענות אלה, התקיים בפני כב' השופטת בהט ובפני השופט הח"מ והתובענות נדחו כאמור בפסקי הדין מיום 03.02.99 ומיום 09.05.00. 4. נציין כי בסוף הדיון, נתבקש נציג הנתבע, ע"י השופט הח"מ, ליישב עם התובע יחד עם פקיד התביעות, כדי להסביר לתובע את המצב החוקי וכדי לברר עימו שמא יש יסוד לטענה כלשהי שאולי לא הועלתה על ידו כראוי. ביום 05.03.00, נתקבלה תשובת ב"כ הנתבע ולפיה, הישיבה המשולשת התקיימה אך הנסיון להסביר לתובע את הדין לא עלה יפה ולאחר ששמעו אותו הם חוזרים על עמדתם בכתב ההגנה. פסק-דין: 5. הוראות החוק הרלבנטיות הינם סעיפים: 195, 251 ו- 113 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב ] תשנ"ה - 1995 (להלן: החוק). "כאמור בסעיף 195 לחוק: "מבוטח - תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם מלאו לו 65 שנים בגבר ו- 60 שנים באשה". בסעיף 251 לחוק נקבע: "מבוטח שבתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת זקנה קיבל, במשך תקופה של שנה אחת לפחות, קצבה חדשית לפי סעיף 199 (1), לא תפחת קצבת הזקנה המגיעה לו משיעור הקצבה החודשית האמורה האחרונה ששולמה לו...". בסעיף 113 לחוק נקבע: "(א) נכה עבודה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 20%, ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, רשאי המוסד, בהסכמת נכה העבודה, לשלם לו מענק במקום קצבה; המענק יהיה בסכום המתקבל מהיוון אותו נכה עבודה, בהתאם להוראות שהשר קבע. ". 6. אין מחלוקת שהתובע הגיע לגיל זיקנה ביום 01.04.98, כפי שנקבע בפסק הדין של כב' השופטת בהט. עוד עולה מפסק דינה של כב' השופטת בהט, כי התובע מקבל החל מיום - 01.05.98 - קיצבת זיקנה. 7. הזכות להוון קצבה קיימת לפי סעיף 113 לחוק רק לגבי נכה מעבודה ואילו התובע לא קיבל קצבה כנכה מעבודה כי אם קצבת נכות כללית. לגבי נכות כללית, לא קיימת זכות היוון מעין זו וכיוון שכך, דין הטענה להדחות. בסעיף 251 הנ"ל, ברור כי התובע אינו זכאי לקבל קצבת נכות כללית בנוסף לקצבת זקנה. לתובע שמורה הזכות לבחור איזה מהקצבאות לקבל. במקרה דנן הקצבה הגבוהה יותר הינה קיצבת הזקנה וזו שולמה לו כדין על ידי הנתבע. באשר לזכות להבראה הרי שהתובע לא הצביע על מקור נורמטיבי כלשהו לזכות זו המחייב הנתבע לשלמה ולכן דין טענתו זו להדחות. 8. בתביעה בל 1134/00, שהוגשה ביום 19.01.00, מצרף התובע את החלטת פקיד התביעות מיום 16.01.00. בהחלטה זו מצויין כי בהגיעו לגיל 65 יופסקו תשלומי קצבת נכות כללית חלף זאת קיבל גמלת זקנה. הענין השני המצויין בהחלטה הנ"ל הינו התייחסות כללית לטענה שלא הועברו לו כספים בשנים עברו - בשנים 96, 97. מעיון בכתב התביעה, לא ברור באיזה כספים מדובר וביחס לאיזה חודשים מדובר ונראה כי זו טענה בעלמא. בתשובתו לכתב ההגנה שהתקבלה בבית הדין ביום 08.03.00, מתייחס התובע לטענה בדבר מחיקה על הסף וחוזר וטוען כי עם הגיעו לגיל 65 היה על הנתבע להוון את הקצבה שקיבל עד אותה שעה. לטעמו, דינה של קצבת נכות כללית כדין קצבת נפגעי עבודה וזו כמו זו, יש להוונן עם הגיעו לגיל 65. 9. כאמור לעיל, היתה התייחסות כבר בעבר בפסק דינה של כב' השופטת בהט ופסק דינו של השופט הח"מ לטענות בענין קצבת זקנה. כאמור לעיל, אין התובע זכאי שיערך לו היוון ביחס לקצבת נכות כללית שקיבל עובר להגיעו לגיל 65. מאותה עת זכאי הוא חלף קצבה זו, לקצבת זקנה, כאשר שמורה לו הזכות לקבל הקצבה הגבוהה שבהם. לנוכח האמור, נראה שאין לתובע עילת תביעה גם בתובענה שמספרה : בל 1134/00 ויש לקבל את טענת הנתבע בכתב ההגנה באשר למחיקה על הסף. בהתאם לסמכותנו על פי תקנה 44, התביעה נמחקת על הסף כבר בשלב זה מבלי לקיים דיון. 10. השאלה איפוא האם יש להטיל על התובע הוצאות משפט. כב' השופט הראשי, מ. כליף, בפסק דינו בענין התובע, בתיק נז0-1/, בסעיף 4, אומר את הדברים הבאים: "תהא זו אזהרה אחרונה לתובע מטעם בית-הדין הזה שאם ימשיך ויטריד את בית-הדין בתביעות מחוסרות כל יסוד, כפי שעשה ככל הנראה עד היום באדיבותה המופרזת של מזכירות בית-הדין, הוא יהיה צפוי לחיוב בהוצאות ממשיות, ואף להוצאות לדוגמא, הן לטובת המוסד והן לטובת אוצר המדינה" . ( ההדגשה במקור א.א). אף השופט הראשי ב. אזולאי (כתוארו אז), היתרה בתובע שלא להגיש תובענות סרק כאמור בפסק דינו מיום 24.12.91: "בה במידה שתוגש תביעה או בקשה נוספת באותו ענין, תישקל אפשרות לחייב את התובע בהוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה". 11. נראה שלתובע נדמה שבית-הדין הינו מגרש למשחק בינו לבין הנתבע. אכן, אין זה מנהגו של בית הדין לחייב תובע בתביעות בטחון סוציאלי בתשלום הוצאות משפט. יחד עם זאת, התובע גורם להשחתת זמנו היקר של בית הדין וזאת על חשבון מתדיינים אחרים שענינם מתעכב בשל תובענות הסרק שמגיש התובע. אכן הגשת תביעות הינה זכות הנתונה לכל תושב. יחד עם זאת, במקרה מיוחד זה לנוכח האמור, מן הראוי לחייב את התובע בהוצאות ראליות. 12. בנסיבות אלה, אני מחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט לנתבע בסך - 2,000 ש"ח. אלה יגבו על ידי הנתבע רק אם יגיש התובע תביעה נוספת בענין בו כבר היתה הכרעה שיפוטית על ידי בית-הדין באחד מההליכים שנקטו על ידי התובע. נכותקצבת זקנה