קצבת שארים לידועה בציבור

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת שארים לידועה בציבור: השופטת נילי ארד:   1.      המערערת 1 (להלן: המערערת) פנתה בתביעה לממונה על הגמלאות במשרד האוצר (להלן: הממונה) לגימלת שאירים בה ביקשה להכיר בה כאלמנתו של המנוח ז"ל (להלן: המנוח) בהיותה הידועה בציבור כאשתו, לפי חוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב], התש"ל - 1970 (להלן: חוק הגמלאות). משדחה הממונה את תביעתן של המערערת ובנותיה (הן המערערות 2 ו-3) הגישו ערעור על החלטתו, לבית הדין האזורי בנצרת (השופט הראשי חיים סומך ונציגי ציבור יעקב סעדה ואבינועם יחזקאל; עב 2436/98) במסגרת הוראתו של סעיף 43(א) לחוק הגימלאות. משנדחה ערעורן על ידי בית הדין האזורי, הוגש הערעור לפנינו. בית הדין האזורי: דיון והכרעה 2.      לביסוס תביעתה להכיר בה כידועה בציבור כאשתו של המנוח הזכאית לקיצבת שאירים לפי חוק הגימלאות, טענה המערערת כי היא והמנוח ניהלו חיים משותפים ומשק בית משותף בחמש השנים אשר קדמו לפטירתו. לחיזוק טענתה ובנוסף לעדותה העידו גם שכנתהּ ומעסיקהּ. לדבריה, התגוררה עם המנוח ולנה עמו בדירתו החל מחודש מאי 1993, משך כחמש שנים. בד בבד קנתה דירה, בסמוך לדירתו של המנוח, ובה התגוררו הוריה ובנותיה, והיא עצמה לנה בדירתה אחת לשבוע, כדי לשהות במחיצם. לפי האמור בתצהירה: "כל שכנינו הכירו אותנו כזוג החי יחד כבעל ואישה". ביום פטירתו של המנוח ה-20.6.1997, שהתה המערערת עם בני משפחתה. למחרת היום, כשהגיעה לדירת המנוח, עם היוודע לה דבר פטירתו, אסר עליה בנו של המנוח להיכנס לדירה, אף לא כדי לאסוף את מטלטליה. ללוויה שהתקיימה שלושה ימים לאחר מכן, לא הגיעה המערערת. זאת, כפי שהסבירה, בדיעבד, בחששה מפני בנו של המנוח, לאחר אותה תקרית, לה היא טוענת.   3.      מטעם הממונה העידו בנו של המנוח, חבריו של המנוח שהיו עימו עובר לפטירתו ומר כוכבי, חברו הקרוב. בנו של המנוח הכחיש בפני בית הדין האזורי כי התקיימו יחסים בין אביו המנוח לבין המערערת, או כי נמצאו בדירה "חפצי אשה" או כל מטלטלין אחרים ממין אלה. דבר קיומו של הקשר בין המנוח לבין המערערת נשלל גם בעדותו של מר כוכבי, חברו הקרוב של המנוח.   4.      בית הדין האזורי קבע כי לפניו שתי גרסאות סותרות, ולאור הכלל לפיו נטל הראיה רובץ לפתחה של הטוענת להיותה ידועה בציבור, הגיע למסקנה, כי המערערת לא הרימה את נטל השכנוע ומשכך, בדין נדחתה תביעתה להכיר בה כשאירה של המנוח, על פי חוק הגימלאות. מסקנתו זו ביסס בית הדין האזורי, בין היתר, בכך: "אף אם יש ממש בטענת המערערת כי הבן גרש אותה מהדירה (בשלב זה אין חשיבות לקטע זה) מפליא הדבר שהיא לא היתה בהלויה, וכי מי מנע ממנה להיות בהלויתו של המנוח! גם העובדה שלא הציגה בפנינו מפתח של דירת המנוח פועלת נגדה. גם העובדה שלא נמצאו מטלטלין שלה בבית המנוח פועלת נגדה. מחקירת עדי המשיב, חבריו לעבודה של הבן, לא ניתן להסיק כי הם הסתירו דבר מה כדי לסייע לבנו של המנוח. גם העובדה כי מאז פטירתו של המנוח לא נקטה בכל אמצעי כדי לקבל המטלטלין לידיה פועלת נגדה... גם העובדה שלא היה לה חשבון משותף עם המנוח, כל אחד שילם על הוצאותיו, וכן העובדה ששמה לא היה רשום בשלט הדירה, פועלים נגדה".   בית הדין האזורי הוסיף וקבע, כי העובדה שהמוסד לביטוח לאומי הכיר במערערת כידועה בציבור אינה צריכה לפעול כנגד הממונה, מן הטעם שהחלטותיו של המוסד לביטוח לאומי אינן מחייבות את הממונה שלא היה כלל צד לדיון שהתקיים בתביעתה של המערערת נגד המוסד לביטוח לאומי. לאור כל אלה, דחה בית הדין האזורי את הערעור על החלטת הממונה.   טענות הצדדים בערעור שבפנינו 5.      טוענות המערערות כי היה על בית הדין האזורי להעדיף את גרסתה של המערערת על פני הגרסה שהוצגה על ידי הממונה והעדויות שהושמעו מטעמו. לטענתן, התעלם בית הדין מהנטען בתצהירה של המערערת, כי הרתה פעמיים למנוח (הריונות אשר הסתיימו בהפלה). מנגד, העניק בית הדין האזורי משקל מופרז לממצאיו אלה: שנעדרה מהלווייתו של המנוח, היעדרות המוסברת בטראומה אשר חוותה, עת סולקה מדירתו של המנוח על ידי בנו; לאי הצגת מפתח לדירת המנוח; לאי הימצאות מטלטליה במקום; להיעדרו של חשבון בנק משותף לשניים ולכך ששמהּ של המערערת נפקד מן השלט הקבוע בפתח דירתו של המנוח. בנוסף, בחר בית הדין האזורי להתעלם מפגמים אשר נפלו בעדויותיהם של בנו של המנוח ושל מר כוכבי, אשר הציג עצמו כחברו הטוב של המנוח, והכחיש את דבר הקשר בין המערערת והמנוח.   6.      בהתאם להחלטתו של השופט עמירם רבינוביץ, במסגרת דיון קדם ערעור שהתקיים בבית דין זה, המציא הממונה לבא כוח המערערות את תיק החקירה בעניינה של המערערת. חומר החקירה התקבל כראיה במסגרת הערעור, בהסכמת הצדדים (להלן גם: החומר הנוסף).   7.      הממונה, אשר תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, טען כי לא רק שבחומר הנוסף אין כדי לשנות מהחלטתו אלא שבעדויות המצויות בו יש כדי לחזק את קביעתו של בית הדין האזורי אשר דחה את הערעור שהוגש בפניו על החלטת הממונה. לטענת הממונה, אין במקרה שלפנינו הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי.   המסגרת הנורמטיבית 8.      סעיף 4 לחוק הגמלאות קובע מי הם שאיריו של הנפטר לעניין החוק, ובהם: "(א)(1) מי שהיתה אשתו בשעת מותו, לרבות מי שהיתה ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו באותה שעה (להלן - אלמנה)". על אופיו הסוציאלי של חוק הגימלאות ומטרתו עמד בית דין זה משכבר הימים בפסק הדין בעניין צחורי וכך אמר: "מטרתו היתה (זהה - לזו של חוק הביטוח הלאומי - נ.א.) למנוע מחסור ממי שהייתה סמוכה על שולחנו של עובד מדינה, והייתה תלויה בו, למחייתה, ובמותו קיפחה את מקור פרנסתה" (דב"ע לה/9-3 הגר צחורי - תלמה קלופפר, פד"ע ו' 169, 174; וראו גם: עע 183/99 סנדה אהרון - הממונה על תשלום הגמלאות (טרם פורסם, ניתן ביום 20.2.2002). על רקע זה ייבחן וייקבע גם מעמדה של הטוענת להיות "ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו אותה שעה", כאשר נטל ההוכחה בנדון זה, הוא על הטוענת למעמד זה (דב"ע ל/19-0 המוסד לביטוח לאומי - רחל מנו, פד"ע ב 72, 80). לשם כך, עליה להוכיח כי נתפשה בעיני הבריות כבת זוגו של המנוח, וכי כך התייחסו הבריות אליהם. עמד על כך בית דין זה בעניין ליובוב, מפי השופטת רונית רוזנפלד: "השאלה בדבר הכרה באישה כ"ידועה בציבור" כאשתו של פלוני היא עניין שבעובדה, אותו יש להוכיח בראיות. לעניין זה יש צורך בראיות כי האישה הייתה ידועה בציבור כאשתו של האדם בו מדובר, ושבציבור קיבלו את השניים כבעל ואישה, וכך התייחסו אליהם. יש צורך בראיות שהשניים התכוונו לקשר של תמיד, שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, אם כי מסיבה זו או אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב על פי הדין. השאלה אותה יש לברר במקרים כגון אלו היא האם בקשר שבין השניים היה מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, וכפועל יוצא מכך, במקרים המתאימים - האם עקב פטירת המנוח נוצר, לגבי מי שטוענת להיות הידועה בציבור שלו, מחסור כלכלי". (עע 1016/00 טלינסקי ליובוב - קרן הגמלאות המרכזית ואח' (טרם פורסם), ניתן ביום 21.6.2001, סעיף 10 לפסק הדין).   מכאן - לעניננו 9.      למעשה, מתבקשת בערעור זה התערבותנו בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי ובמסקנותיו. כזאת לא נעשה, שכן לא נמצאה טעות עובדתית, או אחרת, המצדיקה זאת, בנסיבות העניין. אף בחומר הנוסף שנמצא בתיק החקירה שערך הממונה, אשר לא היה בפני בית הדין האזורי, אין כדי לשנות מהחלטתנו. בכך מודה, בהגינותו, אף בא-כוחה של המערערת: "איננו טוענים שחומר הראיות מבסס את זכאותה של המערערת מספר 1 להיות מוכרת כבת זוגו של המנוח. נהיר לנו שלא כך הדבר. העדויות הללו מציגות אותה כמאהבת, כפילגש..." (סעיף ב(8) לטיעוניו המשלימים). על כך נוסיף, כי בית הדין האזורי שמע את העדים שהופיעו בפניו והתרשם מהם, ואין בחומר הנוסף כדי "לקעקע" את עדויותיהם, כנטען על ידי המערערת, ומכאן שאין בו דבר אשר יצדיק התערבותנו בפסק הדין שבערעור, לשנותו.   10.  המערערות מוסיפות ומוצאות פגם מהותי בכך שהמוסד לביטוח לאומי הכיר במערערת כבת זוגו של המנוח, בעוד אשר הממונה דחה הכרה זו. ולא היא. ההכרה בזכאותה של המערערת לקיצבת שאירים ולמענק פטירה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), נעשתה בגדר אותו חוק בלבד, לפי ראיות שנגבו על ידי המוסד לביטוח לאומי ועל סמך פסיקתו של בית הדין האזורי בתביעה שהגישה המערערת נגד המוסד לביטוח לאומי (בל 1667/98 דורה שליאקין - המוסד לביטוח לאומי ואח' (לא פורסם), ניתן ביום 8.8.1999) ובגדרה בלבד, כפי שקבע בית הדין באותו עניין: "נבהיר שוב כי פסק דין זה מתייחס רק לעניין זכאותה של התובעת למענק פטירה, והוא ניתן רק על סמך טענות הצדדים כפי שהובאו במסגרת ההתדיינות בתיק" (שם, בפסקה 17; ההדגשה במקור - נ.א.).   על כך נוסיף, כי סמכויות החקירה של הממונה ושל המוסד לביטוח לאומי הן נפרדות ועצמאיות, ובענייננו הובהר כי הסתעפו לכיוונים שונים. אין, איפוא, די בחקירת הרשות האחת ובתוצאותיה כדי לחייב את הרשות האחרת, או להוציא הימנה. לאמור: ככל שהמערערת הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כשאירה של המנוח, עשויה הכרה זו להמשיך ולעמוד לה ולא להיגרע, גם אם נדחתה ההכרה במעמדה זה בהחלטת הממונה או בפסיקתנו. 11.  כללם של דברים: פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס ומנומק היטב ובחומר הנוסף אין כדי לשנות ממנו, או להצדיק התערבותנו בו. משכך הוא, אין מנוס מדחיית הערעור.   12.  התוצאה: הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות. קצבת שאריםידועים בציבור