קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין רשלנות בגביית חוב: 1. במועדים הרלוונטיים לתביעה בתיק דנא ניהל הנתבע משרד לגביית חובות. ביום 25.5.94 פנה אליו התובע ומסר לידו שטר חוב ע"ס 5,000 ש"ח שמועד פירעונו חל ביום 1.1.92 וזאת על מנת שיפעל לגבייתו במסגרת ההוצאה לפועל. בין הצדדים נחתם הסכם לפיו התחייב התובע לשלם את האגרה המתחייבת בגין נקיטת ההליך ובנוסף אישר כי המשרד יקבל בנוסף לשכה"ט וההוצאות שייפסקו ע"י לשכת ההוצאה לפועל מחצית מסכומי הריבית שיתווספו לקרן החוב ויגיעו לתובע עם גביית החוב. 2. התובע שילם לטענתו לנתבע, לפי בקשתו, סך 700 ש"ח לצורך תשלום האגרה והוצאות הטיפול, אך על אף זאת לא פעל הנתבע ובשל כך נסגר תיק ההוצל"פ. 3. לטענת התובע השטר הוחזר לידיו על ידי הנתבע רק בחודש ספטמבר 2000 בחלוף תקופת ההתיישנות. בשל כך נדחתה בקשתו לפתוח תיק חדש בהוצל"פ וסוכלה למעשה האפשרות לגביית סכום השטר. בתביעתו עתר לחייב את הנתבע בסכום השטר במלואו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן הוצאות בגין בזבוז הזמן שנגרם לו. 4. הנתבע מצדו טען כי על אף שהתובע לא שילם את סכום האגרה הוגש השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל עוד ביום 26.8.96 וזאת לאור הבטחות התובע כי יסלק האגרה בהקדם. הואיל והאגרה לא סולקה ולנוכח חוסר האמון בתובע, הפסיק הנתבע את הטיפול בתיק וכתוצאה מכך התיק נסגר. 5. לטענת הנתבע במהלך שנת 1998 הפסיק לעבוד עם עו"ד עסאקלה שנתן את חסותו הפורמלית להליכי ההוצל"פ, והחזיר את השטר לידי התובע לפי בקשתו. הנתבע ציין כי השטר הוחזר לתובע בטרם חלפה תקופת ההתיישנות והיה בידו לנקוט בהליכים המתחייבים להבטחת זכויתיו. תחת זאת בחר התובע לשבת בחיבוק ידיים עד אשר חלפה לה תקופת ההתיישנות. 6. לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים ראיתי לקבל את טענת התובע לפיה שילם לידי הנתבע את האגרה המתחייבת בעבור נקיטת הליכי ההוצל"פ לגביית השטר נשוא הדיון. עדותו עשתה עלי באופן כללי רושם מהימן והיא מתיישבת עם יתר הראיות שהוצגו ועם הגיון הדברים והשכל הישר כפי שידובר עוד בהמשך. 7. עיון באישור שנמסר לתובע עם העברת השטר לטיפולו של הנתבע מלמד כי השטר הועבר עוד ביום 25.5.94. דא עקא שהשטר הוגש לביצוע רק ביום 26.8.96 קרי למעלה משנתיים לאחר שהועבר לנתבע. אפשר ותשלום האגרה אכן התעכב תחילה כפי שטען הנתבע, ובכך אף התובע אינו כופר שכן לית מאן דפליג כי השיק ע"ס 700 ש"ח שנמסר בעבור האגרה הוחזר על ידי הבנק מבלי שנפרע. לטענת התובע הוא שילם לנתבע את תמורת השיק במזומן. טענה זו אף היא מקובלת עלי. אין כל הגיון בכך שהנתבע יחזיק באמתחתו את השטר משך שנתיים מבלי שינקוט בהליכי הוצל"פ כפי שהתחייב, ולפתע יחליט יום בהיר אחד בחלוף שנתיים לפתוח בהליכים, על אף שלא שולמה לו האגרה. ההגיון והשכל הישר מתיישבים יותר עם המסקנה כי אם בכל זאת נקט הנתבע בהליכי הוצל"פ שנתיים לאחר שנמסר לידו השטר, הוא עשה כן לאחר ששולמה לו האגרה. 8. יתר על כן, אין כל בסיס לטענה כי סכום האגרה בגין ההליכים נשוא הדיון הסתכם בסך 700 ש"ח. לפי הוראות תקנות ההוצאה לפועל (אגרות שכר והוצאות), תשכ"ח - 1968 הרי שסכום האגרה בגין הליך כאמור הנו 1.25% משווי השטר ולא פחות מסכום מינימלי העומד כיום על סך 123 ש"ח. יש להניח כי במועד פתיחת ההליך היה מדובר בסכום עוד נמוך מזה. אף בהתאם להסכם התחייב התובע לשלם האגרה בעבור פתיחת ההליך בשיעור 2.1% ומכאן שהסכום אותו נדרש התובע לשלם לא עלה על סך של 105 ש"ח. 9. יתר על כן, התובע הציג דו"ח פעולה בתיק אחר שניהל בעבורו הנתבע בלשכת ההוצל"פ ממנו עולה כי נתקבלו תקבולים שונים מאת החייב באותו תיק. הנתבע אישר כי נתקבלו סכומים במסגרת אותו תיק, אם כי לדבריו אלה הועברו לעו"ד עסאקלה אשר העבירם לידי התובע. יש טעם רב בטענת התובע כי אילו היה חייב לנתבע סכומי כסף בגין הליכי ההוצאה לפועל נשוא הדיון, היה הנתבע דואג לקזז את המגיע לו מתוך הסכומים שגבה בעבור התובע. הטענה כי סכומי הכסף הועברו לעו"ד עסאקלה ובשל כך לא נתאפשר סילוק האגרה דינה להדחות שכן הנתבע עבד כאמור בשמו של עו"ד עסאקלה ויש להניח כי אילולא שולמה האגרה על ידי התובע, היה הסכום מקוזז מחשבונו. 10. על יסוד האמור, אני קובע כי לא היה כל בסיס להפסקת טיפולו של הנתבע בתיק ההוצאה לפועל אשר נמסר לידיו. משנהג בחוסר מעש והביא בכך לסגירת התיק, הרי שהתרשל כלפי התובע ועל כן חייב לשאת באחריות לנזקים אשר נגרמו לו עקב כך. ואולם בכך אין די כדי לחייב את הנתבע בסילוק סכום השטר. ככל שהשטר הוחזר לתובע בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, הרי שיכול היה לפעול בהוצאה לפועל ונזקיו היו מתמצים בהוצאות הנוספות אשר היו נגרמות לו. לעומת זאת, באם נמסר השטר לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות כפי טענתו הרי שסוכלה האפשרות לגבות החוב במסגרת ההוצל"פ ועל כן חייב הנתבע לשפותו בגין ההפסד והנזק שנגרם לו בשל כך. 11. סעיף 96 לפקודת השטרות (נוסח חדש) מורה כי אין להיזקק לתובענה על פי שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם, לאחר שעברו שבע שנים מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד. מכאן שאם אכן הוחזר השטר בשנת 2000 הרי שהושב לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. 12. גם בעניין זה ראיתי להעדיף את גרסתו של התובע, אשר עשה עלי באופן כללי רושם מהימן, ואני רואה לבכר אותה על פני גרסת הנתבע. עדותו של התובע היתה הגיונית, עקבית ובהירה ועשתה עלי רושם טוב ולפיכך אני קובע כי השטר הושב לידיו רק בשנת 2000 לאחר שחלפה לה תקופת ההתיישנות. 13. בבואי לאמוד את סכום הנזקים שנגרמו לתובע עקב טיפולו והתנהלותו הרשלנית של הנתבע אני מוצא להביא בחשבון שני טעמים שיש בהם כדי להביא להפחתת סכום הפיצוי - הראשון טמון באפשרות המעשית לגבות את מלוא סכום החוב. מדובר בשטר משנת 1992 שהליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו לביצועו לא צלחו ולא שולם כל סכום במסגרתו. לעניין זה יש להניח כי אם נפתח תיק ההוצל"פ הרי שלכל הפחות נשלחו הודעות אזהרה לחייב, שלא שעה ולא סילק את המגיע הימנו. בנסיבות אלו קיימת האפשרות כי אף אם היו נמשכים הליכי ההוצל"פ ספק אם התובע היה זוכה במלוא סכום השטר. הטעם השני, שהוא העיקר בעיני, נעוץ בחובתו של התובע להקטין את נזקיו. אם אכן נסגר תיק ההוצאה לפועל מחמת חוסר מעש, יכול היה התובע להגיש בקשה לביטול אותה החלטה ולשטוח בפני ראש ההוצל"פ את טענותיו, לרבות טענת ההתיישנות. אילו היה עושה כן אפשר וההחלטה בדבר סגירת התיק היתה מתבטלת וניתן היה להמשיך בהליכים במסגרת אותו תיק שכבר נפתח. 14. לאור כל האמור אני סבור כי הפיצוי ההולם את נסיבות העניין יעמוד על סך 2,500 ₪ ולפיכך מחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום זה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 400 ש"ח.גביית חוברשלנותחוב