קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בחוליה d12: 1. התביעה שבנדון, תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה1975-. הנתבעת מודה בחבותה לפצות את התובע בגין נזקיו והמחלוקת נסבה על שיעור הנזקים. 2. התובע יליד 1967 נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 20.4.96. בתאונה נחבל התובע בגבו, ד"ר פרנקל שמונה כמומחה בתחום האורתופדי קבע לו נכות בשיעור 10%, בסיכום חוות דעתו הוא כותב כדלקמן: "מר קוטוב נפגע בתאונת דרכים ונגרם לו שבר בחוליה 12 D טופל במנוחה ובתרופה לשיכוך כאב. מתלונן על כאב בגב התחתון ובצואר, כשבבדיקת הגב התחתון קימת הגבלה קלה בתנועה ואילו בדיקת הצואר - בגדר התקין. בגין התאונה הנדונה נותרה נכות צמיתה, בתחום האורתופדי, בגובה של 10% לפי סעיף 37 (7) א' מותאם, של התקנון של המוסד לביטוח לאומי". 3. התובע עובד מזה 8 שנים כאינסטלטור בחברת "קלורית" בע"מ, בזמן הסמוך לתאונה עבד באמצעות חברת "קלורית" בכיכר העיריה ועל פי עדותו ועדות מר אהרון לוי מנהל העבודה, העבודה במקום זה לא היתה לחוצה ולכן הפועלים עבדו חמישה ימים בלא שעות נוספות. ערב התאונה החל התובע עם צוות נוסף של עשרות פועלים לעבוד במלון הילטון ממילא, במקום זה היה לחץ עבודה גדול והפועלים ובהם התובע עבדו שעות נוספות רבות, התובע נשאר גם ככונן קבוע בסופי שבוע ובסה"כ ביצע הרבה יותר שעות מאשר ערב התאונה ושכרו הוכפל. (ערב התאונה השתכר כ2,300- ש"ח ברוטו, לאחריה כ5,000- ש"ח ברוטו). מנהל העבודה מר לוי העיד שבתחילת העבודות במלון הילטון התובע לא ביצע כיאות את העבודות שהוטלו עליו, הוא לא ידע שהתובע עבר תאונת דרכים ומאחר והכיר אותו כפועל טוב התפלא על כך וכשפנה אל התובע הוא סיפר לו על תאונת הדרכים ואמר לו שאינו מסוגל לבצע עבודות כאלו ולפיכך הוא העביר אותו לעבודות "אינסטלציה קלה", בעבודות אלו הוא התמיד ועבד שעות נוספות רבות ביותר כמפורט לעיל. לדעתו התובע לא מסוגל לעבוד ב"אינסטלציה קשה" הכוללת הנחת צנרת ביוב כבדה, מנהולים וכד'. התובע העיד גם הוא שאינו מסוגל להרים צנרת כבדה, אמבטיות, מנהולים וכל כלי כבד והעיד שהוא מוגבל בסוג העבודות שיכול לבצע. ממצאי המומחה היו כאמור שהוא מוגבל קלות בכיפוף ובתנועה. ניתן לאמר איפוא שלתובע מגבלה קלה בכיפוף ובתנועה שמקשה עליו בביצוע עבודות הדורשות כיפוף והרמה ובתחום עבודתו מוגדרות כ"אינסטלציה קשה", עבודות אינסטלציה קלה הכוללות הנחת צנרת פנימית, התקנת כלים סניטריים וכיוצ"ב הוא יכול לבצע. השאלה כיצד מגבלה קלה זו משפיעה על יכולת השתכרותו? מסתבר שכיום היא לא משפיעה שכן התובע עובד בעבודות "אינסטלציה קלה" כ11- שעות ביום, 7 ימים בשבוע כולל שבתות וחגים ועובד הרבה יותר מאשר עבד ערב התאונה ואת העבודה הוא מבצע לשביעות רצון הממונים עליו. מה שניתן לקבוע איפוא שהתובע למרות מגבלתו מסוגל לעבוד בהיקף רב מאוד של 11 שעות ביום, 7 ימים בשבוע, האם מכך ניתן ללמוד שהנכות ממנה סובל אינה תפקודית, איני סבורה כך. ניתן לאמר שהנכות תיפקודית ומגבילה את התובע בעבודות מסויימות ואולם התובע משתלב בעבודות מסויימות אחרות שאינן דורשות פעולות כיפוף והרמה מיוחדת ובאלו מסוגל להתמיד כאמור לעיל ולבצען משך שעות רבות מאוד בשבוע ועל הצד הטוב ביותר. מאחר ומדובר בתובע צעיר, סביר שיוכל גם בעתיד הקרוב להתמיד בעבודה שכזו ששכרו בה לא רק שלא פחת אלא הוכפל וסביר שגם בעתיד שכרו לא יפחת משכרו ערב התאונה, ואולם בטווח הארוך לא ניתן לדעת ויכול והנכות תגביל את התובע ותשפיע על תיפקודו, יכול והנכות תמנע ממנו להתקבל לעבוד במקום אחר, או תקשה עליו, אין לדעת גם אם יוכל להתמיד כל העת בעבודה ב"קלורית", מר לוי העיד שבפרוייקט הבא שיעבדו יכול ויפטרו את התובע אם לא יוכל לבצע את כל העבודות כולל "אינסטלציה קשה" ולא יהיו די עבודות של "אינסטלציה קלה", חוששת אני שהוא "נסחף" קצת בלשונו והענין אינו מעשי, אינו ודאי ואינו מוחשי, אך אין לדעת מה ילד יום. נתון נוסף שיש לקחתו בחשבון הוא - בסיס השכר של התובע, אין להתעלם מכך שהיקף העבודה במלון הילטון עפ"י עדות התובע ומר לוי היה בהיקף חריג בשל לחץ עבודה שאיפשר עבודה של שעות נוספות רבות כולל כוננות בימי שישי ושבת, מה שלא היה לפני תחילת העבודה במלון הילטון ולא צפוי שיהיה בעתיד (לפחות בכל הנוגע לכוננות בימי שישי ושבת) ולפיכך כבסיס השכר סבורה אני שיש להפחית את שכרו של התובע העומד על כ5,000- ש"ח ברוטו בחלק מהשעות הנוספות שלדעתי אין לראות בהם עבודה קבועה ובטוחה וסבורה אני שנכון להעמיד את בסיס השכר על 3,700 ש"ח נטו, ומתוך סברה שמא בעתיד היותר רחוק יתקשה התובע כאמור לעיל במציאת מקום עבודה או בתיפקוד בהיקף מלא ובהתחשב שמדובר במגבלה הגם שהיא קלה, היא באיבר חיוני וחשוב אני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך 60,000 ש"ח. 4. אובדן שכר בעבר התובע קיבל תשלום חלקי עבור העדרותו. בא כוחו טוען שהיה זה תשלום מקרן פועלי בנין, ברם לא מצאתי אסמכתא לטענה זו. על בסיס שכרו של התובע בחודשים אוגוסט ספטמבר אוקטובר 96 ניתן לאמר ששכרו ברוטו היה בממוצע כ4,250- ש"ח לחודש. התובע נעדר 3 חודשים ולפיכך הפסיד כ12,750- ש"ח, הוא קיבל הפרשי שכר חלקיים בסך 5,210 ש"ח (שמופעים בתלוש אוגוסט). בכתב התביעה נתבע סכום של 4,500 ש"ח בלבד, סכום זה הוכח ואני פוסקת לתובע סכום זה בגין אובדן שכר בעבר. 5. סוף דבר מכל שנאמר לעיל אני פוסקת לתובע פיצוי: 5.1 בגין הנזק הלא ממוני, על בסיס נכות בשיעור 10% כקבוע בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו1976-, בניכוי גיל ובתוספת ריבית כחוק מיום התאונה. 5.2 בגין אבדן שכר בעבר 4,500 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.9.96. 5.3 בגין אבדן שכר בעתיד - 60,000 ש"ח. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ כחוק. עמוד השדרהתאונת דרכיםשברחוליות