שווי מניית אגד

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שווי מניית אגד: .1 בבקשתם בתיק זה מבקשים המבקשים להצהיר דלקמן: "החלטת המשיבה מיום 16.11.78בדבר הגדלת שווי המניה לחברי "אגד" לסך 000, 260ל"י (מאתיים וששים אלף לירות) תחול באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.4.78במקום 1.11.78ו/או החלה זו ניתנה תוך חריגה מסמכות ובניגוד לדין חסרת תוקף חוקי עד כמה שנוגע למבקשים ו/או להצהיר כי ערך פדיון המניה של המבקשים בעת פרישתם היה 000, 260ל"י ו/או להחליט כל החלטה אחרת כפי שייראה לבית-המשפט". .2 אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות הבאות: א. המבקשים הינם חברי המשיבה ופרשו ממנה, ברובם, בהגיעם לגיל 65שנה, שהוא גיל הפרישה, בתאריכים שבין 1.4.78עד .1.11.78 ב. עם פרישתם מהמשיבה, קיבל כל אחד מהמבקשים תמורת המניה שלו סכום של 125אלף ל"י מאת המשיבה. ג. שוויה של המניה באגודה-המשיבה הוקפא לפי החלטת ועדת הכספים של הכנסת משנת 1975לסך של 125אלף ל"י. ד. ועדת הכספים של הכנסת, ביום 16.11.78, החליטה לבטל את החלטתה בדבר הקפאת שווי המניה לסך של 125אלף ל"י והסכימה להפשרתה עד לסכום של 260אלף ל"י מ- .1.4.78 ה. באותו יום קיבלה הנהלת המשיבה החלטה בדבר שווי המיה וקבעה את שוויה בסך 260אלף ל"י החל מיום .1.11.78 .3 המבקשים מבססים את בקשתם למתן ההצהרה המבוקשת על הנימוקים הבאים (אם כי אין הם מופיעים בסדר שבו אני מביאם): א. בהתאם לתקנות האגודה, זכאי כל חבר שחברותו פקעה, לקבל את דמי המניה בסכום השווה לערכה ביום פקיעת החברות, וכי החל מיום 1.4.78היה ערך המניה שווה לפחות 260 אלף ל"י (סעיף 13(ב) לבקשה). ב. לאור החלטת ועדת הכספים של הכנסת (סעיף 2(ד) לעיל) לא היתה כל מניעה כי האגודה תקבע את שווי המניה ל- 260אלף ל"י החל מיום 1.4.78ולא מיום 1.11.78(סעיף 8לבקשה) והמשיבה היתה חייבת להגדיל את שוויה החל מיום 1.4.78(סעיף 11לבקשה). ג. קביעת שוויה של המניה לסכום של 260אלף ל"י החל מ- 1.11.78, פגעה במבקשים, שפרשו בתאריכים שבין 1.4.78עד 1.11.78וקיבלו תמורת המניה רק 125אלף ל"י, כאמור לעיל (סעיף 9לבקשה). ד. ההחלטה הנ"ל מהווה פגיעה במיעוט של החברים שפרשו, וביניהם במבקשים (סעיף 10לבקשה). ה. ההחלטה הנ"ל נגועה בשיקולים זרים ופסולים הואיל ונעשתה לצרכי "תעמולה בחירות" פנימיות (סעיף 11לבקשה). .4 בתצהירו של אברהם גולדמן מיום 3.4.80, נטען כי דין התובענה להימחק על הסף מחוסר עילה (סעיף 2לתצהיר) ועל טענה זו חזר בא-כוח המשיבה בישיבה מיום 10.3.81, וביקש שאדון בטענה זו, לפני שאכנס לדיון בהמרצה גופא. נעתרתי לבקשה והחלטתי כי הצדדים יגישו את סיכומיהם בטענה זו בכתב ובהתאם להחלטתי הנ"ל הוגשו הסיכומים מטעם המשיבה ביום 16.4.80ומטעם המבקשים - ביום .29.4.81 .5 בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגשת בקשה לדחיית תובענה על הסף מאת חוסר עילה, המבחן הוא: בהנחה כי התובע יוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב תביעתו, האם הוא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו; ובמקרה והתשובה לכך היא חיובית, מגלה פרשת התביעה "עילה" (ראה ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהדורה 4, סעיף 307ע' 297[11]). אומר כב' השופט י' כהן, כתוארו אז, בע"א 501/74 חב' ספיד בע"מ נ' עמר [1]: "כלל ידוע שאין לדחות תביעה על הסף, אלא אם מתברר לבית-משפט שאין כל סיכוי של ממש לתובע להצליח בתביעתו ושבירור סיכוי זה יש לצאת מתוך ההנחה שכל העובדות שפורטו בכתב התביעה הן נכונות". עוד אומר כב' השופט י' כהן, כתוארו אז, בע"א 205/74 ועד הנאמנים לווקף המוסלמי ביפו נ' סוקסיק, בע' 547[2]: "לפי הפסיקה של בית-משפט זה, כשנתבע מבקש למחוק תביעה מכיוון שאין היא מגלה עילה על פניה, לא ייעתר בית-משפט לבקשה כזו, אם ניתן על-ידי תיקון כתב התביעה לרפא את הפגם של אי גלוי עילה (ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה רביעית, סעיף 316)". לבסוף, מן הראוי לחזור על הזהרתו של כב' השופט י' כהן, כתוארו אז, בע"א 501/74 חברת ספיד בע"מ נ' עמר [1] בקשר לדחיית תביעה על הסף: "ערעור זה הוא דוגמא נוספת של מקרים לא מעטים המעסיקים את בית- המשפט הזה, בהם מתברר, שרצונו של בית-משפט קמא לקצר בדיון עלידי דחיה על הסף או מחיקה על הסף גורם למעשה להארכת הדיון". .6אעבור עתה לנימוקיו של בא-כוח המשיבה בתמיכה לטענתו, כי יש למחוק את התובענה על הסף, מכיוון שאין היא מגלה עילת תביעה. .7בא-כוח המשיבה מבסס את נימוקו הראשון לטענתו זו על התקנות של האגודה (סעיף 9לסיכומו). סעיף 34(35)(א) לתקנות האגודה קובע לאמור: "בהתחשב עם הוראות סעיף 30(31) דלעיל, הקובעות שגובה המניה הוא קבוע ואינו ניתן לשינוי אלא בהסכמה מראש ובכתב של חברת העובדים, הרי בפקיעת חברותו של חבר האגודה, תחזיר האגודה לחבר... (1) את הסכום השווה לגובה המניה שנקבע ע"ס הוראות תקנות אלה ואשר יהיה בתוקפו ביום פקיעת חברותו של החבר (הלן "דמי פדיון המניה")". .8עוד מסתמך בא- כוח המשיבה על סעיף 18לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג- 1973[12], הדן בערך פדיון המניה באגודה לתחבורה ואשר סעיף קטן (3) הימנו קובע לאמור: "חבר שחברותו פקעה אחרי שלוש שנים מיום התקבלו כחבר באישור סופי בהתאם להוראות תקנות האגודה, יקבל את דמי המניה בסכום השווה לערכה ביום פקיעת חברותו - כפי שהיה משלם חבר חדש לו התקבל לאגודה ביום פקיעת החברות ובתנאי שנחתם הסכם בין האגודה לבין החבר החדש". .9בהסתמכו על שתי תקנות אלו, טוען בא-כוח המשיבה, כי (א) מאחר והמבקשים אינם טוענים כי הסכום שקבלו כדמי פדיון מנייתם עם פקיעת חברותם באגודה לא היה הסכום השווה לגובה המניה, שנקבע על-פי הוראות התקנות, דהיינו אותו סכום שנקבע על-ידי הנהלת האגודה באישור חברת העובדים (תקנה 30(31) מהתקנות) והיה בתוקפו ביום פקיעת חברותם של המשיבים באגודה, וכן, (ב) מאחר והמבקשים אינם טוענים שדמי פדיון מנייתם לא היה שווה לערכה ביום פקיעת חברותם, כפי שהיה משלם חבר חדש, לו התקבל לאגודה ביום פקיעת חברותם של המבקשים וכן (ג) אין הם טוענים כי המשיבה קיבלה חברים חדשים בתקופה שבה עמד ערך המניה על סכום של 125אלף ל"י. אשר שילמו עבור המניה סכום העולה על הסכום הנ"ל, על כן הם לא הראו עילה לבקשתם למתן ההצהרה המבוקשת. .10אינני מסכים לטענה זו. נקודת המוצא של טענות המבקשים היא הטענה הכלולה בסעיף 13(ב) (המועלית גם בסעיפים 4(א) ו-13(א) כי שוויה של המניה בתאריך פרישתם לא היה 125אלף ל"י אלא 260אלף ל"י. נכון, כי בהתאם לתקנות האגודה היה ערך מניה זו, בתאריך פרישתם, 125אלף ל"י בלבד, אולם זאת רק בגלל החלטת ועדת הכספים של הכנסת להקפיא את ערך המניה החל משנת 1975, ולא בגלל שוויה הכספי הריאלי של המניה. על כן - וזאת היא הרי טרונייתם - כי מאחר וב16.11.78, הפשירה ועדת הכספים של הכנסת את שווי המניה עד ל- 260אלף ל"י החל מ-1.4.78, הרי הם זכאים לקבל תמורת מנייתם את הסכום הזה( 260אלף ל"י) ולא את הסכום שקיבלו ( 125אלף ל"י). .11אם כי כתושב הארץ ידוע לי כי קיים קשר בין החלטות ועדת הכספים של הכנסת ובין אופן הניהול הכספי של המשיבה, ובכלל זה גם קביעת שווי המניה, הרי אין לי כל ידיעה שיפוטית על קיומו של קשר זה, ובעיקר מהותו, ואף אחד מהצדדים לא טרח להאיר את עיני בסוגיה זו; על כל פנים, ברור לי מטענות שני הצדדים כאחד, כי אין המשיבה סוברנית בקביעת שווי המניה (ובעקבות זאת, שווי פדיון המניה של חבר שחברותו פוקעת) וכי קביעה זו נעשית על-ידי ההנהלה רק על סמך החלטה של ועדת הכספים של הכנסת. .12אם נשקיף באספקלריה זו על טענתו של בא-כוח המשיבה, כי התקנות, כפי שהיו בתוקפן בתאריך פרישתם של המבקשים, לא איפשרו לשלם למבקשים את שוויה של המניה שלהם בסכום של 260אלף ל"י, הרי אין טענה זו מעלה או מורידה לגבי הסכסוך האמיתי שבין הצדדים, מכיוון - וזאת, בעצם, טענתם של המבקשים - ושוויה של מנייתם בעת פקיעת חברותם עלה על 125אלף ל"י, הרי ארי שוועדת הכספים של הכנסת נתנה למשיבה בהחלטתה מיום 16.11.78"אור ירוק" לקביעת שוויה של המניה בסכום של 260אלף ל"י באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.4.78, חייבת היתה ההנהלה לקבל החלטה בדבר שווי המניה בסך 260אלף ל"י באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.4.78ולא באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.11.78בלבד, כפי שההנהלה עשתה בהחלטתה מיום .16.11.78 .13שיקולים אלה חלים במידה שווה גם על הטענה המתבססת על האמור בתקנה 18(3) של תקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג- 1973[10]. גם פה, נקודת המוצא היא טענתם של המבקשים, כי ביום פקיעת חברותם עלה ערכה של המניה שלהם על הסכום של 125אלף ל"י ורק בגלל הקפאת שוויה של המניה, לא יכלו הם לקבל את שוויה הריאלי, לפי טענתם, של המניה. גם חבר חדש, אשר התקבל ביום פקיעת חברותם, לא יכול היה לשלם, מאותה סיבה, סכום העולה על 125אלף ל"י, האמור לשקף את שוויה הריאלי, לפי טענתם, של המניה שלהם. על מנת לתקן עוול זה שנגרם להם, לפי טענתם, באה בקשתם זו למתן הצהרה. .14בנקודה פורמאלית אחת אני מסכים לטענת בא-כוח המשיבה: בהתאם לתקנה 30(31) לתקנות האגודה, ערכה של המניה נקבע על-ידי הנהלת האגודה בהסכמת חברת העובדים, ואיננו ניתן לשינוי כלשהו אלא בהסכמה מראש ובכתב של חברת העובדים. המבקשים אינם טוענים, כי חברת העובדים מסכימה לטענתם בדבר שווי מנייתם. אמנם, לא התרשמתי מרצינות טענה זו, מאחר ובתצהיר התשובה של גולדמן לא מצאתי כל התייחסות אליה, אולם מאחר וטענה זו הועלתה על-ידי בא-כוח המשיבה והיא מעוגנת בתקנות המשיבה, יש לכאורה בסיס לה. פגם זה ניתן לתיקון על-ידי צירוף חברת עובדים (שהינה, עד כמה שידוע לי, אישיות משפטית) כמשיבה נוספת. מאחר ובא-כוח המבקשים הצהיר בישיבה מיום 10.3.81כי הינו שוקל לבקש את העברת הדיון לפסי תביעה רגילה, ועל כך חזר גם בסיכומיו, הרי אין כל מניעה כי תוגש על-ידו פרשת תביעה מתוקנת ובה תצורף חברת העובדים כנתבעת נוספת. .15ועדת הכספים של הכנסת לא חייבה בהחלטתה את המשיבה להעלות את ערך פדיון המניה, וכן לא חייבה אותה להעלותה מתאריך 1.4.78, כי אם רק הסכימה לאפשר למשיבה לעשות זאת. לטענת המבקשים (סעיף 9) במשך התקופה מאז הוקפא שווי המניה בשנת 1975, ניסתה וביקשה המשיבה להעלות את שווי המניה במשך תקופה ארוכה לפני תאריך החלטת ועדת הכספים של הכנסת מיום .16.11.78 טענתם של המבקשים היא, כי ההחלטה של ההנהלה מיום 16.11.78, נשוא דיון זה, שנתנה להעלאת שווי המניה תוקף רטרואקטיבי רק החל מיום 1.11.78ולא מיום 1.4.78, כפי שאיפשרה לה החלטת ועדת הכספים של הכנסת לעשות זאת, פוגעת בזכויותיהם, וכי הם הינם זכאים לכך כי בית-המשפט יצהיר, כי החלטה זו הינה חסרת תוקף עד כמה שהדבר נוגע להם וכי ערך פדיונה של המניה בעת פרישתם של המבקשים היה 260אלף ל"י, וזאת בהסתמך על הנימוקים המפורטים בסעיפים 10, 11, 12ו- 13של בקשתם. .16כאמור בפיסקה 5לעיל, בדוני בבקשה למחיקה על הסף עלי לצאת מן ההנחה, כי הטענות שנטענו על-ידי המבקשים בסעיפים 4(א), 9ו-13(א) הן נכונות ועל כן על לבחון באם, שוב, בהנחה כי הטענות שהעלו המבקשים בסעיפים 10, 11, 12ו-13(ב) של בקשתם יוכחו, יש בהן כדי לתת למבקשים את הזכות לקבל את הצהרתם המבוקשת (אדון בטענות אלו באותו סדר, בו דן בהן בא-כוח המשיבה). .17טוען בא-כוח המשיבה, כי הטענה של שיקולים זרים ופסולים בקבלת ההחלטה, דהיינו, כי ההחלטה נתקבלה לצרכי "תעמולת בחירות", איננה טענה המוכרת במשפט הפרטי והיא משמשת רק עילה לתקיפת מעשה שלטוני במסגרת המשפט הציבורי. אינני מסכים לטענה זו. .18החלטה שנתקבלה על-ידי הנהלת אגודה שיתופית אמנם הינה החלטה בתחום המשפט הפרטי, אולם היא נתונה לביקורת בית-משפט, באם התקנות אינן אוסרות פניה לבית-המשפט, (בענייננו לא נטען, כי התקנות אוסרות פניה לבית-המשפט). בהעבירו החלטת הנהלת אגודה שיתופית תחת שבט ביקורתו, רשאי בית-המשפט לבדוק באם לא שיקולם זרים לעניין הנדון בהחלטה, הביאו לקבלת החלטה. אם יוכח קיומם של שיקולים זרים כאלה, יהיה בית-המשפט רשאי לבטל את ההחלטה. בת"א (חי') 971/59, 404/60+ 556מכלוף ו- 4אח' נ' "יחד" בע"מ ו- 14אח' [18] התעוררה. בין השאר, שאלת תוקפה של החלטת האגודה על הוצאת אחד מחבריה מהאגודה, ואחת הטענות שהועלתה כלפי תוקפה של החלטה זו היתה, כי היה היעדר תום לב בקבלתה. בדונו בטענה זו, אומר השופט א' סלוצקי ז"ל (בעמ' 363): "לעומת זאת רצינית יותר היא הטענה, שההחלטה נתקבלה ללא תום לב. בהיעדר תום לב בקבלת החלטה כזאת תיחשב העובדה אם המצביעים היו מושפעים ע"י נימוקים צדדיים מחוץ לאלה שהוצהר עליהם באסיפה". בהסתמך על משפט weinberger v. Inglisמביא השופט סלוצקי ז"ל את דבריו הקולעים של לורד בירקנהד בהציגו את השאלה, אם בתום לב נתקבלה החלטה: The committee in reaching their view were(whether)" ."influenced by extraneous considerations מאחר והשופט סלוצקי ז"ל הגיע למסקנה כי בקבלת החלטתם להוציא את התובע מהאגודה הושפעו החברים מנימוק צדדי והוא נקמות עבור מה שעשה התובע, הוא הכריז על ההחלטה הנ"ל כבטלה מתחילתה. להחלטתו הנ"ל של השופט סלוצקי ז"ל ולהנמקתה, אני מסכים. שאלה אחרת היא, באם שיקולי "תעמולה בחירות" הינם שיקולים זרים לעניין. כפי שהמבקשים יצטרכו להוכיח את קיומם של השיקולים הזרים והפסולים להם הם טוענים, כן הם יצטרכו להוכיח כי שיקולי "תעמולת בחירות" הם שיקולים שהיו זרים לקבלת ההחלטה הנדונה. על כן אני סבור, כי טענה זו הינה, על פניה, טענה לגיטימית אשר (משתוכח על שני חלקיה) יכלה להניע את בית-המשפט לפסול את ההחלטה שנתקבלה. .19טענתו הבאה של בא-כוח המשיבה, המתייחסת לטענת "עושק המיעוט" שבפי המבקשים, היא, כי המבקשים לא העלו בבקשתם עובדות המצביעות על כך, כי ההנהלה עשתה שימוש בסמכותה שלא בתום לב ושלא לטובת החברה בכלל על-ידי קבלת ההחלטה מיום 16.11.78, ועל כן אין בידי המבקשים עילה לבקש להצהיר על פסלותה של החלטה זו. עוד טוען בא-כוח המשיבה בהקשר לטענה זו, כי טענת "עושק המיעוט", איננה עומדת מבקשים מאחר והם כבר אינם חברי המשיבה. .20בא-כוח המשיבה מבסס את טענתו הנ"ל על ע"א 186/76 אלפנדרי נ' פודים [3] ועל דבריו של כב' השופט ברנזון בפסק-הדין הנ"ל בע' 612, אולם בהמשך המובאה שמצטט בא-כוח המשיבה אומר כב' השופט ברנזון: "בהמשך דבריו, אומר שומר המגילות, כי המקרים שבהם הצליחו לפסול החלטות מיוחדות של חברה, היו כאשר נמצא שהתוצאה היתה יצירת הפליה בין הרוב והמיעוט של בעלי המניות, במטרה להעניק יתרון לרוב שנמנע מהמיעוט". ואכן, ההלכה, כפי שסוכמה בספרו של l.c.b. gower: modern company law the principles of[12], בע' 580קובעת, בין השאר: . Further, any resolution will be set aside and the3" Shown that the predominant motve of those voting for company restrained from acting upon it, if it can be Interests other than those of the memers of the company it in the form in which it was presented was to benefit Or class qua members of the company or class or . Toinjure the minority or to dominate for the sake of"domination גם הפסיקה שלנו דוגלת בעקרונות המובאים על-ידי .gower בע"א 87/75 פויכטוונגר בע"מ נ' פויכטוונגר בע"מ [4] שציטט בא-כוח המשיבה, אומר כב' השופט ויתקון: "סיכומו של דבר, אין איש חולק על כך שהמיעוט זכאי להיות מוגן בזכויותיו ושגם מנהלי החברה חייבים להימנע ממעשה או מחדל העלול לפגוע בזכויות אלה. אף מנהלים, שנתמנו על-ידי בעלי הרוב, חייבים לשמור, בראש ובראשונה, על האינטרסים של החברה בכללותה. לא מתפקידם הוא להיות עושי דברם של בעלי הרוב בריבם עם בעלי המיעוט. התנהגות כזאת היא עושק המיעוט ובית-המשפט מוסמך למנוע אותה". ובע"א 667/76 גליקמן בע"מ נ' ברקאי בע"מ בע' 286[5] אומר כב' השופט בכו: "הכלל הוא שאין בית-המשפט מתערב בהחלטות אסיפה כללית של חברה ועל אחת כמה וכמה בהחלטות ההנהלה ושיקול דעתה. כלל זה היה מרחיק לכת ונוקשה בעבר הרחוק, אבל במשך הזמן נקבעו לו סייגים יותר ויותר, ובית-המשפט יכול להתערב כאשר יש בהחלטה של אסיפה כללית של בעלי מניות עושק המיעוט על-ידי הרוב, וכן התפתח הכלל של התערבות גם בהחלטות ההנהלה כאשר החלטות אלה נתקבלו לא בתום לב במהלך הרגיל של עסקי החברה, אלא על מנת להיטיב עם חלק מבעלי המניות על חשבון אחרים". בהמר' 1787/51 מנדלבליט נ' פריש [9] אומר כב' השופט (כתארו אז) בנימין כהן (בעמ' 278ואילך), כי במקרים שבהם פגע המעשה, שעליו מתלוננים בזכויות הפרט, להבדיל מזכויות החברה, רשאי המעוט להגנת זכויותיו בבית-המשפט. לבסוף בת"א 1000/64 (פ"מ כו ע' 114) קובע כב' השופט (כתארו אז) גוברניק, כי אם הופרה זכות אינדיבידואלית של בעל מניות או אם נגרמת לבעל מניות עוולה אינדיבידואלית על-ידי רוב בעלי המניות בחברה, רשאי בעל מניות זה, שהינו במיעוט, להגנת זכויותיו עלידי בית-המשפט ויש לו עילה טובה לתביעה כזו נגד הרוב שקפח את זכויותיו (ראה בע' 127ו-128). .21לאור ההלכות הנ"ל אין טענתו של בא-כוח המשיבה נכונה כי רק משנטען, כי ההנהלה עשתה שימוש בסמכותה שלא לטובת החברה בכלל, יש עילת תביעה למיעוט, כי אם די שהמיעוט יצביע בתביעתו (כשאנו דנים בשלב הבקשה לדחיית התביעה על הסף) על עובדות המראות, כי זכויותיו הוא, כמיעוט, נפגעו על-ידי החלטת הרוב, כדי שתהיה לו עילת תביעה טובה נגד האגודה. אין חולקין, כי העובדה, כי בעקב ההחלטה מיום 16.11.78, המבקשים קיפחו את זכותם לקבל תמורת פדיון מנייתם את הסכום של 260אלף ל"י, הינה, לכאורה, טענה של קיפוח זכויות המיעוט על-ידי הרוב ועל כן המבקשים הראו עילת תביעה נגד המשיבה. .22הטענה, כי למבקשים איננה עומדת יותר זכות תביעה בגין "עושק המיעוט", מאחר והם פרשו בינתיים מהמשיבה, קשורה קשר הדוק עם השאלה של הרטרואקטיביות של החלטת ההנהלה. בא-כוח המשיבה טוען, כי דיני האגודות השיתופיות בכלל, ותקנות המשיבה בפרט, אינם מאפשרים פדיון מניה לפי שווי שייקבע בהחלטה עם תחולה רטרואקטיבית. אינני גורס כי טענה זו יש בה כדי לחייב את דחיית התביעה של המבקשים, מאחר והשאלה באם האגודה (או ההנהלה) יכלה לתת תחולה רטרואקטיבית להחלטתה בדבר שווי המניה, היא, בנסיבות מקרה זה, שאלה הדורשת ראיות לשם הכרעתה, וזאת בהתחשב בקשר שבינה ובין החלטת ועדת הכספים של הכנסת. עצם העובדה כי ההנהלה בהחלטתה הנ"ל נתנה להחלטתה תחולה רטרואקטיבית (מיום 1.11.78) מעמידה, לפחות, בסימן שאלה את נכונות טענה זו. על כל פנים הרי זאת היא טרוניתם של המבקשים, כי על סמך החלטת ועדת הכספים של הכנסת היתה ההנהלה חייבת לקבע תחולה רטרואקטיבית מ- 1.4.78(ולא מיום 1.11.78) להחלטתה בדבר הגדלת שווי המניה, מה גם ששוויה של המניה, לטענתם, עלה כבר לפני 1.11.78על 125אלף ל"י. על כן, אינני סבור כי העובדה, כי המבקשים בינתיים פרשו מהמשיבה, מונעת בעדם, בנסיבות מקרה זה, להעלות את הטענה כי זכויותיהם קופחו על-ידי ההחלטה מיום 16.11.78במסגרת הטענה הידועה בדיני חברות כטענה של "עושק המיעוט". .23הנימוקים, השלישי והרביעי, המפורטים בע' 5ו- 6לסיכומו של בא-כוח המשיבה בהקשר לטענת "עושק המיעוט", חורגים ממסגרת הדיון במחיקת התביעה על הסף ועל כן אינני מתייחס אליהם. .24בסעיף 13לסיכומו מעלה בא-כוח המשיבה את השאלה, כיצד מתיישבת טענת המבקשים בדבר "עושק המיעוט" (וכן טענות אחרות) הלקוחות מתחום דיני החברות עם העובדה שהמשיבה הינה אגודה שיתופית, הפועלת לפי פקודת האגודות השיתופיות. שאלה זו איננה דורשת תשובה בשלב של הדיון בבקשת מחיקה על הסף. לכאורה, נראית בעיני תשובתו של בא-כוח המבקשים, המסתמכת על האמור בספרו של כב' השופט דב לוין המנהל והניהול בחברה ובאגודה השיתופית, בע' 205, כי "אין לרוב באסיפה כללית לנצל את כוחו כדי לדכא ולעשוק את המיעוט באגודה. כלל זה שהוא מקובל, כמוסבר לעיל, בחברות יפה במשנה תוקף באגודה שיתופית". על כן ניתן, לכאורה, ליישם את ההלכות מתחום דיני חברות בסוגיה זו לאגודות שתופיות. .25טענתו הבאה של בא-כוח המשיבה, היא, כי המבקשים לא הצביעו על דין כלשהו המחייב את ההנהלה להגדיל את ערך המניה באופן רטרואקטיבי, ומסתמך בהקשר זה על פסק-הדין בע"א 87/75 פויכטוונגר בע"מ נ' פויכטוונגר בע"מ [4] הנ"ל ועל הדברים שנאמרו שם על-ידי כב' השופט ויתקון (כתוארו אז) בע' 91מול האותיות ג' ד' וע"י כב' השופט חיים כהן בע' .92 כפי שאני מבין את הדברים שנאמרו על-ידי השופטים הנכבדים הנ"ל בפסק- הדין הנ"ל, נאמרו בקשר לבעיה הקונקרטית שעמדה לדיון בפניהם באותו משפט, ואין הם באים לקבוע הלכה כללית, כי אין בית-המשפט מוסמך להורות למנהלים להשתמש בסמכותם לפי תקנות החברה, מקום שהמנהלים מסרבים שלא בתום לב להשתמש בסמכותם זו. ראיה לכך אני מוצא בדבריו של כב' השופט ויתקון בתחילת פסק-דינו, בע' 87: "טענת בעלי המיעוט היא שהמנהלים היו חייבים להשתמש בסמכותם לפי התקנה, ולא - על בית-משפט להכריח אותם לעשות כן. לא אתעכב כאן על דברים טכניים הקשורים לצורת הסעד המבוקש ולא על טענות המשיבים הנובעות מכך. ברור בה מציק לבעלי המיעוט ואם תרעומתם בדין יסודה, אפשר למצא להם גם תרופה" (ההדגשה שלי - א' ד' ח'). .26על האמור לעיל ברצוני להוסיף, כי אני סבור, כי כאשר ההנהלה נמנעת מלקבל החלטה, אשר בעלי המיעוט טוענים, כי על ההנהלה היה לקבלה וההחלטה מעוררת, לטענת בעלי המיעוט, סימן שאלה רציני וחשד ממשי שאין זו פעולה בתום לב, יש לאפשר לבעלי המיעוט להוכיח את טענתם זו מאחר ובאם הם יצליחו לעשות זאת, יוכל בית-המשפט להורות למנהלים לקבל את אותה ההחלטה שהיו מקבלים אותה לו נהגו בתום לב. הנני מפנה בהקשר זה לדברים שנאמרו על-ידי כב' השופט בכור בע"א 667/76 הנ"ל, גליקמן בע"מ נ' ברקאי בע"מ [5] בע' 287: "כאשר מנהלי החברה חייבים לפעול 'בתום לב ולטובת החברה' קיימת הנחה שהם אמנם פועלים כן ועל הטון את ההיפך חובת הראיה. אבל כאשר החלטת ההנהלה היא כזו המעוררת סימן שאלה רציני וחשד ממשי שאין זו פעולה בתום לב ולטובת החברה, שאני; במקרה אחרון זה יהיה על ההנהלה להראות שמה שעשתה עשתה בתום לב ולטובת החברה. יחד עם זאת בית-המשפט לא יתערב בשיקול דעת ההנהלה ולא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעת ההנהלה אפילו בעניינים עקרוניים וחשובים, ואפילו אם שיקולי ההנהלה לא היו תואמים את שיקולי בית-המשפט או היו אולי מוטעים, כל עוד היו אלה שיקולים שנשקלו בתום-לב ולטובת החברה לפי הבנת ההנהלה וכל עוד היו הם שיקולים כנים ובתום-לב. לכן השאלה הניצבת לפנינו בעניין זה היא אם שקלה ההנהלה את החלטתה בתום-לב ולטובת החברה". .27אם כי החלטתי ביום 10.3.81כי הצדדים יסכמו את טענותיהם רק בשאלה, באם יש לדחות על הסף את הבקשה בגלל חוסר עילה, הרחיב בא-כוח המשיבה את המסגרת בטענו בסעיף 15לסיכומיו, כי אין למבקשים אינטרס לגיטימי במתן ההצהרה כאשר "ברור" שאם יזכו בהצהרה הם יגישו תביעה נוספת תשלום הפרשים, ובטענו בסעיף 16כי מן הראוי שבית-המשפט ישתמש בשיקול דעתו וידחה את התביעה על-פי תקנה 106(א)(3). בצדק, מתרעם באכוח המבקשים על חריגה זו ממסגרת החלטתי על-ידי בא-כוח המשיבה, אולם מאחר וטענות אלו הועלו בדיעבד על-ידי בא-כוח המשיבה ובאם לא אתייחס לטענות אלו בשלב זה, הוא יוכל לחזור ולהעלותן בשלב מאוחר יותר, על כן החלטתי כי מוטב שאדון בטענות אלו כעת. .28באשר לטענה המפורטת בסעיף 15, אני דוחה אותה. אומר ביתהמשפט העליון בבג"צ 202/57 סידיס נ' ביה"ד הרבני ו- 3אח' [6] "ההצהרה שומרת (על הזכות) מפני כפירה והכחשה עתידה". מ"מ הנשיא אגרנט (כתארו אז) אומר בע"א 288/64 יעקובוביץ נ' החברה להוצאת אינציקלופדיות בע"מ בע' 346[7]: "עלי להוסיף, כי לדעתי, הגיע הזמן שבתי-המשפט בישראל ישתחררו מהכבלים הכבדים והמעורפלים שבהם כבלו בעבר בתי-המשפט באנגליה את התרופה ההצהרתית אשר אין בצידה תרופה של סעד עשה.... לי נראה כי הגבולות הרחבים שהציב לורד dunedinלאותה תרופה ואשר קנו להם שבת בפסיקה של בתי-המשפט בסקוטלנד הולמים יותר את המטרה של חיסול סכסוכים בדרך שהיא קצרה ויעילה ויחד עם זאת איננה מכבידה על הצדדים, יתר על המידה, מבחינה כספית". בספרו של פרופ' זמיר the declaratory judgment[13] נאמר (בע' 229) כי הכלל הוא כי: Where a person is entitled to monetary relief, e.g. damage" ,. He will rarely content himself with a mere declaratory in contract or in tort, the repayment of a loan, etc Judgment. If, however, he seeks a declaration of Court to require him to claim money instead of, or in right only, there will generally be no reason for the ."addition to, the milder remedy of declaration ולבסוף אומר ד"ר זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי בסעיף 450בע' 428: "אימתי יתן בית-המשפט סעד על דרך של ההרה? כל אימת שהתובע הוכיח שתיים אלה: ראשית, כי בידו הזכות או קיים המצב עליו מבקש הוא להצהיר; שנית, כי מן הראוי, לשריין אותה זכות - או אותו מצב - על ידי מתן פסק-דין שישתיק כפירה והכחשה בעתיד עקב מעשה בית דין שיווצר על ידי פסק- הדין. ובמידה שאינן קיימות נסיבות המניעות את בית-המשפט שלא להעתר לו". במקרה שלנו, אם המבקשים יצליחו להוכיח את טענותיהם המפורטות בבקשתם, הם יצליחו אז להוכיח את קיומם של שני התנאים הנ"ל ועל כן יהיו זכאים למתן ההצהרה המבוקשת. אינני מקבל את טענתו של בא-כוח המשיבה כי יש כאן משום פיצול סעדים, מכיוון שלי לגמרי לא ברור שאם יזכו המבקשים בהצהרה המבוקשת, הם יצטרכו להגיש תביעה נוספת לתשלום ההפרשים. המשיבה היא אודה ציבורית וחזקה עליה, כי היא תכבד את החלטת בית-המשפט, אם בית-המשפט ייעתר לבקשת המבקשים ויתן להם את ההצהרה המבוקשת, ללא כל צורך בהגשת תביעה נוספת על-ידי המבקשים לתשלום הסכומים שיגיעו להם בתוקף ההצהרה. .29גם את הטענה הכלולה בסעיף 16לסיכומיו של בא-כוח המשיבה אני דוחה. בא-כוח המשיבה הסתמך בהקשר לטענה זו על האמור בסעיף 336בספרו של ד"ר זוסמן וציטט חלק מן האמור בסעיף זה. בהמשכו של סעיף זה אומר ד"ר זוסמן: "בלשון בית-המשפט העליון, בבארו את מטרת התקנה 106: רצונו (של המחוקק) היה שבית-המשפט לא יבזבז זמנו לריק ולא יעסק בטענות שאין בהן ממש כאשר הוא נוכח לדעת שהתובע לא יכול להצליח בתביעתו נוכח כשלונו בשאלה המשפטית המכרעת". לאור כל מה שנאמר על ידי בפסקאות הקודמות של החלטתי זו, קשה לטעון ברצינות, כי כבר בשלב זה ניתן לקבוע בוודאות, כי המבקשים לא יצליחו בתביעתם וכי הם ייכשלו בשאלות המשפטית המתעוררות בקשה זו. .30לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המשיבה לדחות את הבקשה על הסף ומחייב את המשיבה לשלם למבקשים סך 000, 1שקל בצירוף מע"מ על הסכום הנ"ל תמורת הוצאות הדיון בבקשה זו. דיני חברותאגדמניות