תאונה בשטח בית הספר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות על תאונה בשטח בית הספר: אין חולק כי ביום 9.1.94 נפגע התובע בהיותו בשטח בית הספר בו למד. בעת התאונה היה התובע (יליד 1983) בן 11 לערך. אין חולק כי האחריות למבני ומתקני בית הספר חלה על הנתבעת 2 (להלן: "העיריה"). הנתבעת 1 (להלן: "המדינה") הינה מעבידתם של מנהל ומורי בית הספר האחראים בהשגחה על תלמידי בית הספר. בשל הכחשת האחריות ונסיבות התאונה המפורטות בתביעה, ע"י הנתבעות, הוחלט כי שאלת האחריות תידון תחילה. אציין כי המחלוקת בשאלת האחריות היא כפולה. ראשית, טענו הנתבעות כי התאונה לא אירעה בנסיבות המתוארות על ידי התובע (להלן: "המחלוקת העובדתית"). שנית, טענו הנתבעות כי נסיבות התאונה, בין אם ארעו כפי שמתאר התובע ובין אם ארעו כפי שטוענות הן, אינן מקימות אחריות שלהן כלפי התובע (להלן:"המחלוקת המשפטית"). יצויין כי התובע עצמו הכחיש את נסיבות התאונה הנטענות על ידי הנתבעות. הראיות מטעם התובע הוגש תצהירו שלו כעדות ראשית והוא נחקר עליו נגדית. כמו כן העידו מטעמו ונחקרו נגדית מר אסרף ראובן ששימש בשעתו כשרת בית הספר ומר עמר יצחק שהיה תלמיד בבית הספר ועד לאירוע התאונה. שניהם העידו ונחקרו נגדית. כן העיד מומחה בטיחות מטעם התובע מר אלעזר אייל שהגיש חוות דעת בצירוף תמונות ונחקר חקירה נגדית. מטעם המדינה העידה הגב' אווט כהן שהיתה מנהלת בית הספר במועד האירוע וכן מר חנניה אוחנה מורה בבית הספר. עדותם הראשית נמסרה בתצהיר והם נחקרו נגדית. מטעם העיריה העיד מנהל מחלקת החינוך מר מרדכי ילוז. עדותו הוגשה בתצהיר והוא נחקר חקירה נגדית. מטעם העיריה הוגשה חוו"ד בטיחותית של מר יוסף שרף אשר נחקר חקירה נגדית. לתצהירים השונים צורפו מסמכים ביניהם דוחות תאונה, תמונות ותכתובות. כן הוגשו במהלך שמיעת העדויות והחקירות הנגדיות מוצגים שונים וביניהן תמונות של מקום התאונה הנטען וסביבתו ותרשימים שערכו העדים השונים. המחלוקת העובדתית לטענת התובע אירעה התאונה עת נרדף במגרש המשחקים על ידי תלמידים אחרים במהלך משחק. עקב כך הוא רץ ממגרש המשחקים אל עבר חומת אבן נמוכה, ניסה לעבור מעל חומת האבן ובעת מעבר מעליה ותוך שרגליו דורכות עליה מעד ונפל מעבר לחומה ולפני גרם מדרגות קטן. כן טען כי בניגוד לחובה חקוקה לא היה מעקה על אותה חומה וכן כי לא היה פיקוח מצד הנתבעים על התובע ועל מתקני בית הספר. לטענת הנתבעות, אירעה התאונה עת טיפס התובע בניגוד להנחיות לברזיה וקפץ ממנה. טענתו של התובע בנוגע לנסיבות קרות התאונה נתמכה בעדותו שלו בתצהירו ובחקירתו הנגדית. עד נוסף מטעמו יצחק עמר, מסר גירסה תואמת בנוגע לנסיבות שקדמו לתאונה (משחק בין נערים) ולמקום נפילת התובע הסופי (היינו, מעבר לחומה שעליה מעד לטענתו). מחקירתו הנגדית של התובע (עמ' 18 ש' 10-11) עולה כי נסיבות אלה "הוזכרו" לעד יצחק עמר על ידי התובע בשיחת לילה ארוכה עד השעה 04.00. מעניין שעל אף שהתובע העיד על כך בחר העד יצחק באופן תמוה להכחיש זאת (עמ' 25 ש' 7-8). חשוב לציין שלגבי עובדות אחרות שמסר התובע הנוגעות לאזהרות והנחיות של בית הספר את תלמידיו, סתר עד זה לחלוטין את עדות התובע. בעוד התובע טען בחקירתו כי לא ניתנו הנחיות האוסרות על השתוללות או מזהירות שאסור לטפס על קירות (עמ' 12 ש' 8-12) העיד יצחק עמר ההיפך בדיוק (עמ' 23 ש' 22-31). אולם בעדותו של יצחק עמר מצאתי גם סתירה פנימית. בעוד שתחילה העיד כי רץ מאחורי התובע במרחק של כ- 20 מטר (עמ' 20 ש' 9), מסר במקום אחר תאור שונה לחלוטין בדבר הקרבה בינו לבין התובע ולפיו "זה היה תוך כדי ריצה, הוא קפץ כדי להמלט מהיידים שלי" (עמ' 23 ש' 7). תאור זה לא מנע ממנו לחזור ולהשיב בתשובה לשאלה העוקבת: "לא הייתי ממש קרוב" (שם, ש' 9). מכל הסיבות שפירטתי לעיל לא מצאתי לתת לעדותו של עד זה משקל של עדות תומכת בעדות התובע. אולם בחומר העדויות מצויה סתירה מהותית לעדות התובע דווקא בנוגע למקום נפילתו. ראשית, מעדותו של המורה חנניה שהגיע למקום נפילת התובע עולה כי מקום המצאו של התובע לאחר הנפילה (כפי שסימן אותו המורה חנניה על גבי תמונה מס' 2 בקובץ התמונות ת/5) לא היה מעבר לחומה ולפני המדרגות כפי שהעיד התובע אלא לפני אותה חומה ובמרחק של כ- 5-6 מטרים. בעדותו של חנניה נתתי אמון. הוא לא ניסה לטעון כי ראה את התובע במהלך הנפילה ובכנותו, אף לא העיד (על אף שהיה מורה משגיח), כי שהה בעת הנפילה במגרש בו נפל התובע אלא העיד שהיה באזור אחר של בית הספר והגיע אל מקום נפילת התובע על פי קריאה של תלמידים אחרים. אולם יותר מכך ואולי חשוב יותר, גם מעדותו של המומחה מטעם התובע מר אלעזר אייל עולה סתירה מהותית לגירסת התובע באשר למקום הנפילה. בחקירתו הנגדית, עת נשאל בנוגע לתמונות שצירף לחוות דעתו, העיד אייל כי בעת ביקורו במקום הצביע בפניו התובע על מקום הנפילה. בעדותו העיד: "אני מסמן בחץ ועיגול על גבי תמונה שצורפה את המקום שהתובע הצביע בפני כמקום נפילתו. המקום המסומן הוא נושא חוות דעתי. מדובר בקצה חומת האבן". עיון בסימון העיגול והחץ הנ"ל עפ"י עדות המומחה איל מלמד כי מקום הנפילה שעליו הצביע בפני התובע הוא מלפני אותה חומה וכלל לא מעבר לה כפי שהעיד התובע בבית המשפט. (ראה הסימון על גבי תמונה המצורפת לחוות דעתו של אייל). ודוק! מדובר בעדותו של מומחה מטעם התובע. אציין לבסוף כי גירסת הנתבעות ולפיה נפל מהברזיה היא כולה גירסה המבוססת על הרשום בדוח התאונה ובמהלך החקירה התברר כי מדובר ברישום המבוסס על עדויות שמיעה, להן התנגד ב"כ התובע במהלך הדיון ועל כן לא ניתן לבסס עליהן ממצא עובדתי. נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את נסיבות התאונה ובהעדר אפשרות לדעת את נסיבות התאונה דין תביעתו להדחות. סוף דבר, התביעה נדחית. התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסך 2,500 ₪ ומע"מ כדין. דיני חינוךתאונות בבית ספרבית ספר