קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה חזיתית עם אופנוע: 1. התובע, יליד אוקטובר 1968, נפגע ביום 4.5.95 בעת שרכב על אופנוע, ע"י רכב שהגיח מולו וסטה לעבר מסלול נסיעתו. כתוצאה מהתאונה, שהיא תאונת דרכים לכל הדעות, נפצע התובע במקומות שונים בגופו ובעיקר ברגלו השמאלית ובגבו. בתובענה שבפני תובע התובע מהנתבעות - מבטחות הרכב הפוגע - את נזקיו. 2. עובר לתאונה ובמשך השנים לפני כן עבד התובע בעבודות פיסיות שונות, אם כפועל במחצבות כפר גלעדי, אם כ"עובד החלק האחורי" של גן הארועים בקיבוץ הגושרים ואם בעבודות מזדמנות כחוטב עצים בקיבוץ מעין ברוך. 3. כתוצאה מהתאונה נפגע כאמור התובע, בעיקר בידו השמאלית. הוא אושפז ובמהלך כ-5 שנים לאחר מכן עבר כ-7 נתוחים, בעיקר בידו, על מנת להיטיב את מצבו ולשקם את תפקוד היד. לאחר כל אלה ולאחר טיפולים פיזיוטרפיים ממושכים נקבעו לתובע נכויות רפואיות בתחום האורטופדי והנפשי. הנכות הרפואית הכוללת והמשוקללת בגין הפגיעות בידו, ובגבו של התובע, לרבות נכות של 10% בתחום הפסיכיאטרי ולרבות נכות עבור הצלקות שנותרו בידו כתוצאה מהנתוחים הרבים שעבר, עומדת על כ-52%. חלק מהנכויות שנקבעו לתובע אינן משפיעות באופן ישיר על כשר השתכרותו ואינן מגבילות את יכולתו לעבוד. כך הנכות בגין הצלקות וכך בגין התסמונת הפוסט טראומטית שבגינה העריך ד"ר נוי את נכותו בתחום הפסיכיאטרי ב-10%. עם זאת יש להביא בחשבון את סוג עיסוקיו ועבודתו של התובע. מדובר באדם עם 8 שנות לימוד, שלא רכש ולא למד מקצוע ספציפי. עובר לתאונה עבד והתפרנס מעבודות פיסיות קשות. הפגיעות בגבו ובעיקר בידו השמאלית, יגבילו אותו בעתיד באופן משמעותי במיוחד כעובד בעבודות פיסיות קשות והרי בסוג עבודות זה מצא התובע את פרנסתו. בהעדר השכלה ומקצוע ברור כי נכותו הרפואית תפגע באופן ממשי בכושר השתכרותו בעתיד. בהתחשב בכל אלה, בסיכוייו להשתלב בשוק העבודה לאור רמת השכלתו הנמוכה והיותו חסר מקצוע ובהתחשב בעובדה שידו השמאלית (לא העיקרית) נפגעה אני מעריך וקובע את שעור נכותו הפוקנציונלית ב-40%. על בסיס נכות זו יחושבו הפסדיו ונזקיו של התובע. 4. רמת השתכרותו של התובע עובר לתאונה עבד, כאמור, התובע במחצבות כפר גלעדי ובשעות אחה"צ והערב כפועל בגן הארועים של קבוץ הגושרים (לא מדי יום). לעתים, בימי החורף במיוחד, עבד גם כחוטב עצים בקבוץ מעין ברוך ולעתים (בשבתות הקיץ) גם באתר הקייאקים של קבוץ הגושרים. בגין כל אלה, כך טוען ב"כ התובע בסיכומיו, השתכר התובע בממוצע כ-11,995 ₪ נטו לחודש. סכום זה לוקה בהגזמה יתירה. הוא לא הוכח כדבעי ואינו עומד על בסיס ראייתי מוצק. לבד מתלושי השכר שקיבל התובע במהלך עבודתו במחצבת כפר גלעדי, לא הוצגו מסמכים או תלושי שכר שיעידו על שעור השתכרותו במקומות הנוספים אותם פרט. מקובלת, עלי אמנם, טענת התובע כי עבד הן בגן הארועים, הן בחטיבת עצים והן בקייאקים. טענה זו נתמכה בעדים חיצוניים שהעידו מטעמו ואשר אמינותם הניחה את דעתי. עם זאת איני מוכן לאמץ את עדותו וטענותיו בדבר רמת השתכרותו במקומות העבודה הנוספים בהם עבד. מנהל גן הארועים (יגאל עירן) העיד, אמנם, על רמת שכרו ועל מספר הארועים המתקיימים בשנה (60-70) אך כלל לא ברור אם התובע עבד בכל הארועים ובכל ימות השנה. מכל מקום בהעדר מסמכים או אשורים פורמליים לא ניתן לבסס קביעה עובדתית על רמת שכרו, על טענות או עדויות מסוג זה. כך גם לא ברורה רמת הכנסתו כחוטב עצים, שכן בענין זה העיד מעסיקו מקבוץ מעין ברוך (חגי קרן) כי הם לא שלמו לו בכסף תמורת עבודתו, אלא בעצים שהיה מקבל לשמושו הפרטי. העד העיד, אמנם, על שוויה של משאית עצים, אך כלל לא ברור מה עשה התובע עם העצים ומה התמורה שהוא קיבל ממכירתם. מכל מקום ההשתכרות החודשית הממוצעת נטו של התובע בגין עסוק זה, אותה הוא תבע בסיכומיו, מוזגמת ביותר. שכרו כעובד קייאקים לא הוכח כלל, אף לגרסת בא כוחו בסיכומיו. בהתחשב בכל אלה יש לקבוע את שכרו הכולל נטו עובר לתאונה (בכל מקומות העבודה גם יחד) לאחר ניכוי מס הכנסה ומשוערך להיום, על יסוד אומדנה, בסכום גלובלי של -.9,000 ₪ לחודש. 5. הפסדי השתכרות לעבר את הפסדי השתכרות בעבר יש לחשב על בסיס השתכרותו החודשית המלאה (-.9,000 ₪ נטו) לתקופה שמיום התאונה 4.5.95 עד סוף 1997, היינו לתקופה בה היה מאושפז התובע ועבר נתוחים וטפולים רבים ברציפות. בתקופה זו לא היה מסוגל התובע, מן הסתם, לעבוד כלל ועל כן מן הדין לפצותו על הפסד מלוא שכרו באותה תקופה. הוא אמנם עבר נתוחים גם לאחר מכן, ב-1998 ונתוח אחד ב-1999, אך אלה נועדו בעיקר לשפר את תפקוד ידו. מצבו מאז, היינו מסוף 1997 ואילך היה יציב, פחות או יותר ולא מנע ממנו לצאת לעבודה. לגבי התקופה מינואר 1998 ועד היום יש לפצות את התובע בגין הפסדי שכר בשעור 40% משכרו החודשי הממוצע כפי שקבעתי לעיל. לסכומים אלה תתווסף רבית כחוק לגבי אמצע התקופות כמפורט לעיל. 6. הפסדי השתכרות בעתיד ב"כ שני הצדדים התייחסו לעתידו של כפר רג'ר - מקום מגוריו של התובע - שכן הוא שוכן על קו הגבול, או משני צידי הגבול בין ישראל ללבנון. ב"כ הנתבעים ניסה ללמד מכך כי אם כתוצאה מקביעת קו הגבול בעתיד "יעבור" התובע להתגורר בשטח לבנון, שם ממוקם ביתו כיום, רמת שכרו מן הסתם תפחת בהרבה מזו הנהוגה בישראל. ב"כ התובע, הסתייג, לעומת זאת, ממתן משקל לעתידו הפוליטי של האיזור והאם בעתיד ישאר הכפר בתחומה של מדינת ישראל אם לאו. מקובלת עלי טענת ב"כ התובע בענין זה. אין לבסס את חישוב הפסדי ההשתכרות בעתיד על עתיד מעורפל ובלתי ברור, אשר אין כל ודאות שיתרחש בעתיד, אם יתרחש. עם זאת יש להביא בחשבון את העובדה כי מאז נפגע התובע בתאונת דרכים (1995) הורע מאד המצב התעסוקתי באיזור ויתכן כי אף אילולא פציעתו, היה התובע מאבד את מקום עבודתו או חלק ממקומות עבודתו, כך שרמת שכרו היתה נשחקת או נפגעת באופן ניכר כשם שקורה בארצנו בתקופה האחרונה. בהתחשב בכל אלה יחושבו הפסדי השתכרותו של התובע לגבי העתיד היינו מהיום עד הגיעו לגיל פרישה (65) כדלהלן: א. לגבי התקופה של 10 השנים הבאות (עד ספטמבר 2012) לפי 40% (שעור הנכות הפונקציונלית) משכר חודשי ממוצע (נטו) של -.7,000 ₪. ב. לגבי יתרת תקופת העבודה עד הגיע התובע לגיל 65, יחושבו הפסדי ההשתכרות שיהיו לו בעתיד לפי 40% משכר חודשי ממוצע ומשוערך להיום (נטו) בסך -.9,000 ₪. 7. עזרת הזולת: תובע התובע פצוי בגין עזרת הזולת לה נזקק וייזקק בעתיד עקב נכותו, ואובדן היכולת, כתוצאה מכך, לבצע עבור משפחתו עבודות תחזוקה שונות בביתו. כן הוא תובע פצוי עבור הסיעוד והעזרה שנתנו לתובע בתקופת היותו באי כושר מלא כתוצאה מגיבוס ידו והטיפולים והניתוחים הרבים שעבר. זכאי אמנם התובע לפצוי בראש נזק זה, שכן אין ספק כי לפחות בתקופה הראשונה לאחר פציעתו, בעת שידו היתה מגובסת והוא עבר נתוחים וטפולים בתכיפות, נמנעה ממנו האפשרות לסייע בעבודות הבית והתחזוקה שהן עבודות המוטלות בדרך כלל על אבי המשפחה (התובע נשוי ואב ל-3 ילדים). עם זאת עם התייצבות מצבו הרפואי לא יהיה זקוק התובע לעזרת הזולת באופן מסיבי במיוחד. ידו השמאלית אמנם נותרה פגועה ומוגבלת בתנועותיה אך את עבודות הבית הוא יוכל, מן הסתם, לבצע בעזרת ידו הימנית הבריאה (היד העיקרית). לא הוצגו, מכל מקום, ראיות או מסמכים שיצביעו על הזקקות לעזרה מסיבית של הזולת בעתיד ו/או עזרה כזו שניתנה לו בעבר. לאור כל האמור אני פוסק לתובע פצוי כולל הן לגבי העבר והן לגבי העתיד ומשוערך להיום בסכום כולל של -.50,000 ₪. 8. הוצאות רפואיות בגין ראש נזק זה מן הראוי לפסוק לתובע את הסכום אותו ביקש בא כוחו בסיכומיו. אמנם התובע הוא חבר קופת חולים, אך בהתחשב בהוצאות הנוספות שלא כוסו ע"י קופת חולים, שהיו לו בעבר בגין פציעתו (עבור תרופות ומשככי כאבים בעיקר) ובהתחשב בגילו הצעיר יחסית ותוחלת החיים הארוכה הצפויה לו, סבור אני כי פצוי גלובלי הן לגבי העבר והן לגבי העתיד - בסכום כולל ומשוערך של -.25,000 ש"ח ראוי בנסיבות הענין. 9. נסיעות התובע נאלץ לבצע נסיעות רבות ותכופות מאז פציעתו לשם קבלת טפולים רפואיים שונים ובקורים אצל רופאים ובתי חולים. יש להביא בחשבון כי בשל רחוקו של כפר רג'ר, מרבית הנסיעות, אם לא כולן, התבצעו במוניות שכן התחבורה הציבורית לכפר אינה תכופה ו/או סדירה ביותר. יש לפסוק לתובע פצוי בראש נזק זה הן בשל הוצאותיו בעבר והן בשל הוצאות בעתיד, אם כי בעתיד הן לא יהיו תכופות או רבות מדי, כפי שהיו בעבר. התובע אינו מוגבל בנהיגתו והעובדה שיאלץ לנהוג ברכב אוטומטי (עובדה שלא הוכחה כלל ועיקר), אינה מצדיקה פצוי מיוחד בשל כך בנסיבות הענין. אני פוסק לתובע פצוי כולל וגלובלי, הן לגבי העבר והן לגבי העתיד בראש נזק זה סכום כולל ומשוערך להיום בסך -.30,000 ₪. 10. כאב וסבל אין חולק בין הצדדים, כי הפצוי בגין ראש נזק זה (בהתחשב בימי האשפוז (85 יום)) ובשעור נכותו הרפואית עומד על סכום משוערך להיום של -.122,487 ₪ וסכום זה אני פוסק לתובע. 11. מהסכום הכולל של הפצויים שנפסקו לטובת התובע לפי פסק דין זה יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לו עד היום (משוערכים) ואת תקבולי המל"ל שקיבל ואשר ב"כ התובע לא חלק עליהם. א. תשלומים תכופים משוערכים להיום בסכום כולל של -.271,301 ₪. ב. תשלומי הבטחת הכנסה שקיבל התובע מהמל"ל משוערכים להיום בסכום כולל של -.51,085 ₪. אני דוחה טענת ב"כ הנתבעות כי יש לנכות מסכום הפיצויים שישולם לתובע, סכומים נוספים שקיבל כפצויי פטורין עם פטוריו מעבודתו במחצבה וכתגמולים שהצטברו לזכותו במבטחים. סכומים אלה נצטברו לזכותו במהלך שנות עבודתו ואין העובדה כי משך או קיבל אותם עם פטוריו, אף אם הפיטורין לא נבעו כתוצאה ישירה מהפגיעה בתאונה, כפי שטוענים התובעים, ואף אם משיכת הכספים לא היתה סבירה והגיונית ובניגוד לעקרון הקטנת הנזק - אין בכל אלה כדי לקבל את טענת ב"כ הנתבעות בענין זה. 12. סוף דבר אני מחייב את הנתבעות (שתיהן יחד וכ"א מהן לחוד) לשלם לתובע את סכומי הפיצויים כמפורט בפסק דין זה. בנוסף לכך תשלמנה הנתבעות לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ מהסכום הכולל של הפיצויים שלו יהיה זכאי התובע על פי פסק דין זה. אופנוע