קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בעלייה עקב אי שמירת מרחק: תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 13/1/10 . לטענת התובעת במועד הנקוב, נסעה ברחוב רש"י ברמת גן בנסיעה איטית הואיל ובמקום היה עומס תנועה. לטענת התובעת, הרחוב הינו משופע במקצת ואולם, היא נסעה ברכב אוטומטי ומשכך, התקדמה באופן עקבי קדימה ולא גלשה עם רכבה לאחור. לטענת התובעת, בעודה נוסעת כאמור, פגע בה לפתע מאחור רכבה של הנתבעת 1 ,אשר ככל הנראה, לא שמרה על מרחק מספיק מרכבה ומשכך , פגעה בו. לטענת התובעת , בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת 1 ומשכך עליה ועל מבטחת רכבה - הנתבעת 2 - לשפותה בגין הנזקים אשר אירעו לה כפועל יוצא מהתאונה. לטענת הנתבעות, במועד הנקוב, עמד רכב הנתבעת 1 במצב של עצירה מאחורי רכב התובעת ברחוב רש"י אשר בקטע המדובר הוא בעל שיפוע ניכר. לטענת הנתבעת 1, לפתע - ככל הנראה כפועל יוצא מהעלייה- גלש לאחור רכב התובעת ופגע ברכבה. לטענת הנתבעות, בנסיבות האמורות האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך יש לדחות את תביעתה. לחילופין ובהשלמה טוענות הנתבעות כי אין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה הואיל והנזקים הנטענים ברכבה של התובעת ממוקמים בחלק גבוה יחסית של הרכב באופן שאינו מתאים לפגיעה מרכב הנתבעת 1 ולכך, שלרכב הנתבעת 1 לא נגרם כל נזק כפועל יוצא מהפגיעה. לאור האמור, לטענת הנתבעות יש לדחות את תביעתה של התובעת. בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבעת 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחת לגירסתה . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לרכבה של התובעת, תמונות מקום התאונה ותמונות רכבה של הנתבעת 1 המעידות על כך שלרכב זה לא נגרם לכאורה כל נזק. התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני . לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה - מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי. הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי: "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% " דהיינו , דין התביעה להתקבל באם תרים התובעת את הנטל המוטל עליה כדי 51%. מן הכלל אל הפרט - במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובעת ומשכך, דין תביעתה להתקבל. אציין תחילה, כי הפגיעה הינה פגיעת חלקו האחורי של רכב התובעת עם חלקו הקדמי של רכב הנתבעת. בפגיעה מסוג זה ככלל שורת ההיגיון נותנת כי הפגיעה ארעה עקב אי שמירת מרחק על ידי הרכב האחורי הואיל וככלל רכבים נוסעים קדימה ולא אחורה ובוודאי שכך הם הדברים מקום בו מדובר בהתקדמות איטית עקב עומס. משכך, על מנת לשלול שורת ההיגיון כאמור, היה על הנתבעת להביא ראיות התומכות בכך שבנסיבות המיוחדות של השטח, נסעה התובעת לאחור ולא קדימה. הנתבעת לא הביאה ראיות כאמור התומכות בטענתה ובכלל זה לא הציגה כל תמונה המעידה על שיפוע מיוחד במקום העולה עם טענתה זו. התובעת מנגד הציגה תמונות של מקום התאונה מהן עולה כי קיים שיפוע קל במקום. עובדה זו בצירוף עם העובדה שהתובעת נוסעת ברכב אוטומטי אשר אינו נוטה לגלוש במהלך נסיעה - גם בשיפוע- יש בהן בכדי לתמוך בנטיית מאזן ההסתברויות לכיוון גרסת התובעת בהקשר להילך התאונה. לאור האמור, הנני קובעת כי הילך התאונה הינו כגרסת התובעת ומשכך, הנתבעות ביחד ולחוד אחריות לשפות התובעת בגין הנזקים אשר נגרמו לה כפועל יוצא מהתאונה. משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעות ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת. בהקשר זה טענו הנתבעות כי הנזקים הנטענים אינם עולים בשורה אחת עם גבהי הרכבים - טענה זו הינה טענה שבמומחיות ומשכך,על מנת לתמוך בה נדרשת חוות דעת אשר לא הוגשה על ידי הנתבעות. אציין כי מנגד טענותיה של התובעת בדבר נזקיה נתמכו בחוות דעת אשר נערכה ארבעה ימים בלבד לאחר התאונה ומשכך, לכאורה הנזקים המפורטים במסגרתה קשורים בקשר סיבתי לתאונה. זאת ועוד, במסגרת כתב ההגנה מודה הנתבעת בכך שנגרם לרכבה של התובעת שפשוף - דהיינו היא מודה בקיומו של נזק מסוים לרכבה של התובעת הנובע מהתאונה. בנסיבות אלו - הואיל ובמסגרת התביעה לא נתבעו שיפוי או שיבוב בגין כלל הנזקים לרכב בפועל אלא שהתובעת תבעה את נזקיה היא הנובעים מתשלום השתתפות עצמית- הרי שמשהודתה הנתבעת בקיומו של נזק כלשהו הקשור בקשר סיבתי לתאונה- ממילא אין צורך בקביעת מסמרות לענין כלל הנזקים אשר נגרמו בתאונה. התובעת תמכה נזקיה הנובעים מהשתתפות עצמית , כינון והצמדה וריבית בסך של 2,356 ₪ באישור חברת הביטוח ומשכך, בנסיבות האמורות, הנני קובעת כי הרימה הנטל להוכחת נזקים אלו. באשר לתביעת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש הרי שהואיל ומדובר בתביעה רכושית אינני מוצאת כי קיימת הצדקה לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש ואולם, זו תבוא לידי ביטויה בפסיקת הוצאות ההליך. אשר על כן הנני מקבלת את תביעתה של התובעת . הנתבעות ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 2,356 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (7/3/11) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן ישאו הנתבעות בהוצאות התובעת בסך של 400 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםשמירת מרחק