תאונת דרכים בגלל ניסיון התחמקות מדריסת חיה

לטענת התובעת מנהל התובעת נהג ברכב המבוטח, באיזור התעשיה בית שאן ובמסגרת נסיון להתחמק מלדרוס בעל חיים בכביש, סטה והתנגש בעמוד חשמל. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בגלל ניסיון התחמקות מדריסת חיה: א. רקע   1. התובעת ביטחה את הרכב נשוא התביעה, שבבעלותה, בביטוח מקיף בפוליסה שהונפקה ע"י הנתבעת לתקופה שמ-1/11/00 ל-31/10/01. הטיפול נעשה באמצעות סוכן התובע. הרכב היה מבוטח עד ל-31/10/00 בביטוח מקיף, באמצעות חברת ביטוח אחרת. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לתוקף ותקופת הפוליסה.   2. לטענת התובעת, ביום 9/11/00, מנהל התובעת נהג ברכב המבוטח, באיזור התעשיה בית שאן ובמסגרת נסיון להתחמק מלדרוס בעל חיים בכביש, סטה והתנגש בעמוד חשמל. בגין התאונה האמורה, נגרמו לרכב נזקים בשווי 12,675 ₪ (כולל מע"מ), על פי חוו"ד שמאי שנערכה ביום 24/11/00.   3. הנתבעת סרבה לשלם לתובעת את תגמולי הביטוח בגין הנזקים הנ"ל, על כן הוגשה תביעה זו.   4. הנתבעת מודה, כאמור, בפוליסה שהוצאה לתובעת, אך מכחישה את האירוע התאונתי הנטען. לאור הכחשה זו הנתבעת סרבה לשלם את תגמולי הביטוח שנדרשו ע"י התובעת. לטענת הנתבעת, התאונה הנטענת לא ארעה בנסיבות ובמועד הנטענים ולא ארעה כלל. מדובר לטענתה, באירוע "מבויים" ואין לחייב את הנתבעת בפיצוי, בהעדר ארוע ביטוחי מוכח.   5. בישיבת קדם המשפט הראשון, ביום 26/12/01, ביהמ"ש ציין בפני הצדדים שמתנהל תיק נוסף (ת.א 643/01) בקשר לתאונה נוספת שהרכב נשוא התביעה עבר, כ-3 חודשים לאחר התאונה הנטענת בתביעה זו. הנזקים שצויינו בחוות הדעת של השמאים, שבדקו את הרכב, בגין שתי התאונות הנטענות, היו דומות . הבאתי עובדות אלה לידיעת הצדדים בשני התיקים, לאור הקרבה בין מועדי התאונות והנזקים הדומים שנמצאו, לצורך התייחסותם. בגין האמור, התובע התייחס, במסגרת הבאת ראיותיו גם לתאונה השניה. הנתבעת, אינה חולקת, היום, על כך שהתאונה השניה (נשוא ת.א 643/01), אכן ארעה ושנגרמו הנזקים שנמצאו בגין אותה תאונה. הוכח להנחת דעתי, שהתובעת אכן תיקנה בפועל את הנזקים שפורטו בחוות דעת השמאי שבדק את הרכב, בגין האירוע הנטען בתיק זה, בטרם ארעה התאונה הנוספת. התובעת שילמה בפועל את הוצאות התיקון בגין הנזקים שנטענו בתיק זה. לרוע המזל, תקופה קצרה לאחר מכן, הרכב עבר תאונה נוספת שבה נפגע שוב חזית הרכב (נשוא התיק הנ"ל). במילים אחרות, לא נמצא שיש קשר בין התאונה מ-2/01 לבין הארוע נשוא תיק זה ומדובר באירועים נפרדים ועצמאיים ונזקים נפרדים ועצמאיים, שנמצאו ברכב במועדים שונים.   6. נותרנו, אם כן, במחלוקת שבין הצדדים באשר למהימנות גירסת מנהל התובעת. ב"כ התובעת מודה בסיכומיו שנמצאו סתירות בעדות וגירסאות מנהל התובעת, אך הוא מבקש לייחסם לבילבול מטעמו, מבלי שיש בהם כדי לפגוע באמינות הכללית שיש ליתן לגירסתו.   ב. נסיבות התאונה:   1. הגירסה של התנגשות הרכב בעמוד התאורה, בגין נסיון שלא לדרוס בעל חיים (חתול), נמסרה ע"י מנהל התובעת ב-13/11/00 (ת/8) לסוכן הביטוח, במסגרת ההודעה על התאונה. התובע חזר על גירסה זו בתביעתו ותצהיר עדותו הראשית אם כי החתול הפך ל"בעל חיים". לעומת גירסה זו, ביום 14/2/01 ו-19/2/01, כ-3 חודשים לאחר הארוע, מנהל התובעת סיפר לחוקר הנתבעת שהוא נסע לנגריה וכאשר הוא ראה שהנגריה סגורה, הוא החליט לחזור לעסקו. הוא ביצע פניה לא מוצלחת וחדה ומצא את עצמו מתנגש בעמוד. הוא נשאל, מספר פעמים, מה הגורם לתאונה והשיב - "חוסר ריכוז". בעדויות אלה, אין זכר לבעל החיים "שהפתיע" אותו בכביש. בחקירותו הנגדית הוא אישר את דבריו לחוקר, שהנסיעה נועדה כדי להגיע לנגר, אלא במקום גירסתו הקודמת שהנגריה היתה סגורה, הוא העיד שהוא לא הצליח להגיע עד לנגריה, ככל שהתאונה ארעה לפני שהוא הספיק להגיע לנגריה.   2. השוואה בין תמונות החוקר של השטח וכיוון נסיעת מנהל התובעת, בעת התאונה לבין תמונות השמאי של הנזק שהתגלה ברכב, מעלה תהיות. על פי גירסת מנהל התובעת, הוא התנגש בעמוד, שהיה בצד הימני של מסלול נסיעתו- בעוד מוקד הנזק העיקרי (כעולה מהתמונות וחוות דעת השמאי), הינו החזית השמאלית של הרכב. בין אם היה מדובר "בסטיה" ממסלול הנסיעה ובין אם היה מדובר בנסיון לפנות ימינה, אין הגיון רב בכך שנקודת המגע בין הרכב והעמוד יתרחש בחזית השמאלית של הרכב.   3. בעדותו , בפני החוקר, מנהל התובעת חזר וציין שהוא עזב את הרכב, במקום התאונה, וחזר ברגל לעסקו, כדי להתקשר לסוכן. הוא לא הצליח למסור לחוקר פרטים מדוייקים- כיצד הרכב הגיע למוסך . פעם הוא הזכיר את רועי מסוכנות הביטוח כמי שאירגן גרר. פעם אחרת, הוא מציין "הם" לקחו את הרכב אך אינו זוכר מי זה "הם". מה שהוא ידע לציין באופן חד משמעי הינו- שהוא לא חזר לרכבו ולא הביא אותו למוסך. הוא ממשיך ומסביר לחוקר שהוא התנהג כך מאחר והוא היה מפוחד ומזועזע מהאירוע. לעומת כל האמור, מנהל התובעת טען בביהמ"ש טענה הפוכה, שהוא נסע עם הרכב והכניסו למוסך!   4. החוקר מפנה לתמונות השמאי, בהן נראים כתמי חלודה ישנים בחלקי הפח המכופפים של הרכב. כמו כן, הוא מציין את מדידת גובה מקום הפגיעה הנטען בעמוד החשמל וגובה מכסה המנוע של הרכב. מדובר במדידות שהוא ביצע וחוסר ההתאמה, לדעתו, שבין הגבהים האמורים. אף אם לא נקנה משקל רב לטענות אלה, הרי שאין בגירסאות המשתנות והסותרות דלעיל, כדי להציג כל גירסה אחידה ומהימנה באשר לנסיבות התאונה הנטענת ע"י התובעת.   5. החוקר שאל את מנהל התובעת (ב-19/2/01), אם הוא בכלל היה ברכב בעת התאונה. שאלה זו נשאלה פעמיים וברצף וזכתה ל -2 תשובות "לא מחייבות" ולא רלונטיות. ראשית ענה מנהל התובעת "עברו 4 חודשים ....", שנית, הוא ענה "אני משלם ביטוח עבור תאונה בתאריך שאמרת...", לתשובה אחרונה זו, אתייחס גם בהמשך.   ב. מועד האירוע   1. הסתירות הנ"ל באשר לנסיבות התאונה הנטענות אכן מטילות צל כבד על שאלת התרחשותה של התאונה, בכלל. אין לאמר, שיש בראיות התובעת שצויינו על ידי עד עתה, כדי להרים את הנטל הנדרש להוכחת נסיבות התאונה שנטענו.   2. בכל הקשור למועד התאונה, עולות תהיות כבדות יותר. אין כל דרך ליישב בין גירסת התובעת שהתאונה ארעה ב-9/11/00, לבין העובדה שהרכב הוכנס לתיקונים במוסך, כבר ב-5/11/00. עדות מנהל המוסך ועיון ביומן העבודה המקורי שלו הוכיח, מעל למידת הראיה הדרושה, שהרכב אכן נכנס למוסך לצורך תיקונים עוד ב-5/11/00.   3. מנהל התובעת טען בהודעתו הטלפונית לסוכן מה-13/11/00 שהתאונה ארעה ב-9/11/00והוא חזר ב"ודאות" על גירסה זו וזכר בעדותו לציין שמדובר היה ביום ה' בשבוע. מנהל התובעת נשאל אודות התאריך 5/11/00 ושלל, באופן חד משמעי, את האפשרות שהרכב היה במוסך כבר באותו מועד. הוא טען שבו ביום התאונה הוא התקשר לסוכן, אלא שהודעתו הטלפונית הינה מ-13/11/00 ומתייחסת לתאונה נטענת מ-4 ימים, קודם לכן.   4. אין מחלוקת שהנתבעת החלה לבטח את רכב התובעת ב-1/11/00, והביטוח לפני מועד זה בוצע אצל חברת ביטוח אחרת. האירוע הנטען לא ארע ב-9/11/00, כנטען, ככל שהרכב נכנס בפועל למוסך לתיקונים , 4 ימים קודם לכן, עוד ב-5/11/00 ובמועד זה, הנזקים היו כבר קיימים.   5. משנשאל מנהל התובעת ע"י החוקר ב-2/01 באשר למועד התאונה ופרטי הביטוח הוא ידע לציין את מועד תחילת הפוליסה.באשר למועד התאונה הוא ציין, שאינו זוכר את תאריך הארוע וזה היה "בין חודש 10 לחודש 11, 2000". במילים אחרות מנהל התובעת לא שלל שמדובר בארוע שהתרחש, לפני תחילת הביטוח.   6. לעיתים , באימרותיו של אדם, כדי לגלות את הרהורי ליבו, שלא במודע. כאן אני חוזרת לתשובתו לשאלת החוקר למנהל התובעת- האם הוא היה ברכב בעת התאונה. ראשית ענה: "שעברו 4 חודשים" ומיד אח"כ השיב "אני משלם ביטוח עבור תאונה בתאריך שאמרת..." תשובה זו , אינה תשובה לשאלה שנשאלה אך יש בה כדי לגלות את המחשבות שהעסיקו את מנהל התובעת, קרי משאלת ליבו ליצור קשר בין התאריך הנטען על ידו של התאונה (יהיה אשר יהיה) לבין הפוליסה, של הנתבעת, שנכנסה לתוקף ב-1/11/00.   7. הוכח להנחת דעתי, שהתאונה הנטענת לא ארעה (אם בכלל) במועד הנטען, 9/11/00. הוכח שהרכב הגיע למוסך כבר ב-5/11/00 (בניגוד לגירסת התובעת) והוכח ש"ההודעה" נמסרה לסוכן אודות התאונה נמסרה ב-13/11/00 ולא ביום הארוע הנטען (בניגוד לגירסת התובעת). מה שלא הוכח הינו טענת התובעת שהנזקים הנטענים אכן נגרמו לרכב זה בארוע התאונתי הנטען ובמועד הנטען-קרי, אחרי כניסת הפוליסה לתוקף. טענת הנתבעת שנזקים אלה, נגרמו לרכב מסיבה זו או אחרת, עוד לפני תחילת הביטוח, עומדת היטב במבחן השכל הישר על פי כללי מבחן מאזן ההסתברות.   8. די בקביעה שיפוטית שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכחת מועד ונסיבות הארוע הנטען, בכדי להטות את הכף לחובתה. אין זה מתפקידו של ביהמ"ש לקבוע ממצאים פוזיטיביים באשר למועד התרחשבות הנזק ונסיבות התרחשותו ולעיתים אין בידי ביהמ"ש אף את הכלים לעשות כן. די בעובדה שהנתבעת לא הוכיחה גירסה מהימנה שניתן לאמץ באשר לנסיבות ומועד הארוע הנטענים, כדי להוביל לדחיית תביעתה. במקרה דנן, אין בידי התובעת להוכיח את הנסיבות והמועד הנטענים על ידיה, לאור הסתירות הרבות שנמצאו בין גירסאות שונות שהעד מטעמה נתן מחד ובין גירסאות מגוונות אלה, לעובדות האחרות והסותרות שהוכחו. קביעות אלה אינן משתנות אם מבקשים לדון את מנהל התובעת לכף זכות, כאדם "כה מבולבל" (כטענת בא כוחו), עד כי אינו מסוגל לזכור פרטים רבים ומהותיים לאשורן, או מבקשים לייחס לו כוונות מרמה ותחכום, מלכתחילה, כטענת הנתבעת. סוף דבר, דין התביעה להידחות.   ד. הוצאות התקיימו 3 ישיבות מקדמיות בתיק זה וכן 3 ישיבות הוכחות. ביום 2/9/02 נדחה הדיון בכדי לאפשר לתובעת לתקן מעוות ולהגיש תצהיר מטעם מר מאיר אדרי. התובעת חוייבה בהוצאות בגין הישיבה, ללא קשר לתוצאות הדיון. ב-29/10/02, הודיע ב"כ התובעת שהוא מוותר על עדותו של אותו עד, מר אדרי, אך הוא התנגד, מאידך, להגשת צילומי יומן העבודה של מר אדרי, בהעדר עדותו. ציינתי שייתכן ויהיה בכך להשליך על שאלת הטלת ההוצאות התום הדיון. הנתבעת נדרשה להזמין את מר אדרי, כעד מטעמה לישיבה נדחית, ביום 13/1/03. היה בעדותו של מר אדרי כדי לאשר את נכונות יומן העבודה שצולם ע"י חוקר הנתבעת וכדי לחזק את גירסתה. מר אדרי, אף לא אישר את טענתה המקורית של התובעת שהוא סרב לשתף פעולה ולחתום על תצהיר והוזמן על כן, לבקשת התובעת להעיד עוד ב-2/9/02, בהעדר התצהיר עדות זו לא הותרה באותו מועד (ראה - עמ' 8 לפרוטוקול מאותו מועד), והדיון נדחה להגשתו (דבר שלא נעשה), כאמור לעיל.   בנסיבות אלה, התובעת אכן תרמה להארכת וסרבול הדיון , שלא לצורך.   לאור כל האמור, התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪, בתוספת מע"מ. סכום זה מתווסף להוצאות שנפסקו והוזכרו לעיל.   ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזידריסהמשפט תעבורהתאונת דרכים