קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים עקב חניה אסורה בכיכר: זוהי תביעה לקבלת פיצויים כספיים בגין נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה ממעורבות רכבה בתאונת דרכים.   בסעיף 4 לכתב תביעתה, טענה התובעת, כדלקמן:…"שעה בה נסעה התובעת בנתיב הנסיעה לאחר שהשתלבה בתנועה פגע לפתע הרכב הפוגע בסובארו מאחור וגרם לה נזקים בחלקה האחורי השמאלי".   בסעיף ג' לכתב הגנתו, טען התובע, כדלקמן:" … נהג הנתבע 1 את רכבו בכיכר תנועה. אותה שעה חנתה התובעת עם רכבה במקום אסור לחניה בתוך הכיכר בניצב לכביש. לפתע, עת התקרב רכב הנתבע 1 לכיוונה, נסעה התובעת לאחור עם רכבה , וגרמה לפגיעת הרכבים זה בזה".   לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפני, הגעתי למסקנות כלהלן: במהלך הדיון לא הכחישה התובעת את גרסת התובע, לפיה, היא חנתה בכיכר במקום אסור, ובצורה האנכית למדרכה.   לדבריה, " אני עמדתי בצד שמאל של התחנה. לא ממש בתחנה" (ראה שורה 19 בעמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.03)   כמו כן,"אני מפנה לנ/1 , בצד שמאל של התחנה במקום שבו עומד הרכב הלבן, חניתי בניצב לדרך. במקום שבו עמד הרכב הלבן יצאתי ברוורס ואז הוא בא ונכנס בי מאחור..." (ראה: שורות 20-17 בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון שמיום 11.5.03).   מעיון בתמונות שהוצגו בפני המתארות את מקום התרחשותה של התאונה, ניתן להבחין כי שפת הכביש מסומנת בצבעים אדום-צהוב. בנוסף, ניתן לראות כי 2-3 מטרים מצד שמאל של התחנה במקום בו עומד הרכב הלבן המתועד בתמונה, קיים מעקה בטיחות על גבי המדרכה אשר גם שם מסומנת המדרכה בצבעים אדום-צהוב למספר מטרים נוספים עד כי הסימון משתנה בהמשכו אף לצבעים לאדום -לבן.   בנסיבות האלה המתוארות לעיל, בהן הודתה התובעת כי החנתה את רכבה, הרי שהופרו על ידה בזאת הוראותיהן של תקנות 72(א)(12) ו- 72(א)(13) לתקנות התעבורה , תשכ"א - 1961. בנוסף, הופרה בנסיבות אלה גם הוראתה של תקנה 75 לתקנות התעבורה , תשכ"א -1961.   לאור כל האמור לעיל, ובהתאם לתמונות שהוצגו בפניי, הרי שמקום חנייתה של הנתבעת כפי שנעשה במקרה זה היה אסור, כמו גם אופן ביצועו, אשר אך הגדיל את הסיכון שאותו ביקשו למנוע אותן הוראות חוק שאוזכרו לעיל.   אי לכך, אין לתובעת אלא להלין על עצמה בכך שיצרה את הסיכון בעקבותיו נגרמה התאונה דנן.   יצויין, כי כבר בציטוט האחרון של דברי התובעת, אשר אוזכרו קודם לכן, קשרה שם התובעת את התאונה לדבר נסיעתה לאחור.   יחד עם זאת, ביקשה התובעת לטעון מנגד להיעדר קשר סיבתי בין הדברים, זאת כפי שבכתב התביעה נטען כי התאונה נגרמה לאחר השתלבותה של התובעת אל התנועה, וכפי שהעידה היא בדיון שמיום 23.2.03 , בתגובה לשאלותיו של נציג הנתבעת מס' 2 , כדלקמן:   "ש: את אמרת שלא הספקת לזוז קדימה. ת: השתלבתי לכיוון התנועה. הייתי בעמידה מלאה, ישר לכיון התנועה. ש: עשית רוורס, זה נקרא השתלבות? ת: כן. ש: את ניסית לחנות? ת: אין קשר לחניה שלי. ש: את חונה בכיכר איפה שאסור. ת: לשאלת ביהמ"ש, מדובר בכיכר שכולם מחנים שם. אין קשר בין החניה שלי לבין זה שהוא נכנס בי מאחור. הוא נכנס בי כאשר הייתי לקראת נסיעה. ש: את אומרת שהוא אשם, כלומר אם לא היית חונה במקום אסור בכיכר ולא היית עושה רוורס, לא הייתה תאונה. את לא רואה איך את אשמה בתאונה. ת: החניה לא קשורה לתאונה". (ראה לעניין זה: שורות 3 - 14 בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.03)   בדברים אלה, התובעת העידה למעשה, כי התאונה אירעה כאשר היא ביקשה להשתלב אל התנועה, ובעת שהייתה "בעמידה מלאה", כך לדבריה.   היינו, בעצם דברים אלה שלה, הרי שהתאונה לא אירעה לאחר ההשתלבות בעת נסיעה רגילה, אלא בעת תנועתה לאחור שהייתה פועל יוצא של יציאתה מן החנייה, ובכך למעשה קושרת התובעת בעצמה את התאונה לנסיבות פעולת החנייה, ועל כן, בניגוד לטענותיה כי אין קשר בין התאונה לבין מקום חנייתה האסור, הרי שכן קיים קשר שכזה , שכן, אלמלא חנייה זו (שבוצעה בניגוד להוראות החוק המזהירות מפני הסיכון שבדבר) , לא היה נגרם נזק זה שבגינו הוגשה תביעתה.    בנוסף לכל האמור לעיל, יצויין כי התובעת טענה בנוסף שקיים עד שראה את התאונה, שלדבריה: "...ראה שהוא נכנס בי ברוורס.... הוא ראה שהנתבע נכנס בי מאחור". (ראה: שורות 17- 18 בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.03) אך עד זה לא זומן בידה להעיד.   צויין בנוסף, כי התובעת אשר עליה מונח הנטל להוכיח את תביעתה, ביקשה לטעון גם כי הכיכר הייתה רחבה, וכל זאת, בכדי לתמוך בצידקת תביעתה. (ראה: שורה 21 בעמוד 1 לפרוטוקול הדיון מיום 11.5.03), אך טענה זו לא הוכחה על ידה.   הואיל והתובעת לא רק שלא הרימה את נטל הראייה הנדרש ממנה להוכחת טענתה, אלא בנוסף, ניכר גם הקשר הסיבתי הישיר בין הסיכון שיצרה, לבין הנזק שנגרם , הרי שיש לדחות במקרה זה את התביעה.   התובעת תישא בהוצאות משפט בסך של 500 ₪.כיכר (מעגל תנועה)תאונת דרכיםחניה