תביעה בגין בדיקות גיאולוגיות והכנת תכנית להפעלת מחצבה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין בדיקות גיאולוגיות: 1. התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה כספית לתשלום סך 2,500,000 מליון ₪ בגין בדיקות גאולוגיות שערך והכנת תכנית להפעלת מחצבה, אשר על-פי הנטען התחייבו הנתבעים לשלם לו בגינן סכומים כמפורט בכתב התביעה. הנתבעים כפרו בטענות התובע ובזכאותו לכל סכום. 2. ב"כ הצדדים הסכימו על פיצול הדיון באופן שקודם תוכרע שאלת החבות, ובשלב השני, אם יהיה, ייקבע הסכום המגיע לתובע. 3. ביום 26.8.03 ניתן על-ידי פסק-דין בשאלת החבות, וקבעתי שהנתבעים, ביחד ולחוד, חייבים לשלם לתובע את הסכום שייקבע על-ידי בשלב השני של הדיון, הוא השלב הנוכחי. ביום 27.11.03 הודיעו ב"כ הצדדים שהגיעו להסכמה דיונית שלפיה יינתן פסק-דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984 בסוגיית התמורה לה זכאי התובע, ובלבד שהסכומים שייפסקו יהיו במסגרת סכומי המינימום והמקסימום. מאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי סכומי המינימום והמקסימום, הבהירו הצדדים, בהסכמה הדיונית שהגישו, שקיימות 4 שיטות אפשריות לחישוב התמורה: (א) על-פי תמלוגים (פר טונה) - סכום המגיע כדי 3,250,000 ₪. (ב) 10% משווי פרוייקט החציבה. (ג) 10% מרווחי פרוייקט החציבה. באשר לשתי שיטות אלו ((ב) ו-(ג)) הוסכם שיוצגו חוות דעת ותצהירים ונותניהם ייחקרו בבית המשפט. על-פי שעות עבודה - סכום המגיע כדי 15,000 ₪. בית המשפט הוסמך ע"י הצדדים לפסוק את סכום התמורה המגיעה לתובע בין סכום מקסימום שהוא הסכום השני בגובהו מתחת לסכום הגבוה ביותר מבין 4 השיטות (להלן: - "סכום המקסימום") לבין סכום המינימום שהוא הסכום השני מעל לסכום הנמוך מבין 4 השיטות (להלן: - "סכום המינימום"). כאמור, הוטל עלי לקבוע את סכומי המקסימום והמינימום, ולפסוק את התמורה בתוך טווח הסכומים שייקבעו על-ידי. 5. בין הצדדים ניטשה מחלוקת עזה באשר לשווי הפרוייקט ורווחי הפרוייקט, ערכים שקביעתם נדרשת לצורך הצבת סכומי המקסימום והמינימום, ולמטרה זו הוגשו חוות-דעת מומחים מטעמם, וכן תצהירים. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של הכלכלן ושמאי המקרקעין ד"ר הורוביץ אורי. ד"ר הורוביץ העריך את רווחי המחצבה לשנים 1994-1999 ב-29,340,629 ₪ ואם התובע זכאי ל-10% מרווחים אלה, זכאי הוא ל-2,934,063 ₪ ועד מועד הגשת התביעה, הגיע סכום זה ל-3,536,539 ₪. באשר לשווי הפרוייקט, העריך ד"ר הורוביץ את שוויו בין 17,671,000 ₪ לשנת 1994 לבין 37,404,274 ₪ לאותה שנה, מה שהיה מקנה לתובע סכום משוערך הנע בין 3,483,318 ₪ לבין 7,373,154 ₪, אך המומחה העמיד הסכום על 3,425,809 ₪, בגישה שמרנית, לדבריו. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של מר שאול קרונלנד שקבע שהמחצבה היתה הפסדית (הפסד שנתי ממוצע של למעלה ממליון ₪) ואף שווי הפרוייקט כולו הוצג על-ידיו כשווי שלילי. בנוסף, הוגש תצהירו של התובע, וכן הוגשו מטעם הנתבעים - תצהיריהם של מר גיא לוין ומר אייל גבאי וחוות דעתו של מר משה בראון מחברת גיאו-פרוספקט בע"מ. כל המומחים והמצהירים - נחקרו נגדית. 6. כבר בשלב זה ניתן לצמצם את השיטות מ-4 לשתיים. שכן, בכתב התביעה נטען, וטענה זו התקבלה (חלקית) על-ידי בפסק הדין בשאלת החבות, שבין התובע לנתבעים סוכם שאם היוזמה תצא לפועל, יהיה התובע זכאי ל-10% משווי פרוייקט החציבה או, לחילופין, 1 - 0.75 ₪ לטון חומר חציבה שיוצא לצורכי מכירה, או לצרכים עצמיים (עמ' 8 לפסק-הדין). לטענת הנתבעים שלפיה יש לפסוק סכום לפי שעות עבודה - לא מצאתי כל בסיס או עיגון, וכך גם לטענה בדבר 10% מרווחי המחצבה. לעניין זה ראוי לציין שבחוות הדעת שהוגשה ע"י מר קרונלנד, מטעם הנתבעים, נטען שהמחצבה הפסידה ולכן אין התובע זכאי לכל סכום - טענה זו עלתה לראשונה בחוות הדעת של מר קרונלנד, וצודק ב"כ התובע באומרו שעסקינן בשינוי חזית, אך גם אם היתה זו טענה רלבנטית, די בה כדי לפסול את האפשרות ששכרו של התובע ייגזר מרווחי המחצבה. התובע עבד וזכאי לשכר בין אם המחצבה רווחית ובין אם היא הפסדית. לכן, כאמור, בשלב זה, נותרנו, לצורך ההכרעה על-פי סע' 79א, עם שתי שיטות: שיטת התמלוגים (פר טונה) ושיטת ה-10% משווי הפרוייקט. משתי שיטות אלו, אני בוחרת, לצורך פסיקה על דרך הפשרה, את השיטה שלפיה זכאי התובע לשכרו על-פי תמלוגים פר-טונה, סכום, שלפי הסכמת הצדדים, מגיע כדי 3,250,000 ₪. התובע טען, כאמור, שזו אחת מהשיטות שהוסכמו, ומאחר שהאמנתי לו כבר בשלב הראשון של הדיון - אני מוצאת לאמץ שיטה זו לצורך פסיקה על-דרך הפשרה, אשר לנוכח כל החומר שהוצג לפני - היא שיטה מקובלת וסבירה. 7. נותר, אם כך, לקבוע את הסכום בתחומי המינימום והמקסימום שהותוו ע"י הצדדים. הקושי שנוצר בפסיקת הסכום נובע מהעובדה שמחד גיסא, הסכימו הצדדים שטווח הפסיקה ינוע סביב מדרגה אחת מתחת לסכום המקסימלי ומדרגה אחת מעל לסכום המינימלי, ומאידך גיסא, אין ביניהם הסכמות מהן אותן מדרגות - בשל הפערים בחוות-הדעת. זה המקום לציין שאין לקבל את קביעת מר קרונלנד שמדובר בשווי שלילי של המחצבה, וסבורה אני שבעניין זה יש לקבל את חישובו של ד"ר הורוביץ הקובע שווי חיובי - אם כי מוגזם קמעא. יש לזכור שחוות דעתו של ד"ר הורוביץ נערכה על בסיס נתונים ומסמכים שסופקו לו ע"י הנתבעים עצמם. כלומר, סכום המקסימום שאני רשאית לקבוע הוא 3,250,000 ₪ שזו המדרגה השניה מלמעלה. באשר לסכום המינימום, בעניין זה סבורה אני ששני המומחים נקלעו לכלל הגזמה. ד"ר הורוביץ הציג את הפרוייקט כפרוייקט רווחי ביותר ואילו מר קרונלנד הציגו כפרוייקט הפסדי. מוכנה אני, לצורך פסק-דין זה, להניח שהפרוייקט אינו רווחי ואינו הפסדי - אלא מאוזן - הנחה זו תותיר אותי בטווח של מינימום של 15,000 ₪, שזו הדרגה השניה מלמטה. ולכן הטווח שבתוכו אפסוק ינוע בין 15,000 ₪ לבין 3,250,000 ₪, טווח רחב ביותר, ללא כל ספק. 8. לאחר ששקלתי את הנתונים שהוצגו לפני לכל אורך הדיון בתיק - בהתחשב בעבודה שהשקיע התובע, בידע שלו, במקצועיותו, בנסיונו הרב ובתרומה שלו לפרוייקט, אני פוסקת לתובע, מכח סמכותי, על דרך הפשרה, סך 1,750,000 ₪ בערכי היום. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישאו בסכום הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל, וכן ישאו בהוצאות המשפט של התובע ובשכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪ + מ.ע.מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. כרייה וחציבה