קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר הלוואה לאדם פרטי: 1. התביעה שבפני הינה תביעה להחזר הלוואה, אשר ניתנה לטענת התובע על ידו לנתבע במהלך שנת 1993 בסכום של 3,500$ בתוספת ריבית בשיעור 10% לחודש.   הצדדים אינם חלוקים בעצם מתן ההלוואה. כמו כן, אין מחלוקת כי הנתבע שילם לתובע 1,700 ₪ ביום 20.1.97. המחלוקת מתמקדת בשניים: א. מהו סכום ההלוואה שניתנה. ב. האם ההלוואה הוחזרה במלואה כטענת הנתבע, או רק בחלקה כטענת התובע. 2. בכתב התביעה טוען התובע, כי ההלוואה ניתנה במעמד אשתו של התובע, וכי הוסכם על ריבית חודשית בשיעור 10%. הנתבע שילם ע"ח הריבית סכום של 1,700 ₪ בלבד. לטענת התובע, לא קיבל מהנתבע מעבר לסכום הנ"ל סכום כלשהו נוסף, לא ע"ח הקרן ולא ע"ח הריבית.   בנוסף טוען התובע, כי קיבל מידי הנתבע שיק ע"ס 3,200 ₪, ז.פ. 13.12.93. שיק זה משוך על ידי הוריו של הנתבע, אשר היו תחילה נתבעים בתיק זה, ובהסכמת הצדדים נמחקו מכתב התביעה.   לטענת התובע, הנתבע חייב לו סכום של 15,000 ₪ בגין ההלוואה, לרבות הריבית עליה. אין בכתב התביעה פירוט של סכום זה. 3. בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי סכום הלוואה אותה קיבל בחודש יולי 93, עמד ע"ס 2,700 ₪, בצירוף ריבית ע"ס 500 ₪ ובסה"כ 3,200 ₪. הנתבע התחייב להחזיר את ההלוואה עד לסוף שנת 93, ולשם כך מסר לתובע שיק על סכום זה, המשוך ע"ש הוריו.   בתחילת 94 פנה אליו התובע, ואמר לו כי השיק אבד, ודרש לקבל את סכומו. הנתבע הסכים לשלם לו הסכום הנ"ל, בתנאי שיקבל השיק שמסר לתובע, או כי התובע יחתום על התחייבות, לפיה ישפה אותו אם השיק יועבר לצד שלישי, אשר יגבה את סכומו מהנתבע. התובע סרב לחתום על התחייבות בנוסח הנ"ל, והסכים כי ההלוואה תוחזר לאחר שהשיק ימצא.   התובע פנה לנתבע פעם נוספת בשנת 97, ושוב אמר לו, כי לא הצליח לאתר את השיק. הוא דרש לקבל 1,000$ בגין ההלוואה, וריבית בסך 1,700 ₪. הנתבע הפקיד בחשבונו של התובע 1,700 ₪ ביום 20.1.97, וביום 20.3.97 מסר 1,000$ לקרובת משפחתו של התובע, כשלוחה של התובע.   דיון ומסקנות. 4. נטל ההוכחה במקרה זה, מתחלק לשניים. על התובע להוכיח את סכום ההלוואה שנתן ותנאיה, בעוד הנטל מוטל על הנתבע להוכיח, כי פרע את ההלוואה.   5. להוכחת גרסתו, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית (ת/1), ובו הוא טוען, כי ההלוואה ניתנה ל-4 חודשים, וכי העמלות והריבית שולמו בשיק (ת/2), שסכומו 3,200 ₪, וז.פ. 31.12.93.   על פי תצהירו, סמוך למועד פרעון השיק, ביקש ממנו הנתבע שלא להפקיד את השיק עקב מצוקתו הכלכלית בשל תאונת דרכים שעבר. לאחר שעבר הזמן להצגת השיק לפרעון, התנער הנתבע מחובו כלפי התובע. בתחילת שנת 97 הוסכם בין הצדדים, כי הנתבע ישלם 1,700 ₪ ע"ח קרן החוב. יתרת החוב לא נפרעה מעולם.   בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי ההלוואה נמסרה בקיץ 93, וכי השיק ע"ס 3,200 ₪ היה סכום הריבית ל-4 חודשים. בהמשך חוזר התובע על האמור בכתב התביעה.   בהמשך העיד, כי הריבית שנקבעה בין הצדדים היתה פי 7% לחודש וכי 1,700 ₪ שהועברו לחשבונו, היו על חשבון הריבית. אח"כ אמר, כי בעת מתן ההלוואה היה נוכח חבר שלו, רביע מונדר. לדבריו, לא נערך חוזה בכתב בגין ההלוואה, והוא לא דרש לקבל שיק ביטחון להבטחת החזר קרן ההלוואה. הנתבע הינו חבר שלו, והוא איננו נוהג לקחת שטרי ביטחון. בהמשך העיד, כי לא ידוע לו שX אבו סאלח קיבלה כסף מהנתבע ואישר, כי היה חייב לאחיה מילחם סכום של 3,000$. סכום זה הוחזר לו. התובע הכחיש, כי קיבל מX סכום של 1,000$.   באשר למתן ההלוואה העיד, כי ההלוואה ניתנה במספרה שבבעלותו, ורביע היה עד לכך.   6. מטעם התובע העיד מונדר רביע. בעדותו אמר, כי את הנתבע ראה פעם אחת, וכי ראה אותו מבקש מהתובע 3,500$, ואת התובע מוסר לו סכום זה. ההלוואה נמסרה במספרה.   בחקירתו הנגדית הוסיף, כי שאל את התובע מדוע אינו עורך זכרון דברים, וכי המליץ בפניו לערוך זכרון דברים בכתב. במועד מתן ההלוואה, היה תלמיד כבן 17-16.   7. בתצהירו נ/2, חוזר הנתבע על האמור בכתב ההגנה ומוסיף, כי מסר לקרובת משפחה של התובע, X אבו סאלח 1,000$, לפי בקשת התובע.   כנספח לתצהיר צירף מסמך, אשר נועד להוכיח תשלום של 1,000$ לX אבו סאלח.   יאמר כבר עתה, כי ב"כ התובע לא התנגד להצגת המסמך כנספח ל-נ/2, אף שאין המדובר במסמך אשר נערך על ידי הנתבע. לפיכך ובהעדר התנגדות, הפך המסמך קביל.   לשונו של המסמך הינו כדלקמן:   "תשלום בגין חוב אני החותמת מטה אבו סאלח X ת.ז. X ממג'דל שמס רמת הגולן קיבלתי ביום 20 מחודש 03 בשנת 1997 ממר X X X סכום של (1,000) דולר אמריקאי (אלף) עבור שיק מספר 0430919 ומסרתי את הסכום הנ"ל באותו יום לאבו סאלח X תאריך 24.2.98 חתימה: X ( - ) עדים: אבו סאלח X ת.ז. X ( - )"   בחקירתו הנגדית אמר הנתבע, כי מסר סכום של 1,000$ למילחם, וכי אחותו X רשמה את המסמך (נספח ב' ל-נ/2). אח"כ אמר, כי המסמך רשום בכתב ידו של הנתבע, וגם אמה של X היתה עדה. בהמשך העיד, כי לא ראה שהכסף שמסר לX הועבר לתובע. את האישור (נספח ב' ל-נ/1) ביקש לקבל לאחר שנשלחה לו אזהרה מלשכת ההוצל"פ בגין השיק (ת/2). בהמשך העיד: "אני בטוח שנתתי את הכסף לאבו סאלח X".   8. מטעם הנתבע העיד מר מילחם אבו סאלח, ובעדותו אמר, כי התובע היה חייב לו 1,000$, וסכום זה קוזז בתשלום ששילם לו הנתבע. הנתבע אמר לו, כי התשלום מבוצע בהסכמת התובע. ביחס לאחותו אמר, כי היא התחתנה ב-94, ומאז אינה גרה בבית הוריו.   סכום ההלוואה. 9. גרסתו של התובע בעניין זה לא היתה אמינה עלי. בדיקה פשוטה מעלה, כי 3,500 על פי שער הדולר באוגוסט 93 היו שווי ערך לכ-10,000 ₪. אם ההלוואה נמסרה ל-4 חודשים כפי שהעיד התובע, סכום הריבית לפי 10% לחודש, היה אמור לעמוד על כ-4,000 ₪. לפיכך, לא יכולה להתקבל כאמינה גרסתו של התובע, כי הוסכם על 3,200 ₪ ריבית בגין הלוואה של 3,500$.   בנוסף, נמצאה סתירה בגרסת התובע. בכתב התביעה נאמר, כי ההלוואה נמסרה לנתבע במעמד אשתו של התובע, בעוד שבעדותו אמר, כי ההלוואה נמסרה במספרה שבבעלותו, ובנוכחותו של מונדר רביע.   וכן: בכתב התביעה נאמר, כי הוסכם על ריבית בשעור 10%, ובעדותו אמר, כי הוסכם על ריבית בשעור 7%.   גם גרסתו לפיה קיבל שיק לכיסוי הריבית, אך לא טרח לקבל שיק או כל מסמך אחר להבטחת תשלום קרן ההלוואה, אינה מתקבלת על הדעת. עובדה זו, מעוררת ספק בדבר אמינות גרסתו.   גם עדותו של מונדר רביע לא היתה אמינה עלי. מונדר העיד, כי היה במספרה בעת מתן ההלוואה בהיותו נער, תלמיד כבן 16. לא מתקבלת על דעתי הגרסה, לפיה מונדר הציע לתובע לערוך זכרון דברים בגין ההלוואה. אין זה מטבעם של בני נוער לחשוב על כך, שיש לערוך חוזה הלוואה בכתב.   בנוסף יש לזכור, כי עדותו של רביע נמסרה בינואר 02 על אירוע שהתרחש כ-9 שנים קודם לכן. ספק בעיניי, אם אכן יכל היה לזכור אירוע שהתרחש זמן כה רב קודם לכן ובהיותו נער.   גרסה זו אף סותרת את טענת התובע, כי ההלוואה נמסרה בנוכחות אשתו (סעיף 4(א) לכתב התביעה).   מנגד, עדותו של הנתבע היתה עקבית, וגרסתו לפיה ההלוואה עמדה על הסכום הנקוב בשיק ת/2, נראית לי סבירה והגיונית יותר. היא עדיפה על פני גרסת התובע.   לפיכך אני קובעת, כי סכום ההלוואה שנמסרה לנתבע בחודש יולי 93 עמדה על סך 3,200 ₪. סכום זה כלל קרן וריבית.   פרעון ההלוואה. 10. לגרסת הנתבע, העביר 1,700 ₪ לחשבונו של התובע, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים. כמו כן טען, כי ביום 20.3.97 מסר 1,000$ לקרובת משפחתו של התובע, כשלוחה של התובע.   נספח ב' ל-נ/2 צורף כאמור לתצהירו של הנתבע, ולפיו מאשרת X אבו סאלח כי קיבלה מהנתבע ביום 20.3.97 סכום של 1,000$, וכן היא מאשרת, כי סכום זה נמסר על ידה לתובע באותו יום. המסמך נערך לכאורה, על פי האמור בו, ביום 24.2.98, דהיינו כשנה לאחר המועד שבו הנתבע מסר לה 1,000$. כמו כן נאמר באותו מסמך, כי היה עד, ושמו אבו סאלח X. הנתבע לא זימן לעדות בבית המשפט את X אבו סאלח, ואת אבו סאלח X. יש בעובדה זו כדי לגרוע ממשקלה של ראייה זו, שהוצגה על ידי הנתבע. כידוע, צד הנמנע מלהביא עד לבית המשפט, אשר יכל היה לתמוך בגרסתו, המנעותו זו פועלת לחובתו.   כאמור נאמר במסמך, כי סכום של 1,000$ שקיבלה X נמסר על ידה לתובע עוד באותו יום.   גרסה זו סותרת את גרסתו של הנתבע בחקירתו הנגדית, לפיה מסר 1,000$ למילחם. הנתבע אף העיד, כי הסכום נמסר על ידו פיזית למילחם, וכי X היא זו שרשמה את המסמך, אלא שבהמשך העיד, כי המסמך נרשם בכתב ידו. על פי עדותו, גם אמה של X היתה עדה. אם כך, מדוע לא זימן את אמה של X כדי שתמסור את עדותה בבית המשפט ?   בנוסף, מעדותו עולה, כי נספח ב' ל-נ/2 נערך בזמן אמת, בעת שמסר סכום זה למילחם. גרסה זו סותרת את האמור בגוף המסמך, לפיו הוא נערך ביום 24.2.98 ביחס לתשלום שבוצע ביום 20.3.97.   הנתבע סתר את עצמו, כאשר פעם אמר (בתצהירו נ/2), כי 1,000$ נמסרו לX אבו סאלח ואח"כ אמר, כי מסר סכום זה למילחם. אח"כ חזר ואמר, כי הוא בטוח שמסר את הכסף לX.   מילחם אבו סאלח העיד מטעם הנתבע ואמר, כי קיבל מהנתבע 1,000$, וקיזז סכום זה מחובו של התובע כלפיו. מילחם אף העיד, כי מאז 1994 אחותו X אינה גרה בבית הוריו. נוכח הסתירות בגרסת הנתבע והעד מטעמו, מסקנתי הינה, כי הנתבע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח, כי החזיר לתובע 1,000$ בנוסף לסך 1,700 ₪ שהופקדו בחשבונו של התובע.   כפועל יוצא אני קובעת, כי הנתבע נותר חייב לתובע סכום של 1,500 ₪, המהווה סכום ההלוואה בסך 3,200 ₪ בניכוי סך 1,700 ₪ ששולמו לתובע. לפיכך, אני מחייבת את הנתבע, לשלם לתובע סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.12.93 ועד היום בסך 2,541 ₪, ובסה"כ 4,041 ₪.   כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.  החזר הלוואההלוואה