קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת כוננות למנהל עובד מדינה: .1ההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין השופט גוטמן; נציגי ציבור -ה"ה והב וקרמר; תב"ע מב/8-7) אשר קבע, כי התשלום אשר שולם למנוח ז"ל בתור תוספת כוננות הינו חלק מהמשכורת הקובעת לעניין גמלאות כהגדרתה בסעיף 8לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל- 1970(להלן - חוק הגמלאות). .2העובדות הצריכות לעניין הן: א) המנוח ז"ל (להלן - המנוח) פרש לגמלאות ביום 1.5.1982; ב) תפקידו האחרון של המנוח היה מנהל המרכז למיכון משרדי (מל"מ) שבמשרד האוצר; ג) מאז חודש אפריל 1979שולמו למנוח תשלומים כ"תוספת כוננות". עד חודש נובמבר 1979היו התשלומים בשיעורים משתנים, ומאז דצמבר 1979ועד לפרישתו שולמה לו, מדי חודש בחודשו, תוספת כוננות בשיעור קבוע של 80שעות לחודש; ד) תוספת הכוננות שולמה למנוח אף בעת העדרויות, כגון מחלה וחופשה; ה) המנוח לא נדרש לדווח, ולא דיווח, על פעילות כל שהיא, בעניין התשלומים אותם קיבל; ו) עם פרישתו של המנוח, חושבה "המשכורת הקובעת" לצורך גמלאות, מבלי שייכלל בה התשלום בגין כוננות. .3בבית-הדין האזורי טען המנוח, כי התשלום שכונה "תוספת כוננות" הינו חלק מן "השכר הרגיל", מבלי שנדרשה ממנו תמורה כל שהיא בגין אותו תשלום. המדינה טענה, כי התוספת האמורה שולמה למנוח בהתחשב בתפקידו ובצמוד לו, ללא כל קשר לדרגתו, והיתה מותנית בהיות המנוח ב"כוננות" למקרים שיידרש. עוד טענה המדינה, כי המנוח עצמו, הוא אשר דיווח על כוננות אף בעת מחלה או העדרות אחרת מעבודה. .4המנוח נפטר לאחר שמיעת העדויות והגשת הסיכומים בבית-הדין האזורי. .5בית-הדין האזורי קבע בפסק-דינו, כי "תוספת הכוננות" היא חלק מהמשכורת הקובעת של המנוח לצורך גמלאות וזאת מאחר ומאז ינואר 1980ועד פרישתו לגמלאות שולמה התוספת "ללא התנאה כלשהי הקשורה במעבידתו בפועל". .6בערעורו טען בא-כוח המדינה, כי "תוספת הכוננות" היתה תשלום המותנה בתנאי והתנאי הוא, כי מקבל אותה תוספת חייב להתייצב כל אימת שנקרא, וכי אכן ארע שעובדי המל"מ נקראו לבצע עבודות מסוימות בעת הכוננות. נקודת המוצא חייבת להיות, לגרסתו, כי תשלום כל שהוא המשתלם לעובד - כשמו כן הוא ואינו "פיקציה", והטוען את ההיפך עליו הראיה. עוד טען בא-כוח המדינה, כי הראיות שהובאו התייחסו לכלל עובדי המל"מ, ולא למערער, ואין ללמוד מהם לגבי המערער. .7בא-כוח המנוח טען, כי הקביעה שהתוספת האמורה היא חלק מהשכר מהווה קביעה עובדתית, המעוגנת היטב בחומר הראיות, ובית-הדין שלערעור לא יתערב בה. .8הדיון התקיים בהעדר אחד מנציגי הציבור שהוזמן ולא הופיע. .2פסק-דין .1עיון בחומר הראיות מביא למסקנה, כי יש בו כדי לקבוע, כי תוספת הכוננות שולמה למנוח ללא כל התנאה הקשורה בעבודתו. בית-הדין האזורי הוא ששמע את הראיות, ויכול היה להגיע למסקנתו האמורה על-פיהן, ואנו לא נתערב בקביעותיו העובדתיות. .2לנימוקיו של בית-הדין נוסיף, כי מצפים ממנהל כי יהיה נכון לקריאה מידה ויהיה צורך בכך, וזה למעשה היה "התנאי", לגרסת המדינה, לתשלום בגין הכוננויות. בנסיבות אלה, לגבי המנוח, ברור כי אין לאמר שהיה "תנאי" לתשלום, באשר עצם ביצוע תפקידיו כמנהל כלל את אותו "תנאי", וזאת היתה "עבודתו הרגילה" (דב"ע מד/2-7; מד/8-7, [1], מדינת ישראל נ' יעקב סטרן ואח'). .3תמימי דעים אנו עם בא-כוח המדינה, כי תשלום המשתלם לעובד מכוח הסכם קיבוצי או אחר - כשמו כן הוא (דב"ע לה/4-1, [2], בע' 432). במקרה שלפנינו היה די בחומר הראיות בכדי לסתור את הנחת היסוד, שהרכיב של "תוספת כוננות" אינו מהווה חלק משכר היסוד. .4בא-כוח המדינה הפנה אותנו למספר פסקי-דין מהם ביקש ללמוד, כי תשלום עבור כוננות אינו מהווה חלק מן המשכורת. אין משני פסקי-הדין, אליהם הפנה בא-כוח המדינה, ללמוד את אשר ביקש. בדב"ע לה/59-9, [3], בו נדונה השאלה, האם התשלום בגין כוננות הינו "שכר מולן" כמשמעו בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, נפסק (בע' 308): "רופא בית-חולים שסיים את יום עבודתו ונמצא בתורנות או בכוננות, אינו עושה משמרת שניה או שעות נוספות (ההדגשה במקור) ובוודאי לא יום עבודה, אלא משימה, בעלת אופי משלה העומדת בפני עצמה, עם היותה חלק בלתי-נפרד מתפקידיו (ההדגשה לא במקור). בדב"ע מב/2- 7(ד"ר גינתון נ' מדינת ישראל; לא פורסם), הדן בהכללת כוננויות לרופאים ב"משכורת הקובעת" לצורך גמלאות נאמר (בסעיף 5): "לעניין הכוננויות: אין חולקין שבעקבות פסק-הדין בעניין טאוטשטיין (תב"ע לא/7-7; לא פורסם) הפכו הכוננויות לחלק מ'המשכורת הקובעת', והן מובאות בחשבון לצורך חישוב הגמלה", אף כי לא הוכרו, לצורך גמלה, כוננויות ששולמו למחליפיו של ד"ר גינתון בגין "תפקידים ומטלות נוספים שמילאו". אם ניתן להקיש בין כוננויות אותם מבצעים רופאים לבין אלה אותן ביצע המנוח - היקש זה מחייב את אישור פסק-דינו של בית-הדין האזורי, ולא את קבלת הערעור. .5מן האמור עולה, כי דין הערעור להידחות. המדינה תשלם לאלמנת המנוח הוצאות הערעור בסך של 25,000 שקל בצירוף מע"מ.כוננותעובדי מדינהתוספות שכר