סמכות בית המשפט להתיר תיקון של כתבי טענות מעוגנת בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מלשון התקנה ומהפרשנות שניתנה לה בפסיקה עולה, כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב-תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב (ראו למשל: ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214). אולם, לגישה הליברלית הנהוגה, בדרך כלל, בסוגיית תיקון כתב תביעה, קיימים חריגים. בין חריגים אלה נמנים התנהגות המבקש, כגון אם נהג בשיהוי רב או בחוסר תום לב, השלב בו מוגשת הבקשה, והאפשרות שהתיקון המבוקש ישלול מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אם היתה מוגשת התביעה מחדש - דוגמת טענת התיישנות (ראו: ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4), 126; רע"א 1118/06 סימי הראש נ' מדינת ישראל (, 2.7.2006)). כך גם לא יתיר בית המשפט תיקון של כתב טענות שאין תועלת בצידו, כגון שהתיקון אינו מראה עילה (ראו: יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, 338 (מהדורה שישית - 1991); חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' שזרח שירות לביטוח, טרוי ושטיינויג, שותפות רשומה, תל אביב, פ"ד ה(1) 1585). תיקון כתב תביעה