קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקיפה בעבודה - החמרת מצב נכות: בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים להחמרת מצב מיום 16/3/04, אשר קבעה שבדרגת הנכות היציבה לא חל שינוי ואין החמרה במצבו הרפואי של המערער כתוצאה מתאונת העבודה מיום 17/8/94. טיעוני הערעור רקע עובדתי ביום 17/8/94 אירעה למערער תאונה במסגרת עבודתו כפקח בעיריית נתניה, עת הותקף ע"י רוכל בשוק. המערער ספג בעיטות בכל חלקי גופו ובפרט בראשו ובפניו. ועדה מיום 29/9/97 קבעה למערער נכות בשיעור 1% בגין הפגיעה בפיו ובליסתו. בערעור שהגיש המערער על החלטה זו, הותירה הוועדה הרפואית לעררים, בהחלטתה מיום 2/2/98, את קביעתה של הוועדה הראשונה על כנה. ביום 14/7/02 ניצב המערער בפני וועדה להחמרת מצב אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו. המערער עירער על החלטה זו וביום 8/7/03 עמד בפני וועדה רפואית לעררים אשר ביקשה כי המערער יעבור בדיקת שמיעה עדכנית. ביום 3/9/03 עבר המערער את בדיקת השמיעה. ביום 16/3/04 התכנסה הועדה וקבעה כי אין החמרה במצבו של המערער. הועדה נתנה פרשנות שגויה לקביעת מכון הקולות. השוואה בין ממצאי הוועדה (סע' 23 לפרוטוקול הוועדה) למול ממצאי מכון הקולות מלמדת כי בעוד מכון הקולות קובע כי תגובות המערער איטיות ומהוססות, מלשון הוועדה עולה כי הכל תקין. הוועדה התעלמה מהמלצות מכון הקולות בדבר ביצוע השוואה לבדיקות קודמות והמלצה לביצוע בדיקת OAE. הבדיקה, אשר אליה שלחה הוועדה את המערער, למעשה לא הושלמה. טעתה הוועדה בקביעתה כי אין כל קשר סיבתי בין הנכות באוזניו של המערער לבין התאונה. היות והוועדה טוענת לניתוק הקשר הסיבתי, עליה הנטל להוכיח את העובדות והראיות עליהן היא תולה את קביעתה. ביה"ד מתבקש לקבל את הערעור ולהורות על בדיקתו של המערער בשנית על ידי ועדה אחרת. נימוקי המשיב הוועדה מציינת כי מחוות הדעת מאוגוסט 1997 עולה כי למערער יש צלצולים באוזניים עוד לפני התאונה. במרץ 2004 הועדה מציינת שעל פי הכרטיס הרפואי למערער היה ניתוח בשנת '85, עקב נקב בעור התוף. עוד מציינת הוועדה כי העקומה בבדיקה אליה נשלח אינה אופיינית לנזק לאוזן הפנימית. בדבריה אלה מנמקת הוועדה מדוע אין קשר סיבתי בין מצב אוזניו לבין הפגיעה ב- '94. הוועדה ישבה בעניינו של המערער פעמיים. תוצאות הבדיקה שביקשה והחומר הרפואי שהוזמן הצביעו על בעיות באוזניים בעבר. החלטתה מסתמכת על תיעוד רפואי, אין טעות בהחלטתה והיא מנמקת את העדר הקשר הסיבתי. אין מקום להחליף את הרכב הוועדה. הכרעה החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה, וזאת בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 . הערעור הוא בשאלת חוק בלבד. אם נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות שונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות ) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין: ראה : דב"ע ל"ג 40- 0 יוסף דוזלר נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' 407. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה: "הביקורת השיפוטית , אם כן, מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת. כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. לעניין זה יפים דבריו של הד"ר קוקובי בספרו, כדלקמן: 'אין ערעור בשאלה שבעובדה או בשאלה הנוגעת בענייני רפואה. מחיצה הרמטית הוצבה איפוא בין שדה הרפואה לשדה המשפט: יעסקו הרופא והמשפטן איש איש בתחומו , ובל יבוא האחד במלכות רעהו'". (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, ראה גם י. אליאסוף, "וועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי", שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ה),81). בחנתי בעיון את טענות הצדדים על המסמכים הרפואיים המצורפים, את דוחו"ת הועדות הרפואיות מדרג ראשון ודוחו"ת הועדות הרפואיות לעררים שדנו בעניינו של המערער, והגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. מתוך דוח הוועדה ניתן ללמוד כי הוועדה הרפואית לעררים עיינה בחומר רפואי שהיה בפניה, בדוחו"ת של וועדות קודמות, שמעה את תלונות המערער ובדקה אותו בדיקה קלינית. הוועדה הרפואית לעררים, אשר על החלטה מוגש הערעור שבפני, ישבה בעניינו של המערער פעמיים. בישיבתה הראשונה ביקשה הוועדה כי המערער יעבור בדיקת שמיעה והתכנסה פעם שניה על מנת לבחון את תוצאות בדיקת השמיעה. הוועדה הרפואית לעררים הן בישיבתה הראשונה מיום 8/7/03 והן בישיבתה השניה מיום 16/3/04, פרטה את ממצאיה הרפואיים ונימקה את החלטתה הן לגבי התלונה בתחום הפסיכיאטרי והן לגבי התלונה בעניין בעיית האוזניים. בהנמקתה מישיבתה השנייה, לאחר שעיינה בתיקו הרפואי של המערער, התייחסה הוועדה לניתוח שעבר המערער בשנת 1985' באוזנו השמאלית בשל נקב בעור התוף. אינני מקבלת את טענת המערער כי הבדיקה, אשר אליה שלחה הוועדה את המערער, למעשה לא הושלמה היות והוועדה הרפואית לעררים לא מילאה אחר המלצות מכון הקולות לשלוח את המערער לבדיקה נוספת לאמת את מימצאי הבדיקה. מתוך פרוטוקול הוועדה ניתן ללמוד כי הוועדה בחנה את ממצאי בדיקת השמיעה וקיבלה את החלטתה על סמך ממצאי הבדיקה. אינני מוצאת פסול בהחלטת הוועדה שלא להפנות את המערער לבדיקה נוספת שבאה לאמת את ממצאי בדיקת השמיעה שבפניה, היות והמערער נבדק בדיקה קלינית ע"י הוועדה אשר הרכבה כלל מומחה א.א.ג. ובפניה היו, בנוסף לתוצאות בדיקת השמיעה מיום 3/9/03, חוות דעת קודמות ומסמכים רפואיים נוספים. לאור האמור לעיל, אינני מוצאת פגם משפטי בהחלטת הוועדה, שהתבססה בקביעתה על ממצאים רפואיים. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין . משפט פליליאלימותנכותהחמרת מצבתקיפה