קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקנה 15 שיקום מקצועי: .1לפנינו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 17.4.1980, שהחליטה שאין מקום להוסיף למערער אחוזי נכות מכוח תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956(להלן - תקנות הנכות), מעבר ל-% 25שהוספו בשעתו. .2עניינו של המערער מובא אלינו בשלישית. בפסק-דינו של בית-דין זה מיום 26.11.1978(דב"ע לח/1355-01) נאמר: "נראה לנו שאכן נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, ונימוקה להפעלת התקנה בחלקה אינו יכול לעמוד. ראשית: אין הוועדה הרפואית יכולה לשקול, לעניין הפעלת תקנה 15, את שאלת תפיסת היד. עובדה זו ודאי הובאה בחשבון, אם נקבעה למערער דרגת הנכות הפיזיולוגית. שנית: העובדה שהמערער יכול להשתקם אינה צריכה לשקול; 'שיקום מקצועי הוא זכותו של הנפגע, ואין ליצור מצב שבו העובדה הרצויה, שנכה שיתף פעולה ועשה לשיקומו - תפגע בקצבתו' (דב"ע לה/333-01, [1], בע' 364). המבחן שעל הוועדה היה לשים נר לרגליה - עת היא באה לשקול יישום התקנה לעניין מקצועו של הנפגע - הוא: באיזו מידה פועלת הפגימה הקונקרטית באדם בעל אותו מקצוע, שהיה למערער בעת התאונה, במידה רבה יותר מאשר באדם אחר, שבעבודתו אין לפגימה משקל מיוחד. הקריטריון לאמת מידה זו היא אובייקטיבי. שלישית: על הוועדה היה לשאול את עצמה לא, האם המערער יכול להשתקם במקצוע אחר, אלא לפעול לפי תקנה 15)(: 'הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו או כאשר לדעתה הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו'. הוועדה, כפי שראינו לעיל, לא שקלה שתי חלופות אלו". בעקבות האמור הוחזר העניין לוועדת לעררים. .3בישיבתה מיום 17.4.1980החליטה הוועדה: "המצב הוא סופי. הוועדה עיינה בפסק-הדין מיום .26.11.1978הוועדה לאחר דיון בתיק הנפגע, בדו"ח הוועדה מיום 13.11.1979וכן לאחר עידן בתלושי השכר שצורפו לתיק, בדו"ח ועדת הרשות לפי תקנה 15מיום 13.2.1980בחתימת עובדת השיקום יעל קובו, וכן לאחר עיון במזכר ועדת הרשות לפי תקנה 18א מיום 4.3.1980שבו מסתבר שהוא שוקם על-ידי המוסד ובמקצועו החדש הכנסותיו לא ירדו. הפרטים כפי שצוינו בדו"ח כדלקמן: 'מאחר ואין ירידה בהכנסותיו - אין ועדת הרשות רואה מקום להגדיל אחוזי נכותו לפי תקנת 15על אלה שכבר הוספו, כלומר % 25מהנכות הרפואית'. הוועדה מאמצת החלטת ועדת הרשות הנ"ל וקובעת נכות לצמיתות כדלקמן...". .4הוועדה לעררים נעזרה בחוות-דעת מיום 4.3.1980של הרשות המוסמכת לעניין תקנה 18א, אשר קבעה בהמלצתה: "הרשות לתקנה 18א בדקה ומצאה, כי הנ"ל בעל כישורים בעבודה משרדית. לכן שוקם על-ידי המוסד, עבד ועובד במקצועו החדש והכנסותיו לא ירדו. הרשות רואה בהחלפת התפקיד פיתרון חיובי ושיקום מוצלח ומאחר ואף אין ירידה בהכנסותיו - אין רואה הרשות מקום להגדיל אחוזי הנכות לפי תקנה 15על אלה שכבר הוספו בשעתו (כלומר % 25מהנכות הרפואית) (ראה דו"ח שיקום מצורף)". .5חרף ההנחיה הברורה והחד-משמעית שניתנה על-ידי בית-דין זה בפסק-דינו מיום 16.11.1978, נתנה הוועדה לעררים (בעקבות הרשות המוסמכת) דעתה פעם נוספת ל"שיקומו" של המערער, ולעובדה שהוא עובד ב"מקצועו החדש". .6ממסקנות הוועדה עולה, כי המערער אינו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת (ולכן שוקם, על-ידי הפניה למקצוע חדש - פקידות) ומשאינו מסוגל לחזור למקצועו - אין נפקות לסיפה של תקנה 15(ב), המתייחסת למצב בו אדם יכול לחזור לעבודתו או לעיסוקו, אך עקב הנכות נגרמה ירידה ניכרת בהכנסותיו. .7לאור הגלגולים הרבים אותם עבר תיק זה אין אנו רואים לנכון להחזיר את הדיון פעם נוספת לוועדה לעררים. .8בשוקלנו את העובדות הרלבנטיות להפעלת תקנה 15לתקנות הנכות ובהתעלמנו מכך שהמערער עשה לשיקומו, אנו פוסקים כי לנכותו הפיזיולוגית של המערער ייווספו % 50בגין תקנה 15(במקום % 25שנקבעו על-ידי הוועדה). המוסד ישלם למערער, שלא היה מיוצג, 000, 3שקל הוצאות.תקנה 15 (ביטוח לאומי)שיקום מקצועי