אי קבלת מוצר בזמן

התובע היה אמור לקבל את המוצר לביתו תוך 28 ימי עבודה בתנאים שפורטו באותו מכתב. על אף ההודעה הנ"ל התובע לא קיבל לידיו את אותו מוצר דבר שהביא בסופו של דבר להגשת תביעה זו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי קבלת מוצר בזמן: הנתבעת, עוסקת בשיווק מוצרים ושירותים של יצרנים וספקי שירות למיניהם במסגרת "משחק" הקרוי "המכרז של המדינה" כאשר בחוברת שהיא מנפיקה מפורסמים מוצרים ושרותיהם למיניהם עם מחיר מינימום לגבי כל מוצר או שרות והצרכנים משתתפים במסגרת אותו "מכרז" מציעים הצעות לרכישה ומי שמציע את ההצעה הגבוהה ביותר בתום המועד להגשת ההצעות זוכה במוצר במחיר שהציע. תקנון "המשחק" מופיע בחוברות המופצות לצבור הרחב ובאותו תקנון כאמור קבועים התנאים להתקשרות לרבות ההתחייבויות הן של הנתבעת והן של הספקים. במקרה דנן וכפי שנטען על ידי התובע בכתב התביעה הוא הגיש הצעה לרכישת מתקן "סופר בר מקציף סודה - מי צורים" אשר פורסם בגליון מס' 71 של הנתבעת. הצעתו של התובע התקבלה והודעה על כך מיום 14.1.01 אף נשלחה לביתו. התובע היה אמור לקבל את המוצר לביתו תוך 28 ימי עבודה בתנאים שפורטו באותו מכתב. על אף ההודעה הנ"ל התובע לא קיבל לידיו את אותו מוצר דבר שהביא בסופו של דבר להגשת תביעה זו. התובע ציין הן בכתב התביעה והן בעדותו לפניי כי לאחר התכתבות ענפה הופיע בביתו נציגים של הנתבעת (ככל הנראה מדובר בנציגים של הספק - ג.ב) וביקשו להתקין במשרדו את המכשיר בו הוא זכה. לכשהחלה עבודת ההתקנה התברר כי המוצר פגום ולא ניתן לעשות בו שימוש. השתלשלות העניינים הביאה לבסוף, כאמור, להגשת התביעה לפניי. בתביעתו טוען התובע כי יש לפצותו בשווי מחיר השוק של המוצר על סך 6,600 ₪ ולא במחיר ההצעה שאושרה במסגרת המכרז. עוד טוען התובע כי יש לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזק לא ממוני של כאב וסבל ולצרכי אגרה הועמד סכום הנזק הלא ממוני על הסך של 9,900 ש"ח ותביעת התובע היתה על סך כולל של 16,500 שהינו גבול הסמכות של בית המשפט לתביעות קטנות. לכתב התביעה צורפו מסמכים רבים לרבות התכתבויות של התובע עם הנתבעת וכן פנייתו לעיתונאי גדעון רייכר בנסיון להגיע להסדרת עניינו בעזרתו של מר רייכר. בחלק נכבד מהמכתבים מציין התובע מפורשות כי את המוצר הנ"ל הוא רכש עבור בית הילדים אותו הוא מנהל, כי הוא ביצע את התשלום באמצעות כרטיס האשראי שברשותו וכי "סוכם" כי הכסף יוחזר לידיו עם קבלת חשבונית. בשל טענות אלו העלתה הנתבעת טענה לדחייה על הסף בשל העדר סמכות עניינית לבית משפט לתביעות קטנות הואיל ומדובר בתביעה של בית הילדים ולא של התובע אישית. בעדותו לפניי טען התובע כי הרכישה של המוצר הייתה אישית שלו, הכסף ששולם היה כספו הפרטי, כי הוא התכוון לאפשר לשוהי המעון להשתמש במכשיר וכי ההוספה כי מדובר במוצר שנועד לבית הילדים נעשתה בכוונה לעורר את רחמיהם של נציגי הנתבעת. שוכנעתי לאחר ששמעתי את דברי התובע כי אכן מדובר ברכישה פרטית ואישית שלו ולא עסקה בשם בית הילדים אותו הוא מנהל. השימוש בשם המוסד והילדים השוהים בו היה סר טעם ולא ממין העניין ומיטיב התובע לולא היה עושה שימוש כה ציני ונלוז במצוקתם של שוהי המעון, החברתית והכלכלית, לצורך קידום הטיפול בעניינו האישי. הטענה העיקרית בפי הנתבעת הינה כי לתובע אין כל עילת תביעה כנגדה וכי תביעתו אמורה להיות מופנית נגד יצרנית המכשיר חברת "מי - צורים". יחד עם כתב ההגנה אף הוגשה הודעה לצד שלישי נגד חברת "מי - צורים" בהסתמך על הסכם שנערך בין הצדדים ועל בסיסו היתה הנתבעת מפרסמת בחוברותיה את מוצריה של חברת "מי - צורים". הנתבעת טוענת כי תפקידה מסתכם בכך שהיא מפרסמת את המוצרים עבור אותם יצרנים וספקי שרות וכי האחריות לאספקת המוצרים, וטיבה מוטלת כל כולה על אותם יצרנים ו/או ספקים, מה גם שעניין זה עוגן בתקנון המפורסם בחובורות שמפיצה הנתבעת. באשר להודעה לצד שלישי הרי שלאחר הגשתה התקבלה הודעה מטעם עורך - דין ישראל בודה שמונה כמנהל מיוחד מטעם הכנ"ר לפיה בתאריך 17/1/02 ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים בתיק פש"ר 220/01 צו פירוק לחברת "מי - צורים", צד ג' הנ"ל, וההליכים נגדה עוכבו ועל כן הדיון בהודעה לצד ג' שלפניי עוכב. לא ראיתי לנכון להיכנס לשאלה בדבר היחסים בין הנתבעת לבין צד ג' כלפי התובע ודי לי היה לעיין בהוראות ההסכם שנחתם בין הנתבעת לבין צד ג' המפרש בסעיף 3 המסדיר את תנאי התשלום בין הנתבעת לבין צד ג' וקובע כי הנתבעת תשלם לצד ג' עבור המוצרים שהזוכים רכשו בפועל באמצעות החוברת כאשר תנאי התשלום הם "שוטף + 68 יום" מיום אספקת המוצר לזוכי המכרז על-ידי צד ג'. אין חולק בין הצדדים כי המוצר לא סופק לידי התובע והמסקנה המתבקשת הינה כי הנתבעת מחזיקה בידיה בכספי התובע ששולמו וללא שתהיה לה כל זכות שבדין לעשות כן. ניתן לראות באחזקת כספי התובע על ידי הנתבעת כעשיית עושר ולא במשפט הכספים שולמו, המוצר לא סופק, והתובע זכאי להשבת כספו לידיו. אינני מקבלת את טענת התובע כי הוא זכאי לקבל פיצוי בשווי מחיר השוק של המוצר, משבוטלה העסקה ובנסיבות שבוטלו לעיל, זכאי הנ"ל להשבת כספו ששלם. אין לי אלא להתפלא על ההתנצחות הממושכת והמיותרת בין הצדדים כאשר מדובר במחלוקת הניתנת בנקל לפתרון. בנוסף, אין מקובלת עליי הגישה לפיה תוגש תביעה בסכום העולה פי כמה על סכום העסקה נשוא הדיון, ובמקרה דנן תביעה על סך 16,500 ₪ וכי אם היה גבול הסמכות של בית המשפט לתביעות קטנות גבוה מכך, סבורני שסכום התביעה היה משתנה בהתאם!. בלהט ההתרחשות וההתנצחות בין הצדדים לא ראיתי כי סכום העסקה צויין או אוזכר באיזה שהוא מקום אם על - ידי התובע ואם על - ידי הנתבעת. נברתי ופשרתי במסמכים הרבים שהוגשו לתיק בית המשפט ולא מצאתי כל אזכור או אסמכתא לסכום העסקה דנן. מה שצויין היה מחיר המחירון של המוצר הנדון ואין חולק כי זה איננו הסכום ששולם על ידי התובע ומשנקבע כי התובע זכאי להשבת הסכום ששולם על ידו ומשלא הוכח סכום זה, דין התביעה בלית ברירה להידחות. יחד עם זאת תיטיב הנתבעת אם תשיב לידיו של התובע את הסכום ששילם הוא בפועל עבור רכישת המוצר משוערך היום. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.צרכנותקבלת מוצר באיחורמוצר