אירוע מוחי בעבודה - ביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אירוע מוחי בעבודה - ביטוח לאומי: השופט יגאל פליטמן   1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (בל 2814/98; השופט אייל אברהמי), בו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע המוחי בו לקה ביום 5.03.97 כבתאונת עבודה.   2. על מנת שאירוע מוחי יוכר כתאונה בעבודה יש להוכיח קודם כל, קרות אירוע חריג בעבודת המבוטח, שאירע בסמוך לפני הופעת האירוע המוחי.   3. המערער עבד כשכיר בחברת בניה. עובר למקרה הוא היה אחראי לכך שדירות באתר הבניה יושלמו וימסרו למשתכנים.   לגירסתו, בבוקר יום 5.03.97 הוא הגיע לאתר והחל לעסוק בעבודתו, אלא שאז הופיעו הממונה עליו והמשתכנים שטרם נתאפשר להם להיכנס לדירתם וכולם באו אליו בטענות תוך הרמת קול, מפאת העיכוב במסירת הדירות. הוא החל להשיב להם ופתאום נפל מתעלף. כעבור יומיים הוא אושפז בבית החולים קפלן עקב אירוע מוחי. (להלן - הארוע הנטען בעבודה).     4. בית הדין האזורי דחה בפסק דינו את גירסת המערער, בהסתמך על התיעוד הרפואי בו אין זכר לגירסתו בדבר האירוע הנטען בעבודה, אף כי יש בו פירוט של קורותיו קודם למקרה; בהסתמך על עדות הממונה עליו, לפיה - לא היה כל ויכוח חריג בינו לבין המערער ביום המקרה וכי בשיחתם, שבמהלכה התעלף המערער, לא השתתפו אנשים נוספים; ובהסתמך על טופס התביעה לדמי פגיעה, בו מסר המערער גירסה סותרת לגבי האירוע הנטען בעבודה. בטופס זה נכתב, כי סיבת המתח הנפשי בו היה נתון המערער ביום המקרה איננה נעוצה באיחור במסירת הדירות למשתכנים, אלא "באי תשלום שכר והטבות שונות".     לאור זאת קבע בית הדין האזורי "כי לא הוכח על ידי התובע כנדרש קרות אירוע חריג", ולפיכך נדחתה התביעה.     5. המערער ערער על פסק הדין ובמהלך דיון קדם הערעור ביקשו הצדדים לטעון טענותיהם שירשמו ויחשבו לסיכומים בכתב מטעמם וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק.   6. בטיעונו חלק המערער על עובדות המקרה, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, ואילו בא כח המשיב טען, כי פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו.    7. אשר לדעתנו:   א. קודם לכל יש להקדים ולציין, כי בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, שהתובע לא הביא את שמות העדים לויכוח - אותם דיירים שלשיטתו יכלו לתמוך בגירסתו.   לאור זאת, בדיון בקדם הערעור הוסכם על הצדדים, כי המוסד יגבה הודעות מדיירי הבניין, שלטענת המערער היו במקום בעת קרות המקרה, על מנת לבדוק האם ניתן להשיג ראשית ראיה חדשה להחזרת ענינו של המערער לבירור עובדתי נוסף בבית הדין האזורי.   המערער מסר לפי זאת שני שמות, של מי שלטענתו היו עדות ראייה למקרה: הגב' עדה שוסטר והגב' אירה שניידר. חוקר המוסד גבה מהן הודעות.   על פי האמור באותן הודעות, "העדות" הללו לא נכחו באירוע הנטען בעבודה מיום 5.03.97, אלא המערער היה זה שסיפר להן מאוחר יותר, כי לקה באירוע מוחי באותו המועד.   משכך הם הדברים, נשארת גירסת המערער חסרת תימוכין וטרוניתו לגבי אופן גביית ההודעות "בלא שבועת אמת בלא נוכחות צד שלישי - ניטרלי כמקובל. בסביבה נוחה (בבית) המשרה אווירת בטחון לעד" - אין לה צידוק בנסיבות העניין, בהן בקשנו לילך לקראתו לפנים משורת הדין.   ב. כאן המקום להעיר, כי חוות הדעת הרפואית של פרופ' שטנר, שצירף המערער לערעורו - אינה יכולה להיות לו לעזר, באשר היא מושתתת על גירסתו העובדתית, שנדחתה כאמור על-ידי בית הדין קמא.   ג. הכלל הוא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. בנסיבות המקרה לא מצאנו מקום לחרוג מאותו הכלל, משמסקנתו המשפטית של בית הדין קמא, כי המערער לא הוכיח קרות אירוע חריג בעבודתו ביום 5.03.97 - מעוגנת היטב בחומר הראיות שהיה בפניו. משכך הם הדברים, בדין נדחתה התביעה, והערעור על אותה דחייה - ראוי להידחות אף הוא.   9. סוף דבר - הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות.    אירוע מוחיביטוח לאומי