קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הסכם הלוואה מבנק בנק לאומי למשכנתאות: 1. לפני המרצת פתיחה ובה התבקשו סעדים לעניין ביטול הסכם הלוואה שבין המבקשים למשיב, ולענין מתן פירוט מטעם המשיב בדבר הרכב סכום ההלוואה ומה נעשה עם כספי המבקשים שהוזרמו למשיב עם לקיחתה. כן התבקש להורות על סגירת תיק ההוצל"פ שנפתח כנגד המבקשים בשל אי פרעון אותה הלוואה. 2. במקור, נטלו המבקשים הלוואה בסכום כולל של כ-196,000 ₪ בשלהי דצמבר 1993 (להלן: "ההלוואה הראשונה"). בשל פיגור בפרעון ההלוואה הראשונה, נפתח כנגד המבקשים תיק הוצל"פ (להלן: "התיק הראשון") והמשיב ביקש לממש מישכון שהוטל על דירת המבקשים. המבקשים ביקשו לפרוס את חוב הפיגורים דנן, ובגין כך נטלו הלוואה חדשה מיום 22.10.96 (להלן: "ההלוואה השניה"), שחלקה הוזרם מתוך כספי תעודת זכאות נוספת שהנפיק להם משרד הבינוי והשכון, וזאת לכסוי מרכיב הפיגורים בלבד, וללא הוצאות ושכ"ט עו"ד שנצברו על החוב עצמו.   3. בשל מחלוקת סביב הסדרת חוב שכ"ט עו"ד לב"כ המשיב, בשל פתיחת התיק הראשון - תיק ההוצל"פ, עיכב הבנק - המשיב - את הסדרת ההלוואה השניה, וחידש את הליכי ההוצל"פ שבגידרו, במטרה להביא לפינוי הדירה הממושכנת. או-אז, פנו המבקשים לביהמ"ש, ביום 18.03.97, וביקשו סעד הצהרתי (ה"פ 1044/97) לעניין זכותו של המשיב להביא למימוש הדירה בתיק ההוצל"פ הראשון. בסמוך לאחר הגשת התביעה, הוסכם ע"י ועדה בינמשרדית לפרוס למבקשים גם את חוב שכה"ט, והילכך בוצע תיקון בסכום ההלוואה השניה - לשם הגדלתה כמתחייב. לימים התברר למבקשים, וזה סלע מחלוקת מרכזי כיום, כי סכום ההלוואה המתוקן כולל גם מרכיבים של החזר הוצאות שונות שהיו למשיב בהליכי ההוצל"פ, נשוא התיק הראשון, מעבר לשכ"ט עו"ד.   4. בין הצדדים הוסכם כי שכר טירחת ב"כ הבנק, בהליכי ההוצל"פ והמימוש, יועמד על 10,000 ₪ ובתוספת מע"מ בלבד, וסכום ההלוואה, שהוזרמה בשם המבקשים, לכסוי חובם התלוי ועומד, הותאם לשקף (לשיטת הבנק - באופן מוסכם, ולשיטת המבקשים - בניגוד לרצונם) את "התוצר הסופי" שהוא יתרת החוב שבפיגור, שכר הטרחה המוסכם לעיל, וכן החזר אגרת הוצל"פ (2,550 ₪) ותשלום הוצאות הפינוי שהוצאו (5,850 ₪).   5. ביום 11.09.01, ניתן תוקף פס"ד לפשרה בהמ"פ 1044/97, הנזכר לעיל, כאשר נרשם בפשרה כדלקמן: "1. מבלי להודות בטענות הצדדים בתיק זה, המבקשים ישלמו לכונס הנכסים שכ"ט בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ לסילוק מלא סופי וגמור של כל שכר הטרחה המגיע לכונס הנכסים. התשלום ישולם במישרין ע"י המבקשים לכונס הנכסים. 2. המשיבים לרבות המשיב הפורמלי יסגרו את כל תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד המבקשים למעט תיק הוצל"פ שמספרו 8-96-09337-14, הבקשה למימוש, שיעמוד בתוקפו אולם המשיב לא יהא רשאי לעשות כל פעולה נגד המבקשים כל עוד הם עומדים בתשלום החזר המשכנתא. 3. הבנק יעמיד למבקשים הלוואת משכנתא בהתאם לאישור שיתקבל ממשרד הבינוי והשיכון בניכוי כל תשלום נשוא שכר הטרחה הנדרש ע"י כונס הנכסים, וכל תשלום ששולם לכונס הנכסים ע"י הבנק יוחזר תוך 7 ימים למבקשים. 4. כל צד ישא בהוצאותיו בכפוף לאמור בהסכם זה. 5. הצדדים מבקשים מביהמ"ש הנכבד ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה דלעיל".   6. למותר לציין, שכל טענה שהיתה למבקשים כלפי ההלוואה הראשונה, וזכות הבנק לנקוט הליכים נגדם בשל הפיגור שנוצר שם, נבלעה ונמוגה אל תוך פסה"ד שסיים את הסכסוך שבין הצדדים נשוא המרצת הפתיחה הנ"ל, וככל שהמבקשים שבו טענו אותן טענות "הסטוריות" גם בהליך הנוכחי אין להיזקק להן והן נדחות בשל קיום מעשה בי-דין מכח הסכם הפשרה.   7. המבקשים סרבו ומסרבים לפרוע את ההלואוה השניה, ומאחר שהבנק - המשיב - שב ומנסה לפעול כנגדם בהליכי הוצל"פ ולממש, שוב, את דירתם, ראו לפנות לביהמ"ש בהליך הנוכחי ולבקש סעד שיחזיר את הגלגל אחורנית, ויביא לביטול מחויבותם עפ"י הסכם ההלוואה השניה. בסופו של יום, התברר, שסלע המחלוקת המרכזי, ולמעשה היחיד, בין הצדדים, הוא שאלה פרשנית בהקשר לתוכנו ונפקותו של הסכם הפשרה שאמור היה להסדיר את יחסי הצדדים לאשורו, בעקבות וכפועל יוצא של קבלת ההלוואה השניה והפתרון הפיננסי שנמצא, לכאורה, לפיגור בהחזר ההלוואה הראשונה, על נפקויותיו ותוצאותיו במישור הליכי ההוצל"פ שנפתחו.   8. לאחר הגשת סיכומי הצדדים בפני, ומתוך נסיון לפשר בין הצדדים (נסיון שלא צלח), מיקד ביהמ"ש והגדיר את המחלוקת בהחלטה מיום 18.11.01, וזאת באופן הבא: "1. עיון בסיכומי הצדדים, על רקע החומר המלא השטוח בפני ביהמ"ש, מעלה כי המחלוקת בין הצדדים מצומצמת ופשוטה הרבה יותר מכפי שנדמה בתחילת הדרך. 2. מקובל על הכל, כי "ההלוואה השניה" צריכה לכסות במלואו את מרכיב הפיגורים של ההלוואה הראשונה, וכן את שכה"ט המוסכם (11,700), שלפי הסכם הפשרה שקיבל תוקף פס"ד ביום 11.09.97. 3. המבקשים הסכימו, לכל אורך הדרך, שהפיגורים בהלוואה הראשונה עמדו על 17,000 ₪, וברור שזהו סכום נומינלי לעת פרוץ הסכסוך, ולפיכך הסכום של 18,921 ₪, לאחר ריבית, שנוקבים בו המשיבים, בסיכומיהם, כנכון לעת ביצוע ההלוואה השניה, הוא סכום סביר ומתקבל על הדעת. 4. עוד מסכימים המבקשים, ושוב אין מחלוקת, כי הסכום שעליו הועמד שכ"ט הכונס, 11,700 ₪, כולל מע"מ, נכון ומדויק, וכי הבנק רשאי היה לכלול אותו במסגרת ההלוואה השניה. מכאן - שסך של 30,621 ₪ ראוי שיהא נחשב כבלתי שנוי במחלוקת כלל. 5. לעת הזו, ולאחר תיקונים בהלוואה השניה, עומד סכומה על 39,021 ₪ ולפיכך ההפרש, נשוא המחלוקת, כיום, מסתכם ב-8,400 ₪. מקור ההפרש, אף הוא ידוע וברור, ומדובר באגרת פתיחת תיק הוצל"פ הראשון (2,550 ₪), ובתשלום הוצאות הפנוי לקבלן ההוצל"פ (5,850 ₪), עבור הפנוי מיום 18.3.97. יחד הסכום הוא 8,400 ₪. 6. והנה גדר ההתלבטות אף הוא אינו מסובך - מחד - אגרת ההוצל"פ והתשלום לקבלן לא נכללו במפורש בהסכם הפשרה הנדון, ולכאורה, אין מקום לחיוב המבקשים בגינם. מאידך - א. שלא כגירסת המבקשים, צו המניעה הזמני, של כב' הנשיא (דאז), אליגון ניתן למחרת הפינוי, ובעת הביצוע, ולכאורה, הן פתיחת תיק ההוצל"פ והן ביצוע פנוי נעשו כדין וכהלכה. ב. הסכם הפשרה מיום 11.9.97 מגדיר במפורש שהסך 10,000 ₪, ומע"מ הוא עבור 'סילוק מלא סופי וגמור של כל שכר הטרחה המגיע לכונס הנכסים'. אגרת הוצל"פ ותשלום לקבלן פנוי בודאי אינם נחשבים 'שכר טרחה', ואין לאמר שנכללו בסכום המוסכם האמור. 7. גדר הספק, במקרה הנדון, 'זועק' לכך שתושג פשרה הוגנת וראויה, וכי כל צד ישא במחצית הסכום שבמחלוקת וכי הבנק המשיב 'יספוג' חלק, בעוד שהמבקשים יחוייבו, בהסכמה, בחלק הנותר, במסגרת ההלוואה השניה. עמידה דווקנית על מתן פס"ד, לכאן או לכאן, תביא, כמעט בהכרח, שסכום ההוצאות ושכ"ט שיפסק למי מהצדדים יעלה על כל סכום המחלוקת..." 9. משכשל נסיון הפישור, לאחר גלגולים שונים, אין לי אלא להכריע בנקודה הפרשנית שצויינה, ובבחינת "יקוב הדין את ההר". סבורני, שהשמטת מרכיב ההוצאות (החזר אגרה והוצאות הפינוי) מתוך נוסח הפשרה מקורו בכשל ניסוח או חוסר ערנות של ב"כ המשיב, ואין הוא משקף הסכמה מודעת והדדית שבמסגרתה נאות הבנק לוותר על החזרים אלה בדרך של העדר אזכור להם בנוסח שהוגש לאישור ומתן תוקף. עם זאת, לשונו של פסה"ד שבפשרה חד משמעית וברורה בנקודה האופרטיבית - והיא סגירת תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגד המבקשים, למעט בקשת המימוש "שתוקפא" כל עוד המבקשים "עומדים בתשלום החזר המשכנתא". נושא שכ"ט עו"ד נזכר במפורש בפשרה, והוסדר היטב, ואילו להוצאות נוספות אין זכר.   10. אני מאמין ומקבל גירסת המבקשים כי הכללת האגרה והוצאות הפינוי בסכום ההלוואה השניה - והגדלתה במרכיבים אלה מעבר לסכום החוב שבפיגור ולשכ"ט עו"ד, לא נעשו על דעת המבקשים ובהסכמתם, וכי בנושא זה לא קויים בין הצדדים דיון, לא היה ליבון נקודתי לסוגיה, וממילא אין הפשרה יכולה להתפרש כמאשרת, על דרך ההתעלמות, את הכללת מרכיבים אלה.   11. ספק רב בעיני אם הבנק היה מוכן, לצורך פשרה, לוותר כליל על החזר אגרת הוצל"פ והוצאות הפינוי, אך כאשר התחייב לסגור את תיקי ההוצל"פ וכאשר נקבע שהמבקשים לא הסכימו, עובדתית, שהחזרים אלה ישתקפו בהלוואה השניה שנטלו, שוב אין למשיב עילה שבדין ומקור נורמטיבי, בדין או בהסכם, לחייב את המבקשים בסכומים אלה. ככל שאכן סביר שמדובר בהיסח דעת וליקוי בניסוח הפשרה, מצד הבנק, הרי רשאים המבקשים להנות מן הספק ולחסות בצילו של פסה"ד שנתן תוקף לפשרה.   12. מאידך, אין למבקשים עילה להביא להכרזת ההלוואה השניה כבטלה, או כיוצא בכך, וכל שהם זכאים לו-הוא הצהרה בדבר דרך חישובו הנכונה של חובם הבסיסי נשוא ההלוואה הזו. הצהרה זו, הניתנת כעת, קובעת איפוא כי הסכום נשוא ההלוואה השניה, שאותו זכאי המשיב לאכוף על המבקשים, ולנקוט הליכי הוצל"פ בגינו, הוא כפי שמופיע בספרי הבנק המשיב ורישומיו - אולם, בהפחתת הסך הנומינלי (לעת לקיחת ההלוואה) של 8,400 ₪.   13. יתר טענות המבקשים כלפי הסכם ההלוואה, סכומי החוב ושיערוכו, ונסיבות כריתת ההסכם, כמו ביצועו ע"י הבנק - נדחות.   14. לאור התוצאה - ישא כל צד בהוצאותיו בהליך זה.  חוזהבנקמשכנתאהלוואה מהבנקהסכם הלוואהמקרקעיןביטול חוזההלוואה