קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול חכירה - מס רכוש: זהו ערעור מס רכוש המתיחס לשנות המס 97 ו- 98. הנכס שהוא נושא הדיון, הינו חלקה 64 בגוש 10074 במושבה כרכור. שטחה הכולל של חלקה זו הוא 9 דונם. על החלקה בנוי בית מגורים וכן מבני עזר. יתרת החלקה היתה חקלאית. זכויות הבעלות בחלקה רשומות על שם מינהל מקרקעי ישראל. אביו של המערער, היה בעל זכות חכירה בנכס שהחלה ביום 25.7.33 ושהיתה אמורה להמשך 49 שנה. מטרת החכירה היתה נחלה חקלאית. המערער קיבל את הנכס בירושה שנרשמה ביום 27.10.75. ביום 27.11.96, נתקבלה החלטה מס' 727 של המינהל, העוסקת בשינוי היעוד של קרקע חקלאית. ביום 31.12.96, שלח המינהל מכתב למערער בהתיחס לבקשתו לשינוי תנאי החכירה עפ"י החלטת מועצת מקרקעי ישראל 727. המכתב הוא בזה הלשון: "הנדון: בקשה לשינוי תנאי חכירה עפ"י החלטת מועצת מקרקעי ישראל 727. הנהלת המינהל אישרה לשינוי חוזה החכירה והחכרת השטח לפי החלטה 727 בתנאים הבאים: המגרש עליו קיים בית המגורים יוחכר בתנאי משק עזר. יתר חמשת המגרשים יוחכרו לכם או למי מטעמכם בהסכם פיתוח לחכר תמורת תשלום 91% מערך הקרקע לפי שומת השמאי הממשלתי. מתשלום זה יקוזז סכום של 27%. שלושת החלקות החקלאיות יוחכרו בחוזה מטעים. חוזה הנחלה יבוטל. אנו נפנה לשמאי הממשלתי לקבלת שומה לערך המגרשים". ביום 19.11.98, נחתם הסכם בין המינהל לבין המערער ושניים מבני משפחתו. במבוא להסכם נאמר שביום 25.7.33 נחתם חוזה חכירה לגבי החלקה עם אביו המנוח של המערער לתקופה של 49 שנים ומאחר ומאחר ויעודה של החלקה שונה למגורים ומאחר וביום 27.11.96 הוחלט לפי בקשת מש' לויט שהחוזה המקורי יבוטל, הרי מסכימים הצדדים כי החוזה המקורי בטל וייחתם חוזה חדש לגבי החלקה. בשנת 98 נשארו בידי המערער לצורך שיווק: חלקה מס' 2 - עליה בית מגורים ומבני עזר בשטח ועליה לא נדרש כלל מס רכוש; מחצית מחלקה מס' 3 - 460 מ"ר; מחצית מחלקה מס' 4 - 456 מ"ר (הערה: המחצית השניה "שווקה" ביום 2.11.98); מחצית מחלקה מס' 6 - 484 מ"ר; סה"כ עד ליום 2.11.98 - 1856 מ"ר וממועד זה - 1,400 מ"ר. המשיב טען, כי ברשות המערער נשאר שטח של 1,989 מ"ר. המערער מצידו טען, שהשטח שנשאר ברשותו הוא 1,856 מ"ר ומיום 2.11 רק 1,400 מ"ר, אך עיקר טענתו היא שהמערער הינו החוכר של החלקה כמשמעות מושג זה בסעיף 1 לחוק מס רכוש והמדובר הוא, בשתי שנות המס נשוא הערעור. לטענת המערער, זכות החכירה נסתיימה ביולי 82 ולחילופין, החלטת המינהל לבטל את זכויות החכירה מיום 27.11.96, הביאה לכך שאין למערער זכויות חכירה ויש לראותו כמי שהפסיד את זכויות החכירה למינהל. כל מה שנותר בידו היא אופציה בהתאם להחלטה 727, לחתום על חוזה חכירה חדש תמורת תשלום של 91% מערך הקרקע בקיזוז של 27%. על פי נוהלי המינהל, ניתנה למערער זכות לשווק את המגרש בעצמו, כאשר מתוך התמורה עליו להעביר למינהל 91% משווי הקרקע בקיזוז חלק של 27% המהווה פיצוי לחוכר עבור הפקעת הקרקע. ועדת הערר החליטה, כי המערער מכר חלקים שונים של החלקה בשנת 97 ובידו נשארו עד חודש נובמבר 98, 1,856 מ"ר. בחוזים שערך המערער עם הרוכשים, הוא הצהיר כי הוא בעל זכות חכירה ומחזיק בחלקה. כמו כן, לפי החלטה 727, ניתנה אפשרות למערער לחכור בעצמו את השטחים או לשמש כמשווק. כמו כן, עובדתית, המערער החזיק בחלקה הנ"ל בשנות המס 97, 98 ובפועל הוא לא החזיר אותה למינהל ונהג בקרקע מנהג בעלים. מי שביקש את שינוי תנאי החכירה, הוא המערער. ההסכם מיום 19.11.98, ביטל את הסכם החכירה מכאן ולהבא ולא באופן ריטרואקטיבי. לפיכך, דחתה הועדה את טענת המערער שאין הוא חוכר. לדעתי, אין מקום להתערב בהחלטת הועדה. בהחלטת המינהל מיום 31.12.96, נאמר שחוזה הנחלה "יבוטל". כלומר, מדובר על ביטול שיעשה בעתיד והנחת המינהל היתה שעד לביטול, חוזה החכירה הקיים, ממשיך לעמוד בתוקפו. חתימת הצדדים על ההסכם מיום 19.11.98, חוזרת ואומרת במבוא, שהחלטת המינהל מיום 27.11.96 היתה שחוזה המקורי יבוטל, לשון עתיד ובהסכם מיום 19.11.98 נקבע לראשונה שהחוזה המקורי הוא בטל ומבוטל ואין לו כל תוקף. לא נאמר באותו הסכם, כי הביטול חל למפרע מתום 49 שנים לעריכת החוזה המקורי עם אבי המערער וגם לא מיום 27.11.96, מועד החלטת המינהל שיש לבטל את החוזה המקורי. מכאן עולה, שבשתי שנות המס עדיין עמד חוזה החכירה המקורי בעינו, וזאת לפי השקפת שני הצדדים כפי שבוטאה בהסכם מיום 19.11.98. כמו כן, צדקה הועדה ביחסה משקל לעובדה, שהמערער לא החזיר את החזקה בחלקה לידי המינהל. לכך יש להוסיף, שבעצם העובדה שהמערער מכר חלקים מהחלקה לאחרים כשבהסכמים עם הרוכשים הוא ציין שהוא בעל זכות החכירה, הוא נהג מנהג בעלים בחלקה. לאור האמור, ניתן לראות במערער בעל, הן במובן סעיף 1(1)(א) והן במובן סעיף 1(1)(ב) לחוק (ראה גם פסק דינו של כב' השופט הומינר בע"ש 1459/94 דעבול סביחה נ' מנהל מס רכוש מיסים י3/ ה41- שאושר ברע"א 2580/96 דעבול סביחה ואח' נ' מנהל מס רכוש מיסים י5/ ה12-). טענת המערער, שהזכות היחידה שנותרה בידו היא הזכות לקבלת פיצוי עבור ההפקעה המתקבל כתוצאה מההפרש שבין הכספים המתקבלים ממכירת הקרקע לבין הסכום אשר המינהל גובה מאותם כספים, דהיינו 91% מערך הקרקע בקיזוז 27% - אינה מקובלת עלי. אמנם במישור הכלכלי, הפיצוי האמור מבטא את טובת ההנאה שהמערער יכול להפיק מהחלקה, אך ההגדרות של "בעל" בחוק מס רכוש, מעמידות במרכז את הקריטריון של הזכות המשפטית, או לחילופין את השליטה בפועל. במקרה הנדון, מאחר וחוזה החכירה בוטל רק בחודש נובמבר 98, הרי מבחינה משפטית הוא המשיך להיות החוכר עד למועד זה, ולחילופין, הוא היה במעמד של מעין חוכר כאמור בסעיף 1(1)(ב) לחוק. לפיכך, נדחה הערעור. המערער ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. מס רכוש - נזקי מלחמהמיסיםחכירה