קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי ניהול פיקדון ניירות ערך - פשרה בתביעה ייצוגית: עסקינן בבקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה שאושרה זה מכבר כייצוגית. התובענה הוגשה על ידי מר אליעז צימרמן (להלן: "התובע המייצג") נגד בנק מזרחי-טפחות בע"מ (להלן: "הבנק"), ועניינה באופן החישוב של עמלת דמי ניהול פיקדון ניירות ערך, שהיתה נהוגה בבנק בעת הרלוונטית (להלן: "העמלה"). התובענה הייצוגית 1. כפי שפורט בהחלטה בבקשת אישור התובענה כייצוגית מיום 10/11/10 (להלן: "ההחלטה בבקשת האישור"), הבנק נהג לגבות את העמלה מלקוחותיו בשתי הזדמנויות. ראשית, בעת מכירה של נייר ערך - שאז העמלה חושבה בהתאם לשווי נייר הערך במועד המכירה, ובאופן יחסי לתקופת האחזקה בו בידי הבנק מתחילת הרביע. אחת לשלושה חודשים גבה הבנק עמלה נוספת - שחושבה בהתאם לשווי ניירות הערך שבהם החזיק הלקוח ביום האחרון של הרביע הקודם, ובאופן יחסי לתקופת האחזקה בהם מתחילת הרביע. תעריפון העמלות של הבנק שהיה נהוג בתקופה הרלוונטית (להלן: "התעריפון"), הוסיף וקבע עמלה מזערית ביחס לניירות ערך הנסחרים בבורסה - לנייר 5.3₪, ולרביע לחשבון 26₪; וביחס לניירות ערך הנסחרים בחו"ל - לנייר 11₪, ולרביע לחשבון 26₪. "העמלה המזערית לרביע" תכונה כך בהמשך, או בקצרה: "העמלה המזערית". התובע המייצג מלין על האופן שבו נבדק בבנק אם יש מקום לחייב את החשבונות שבהם נוהל פיקדון ניירות ערך, בהשלמה לעמלה המזערית לרביע. אין חולק כי הבדיקה נעשתה בבנק באופן הבא: בראשית כל רביע חישב הבנק את העמלה המגיעה לו עבור הרביע הקודם על פי שוויים של ניירות הערך שהיו בפיקדון ביום האחרון של הרביע; ככל שהתוצאה היתה שהעמלה המגיעה לבנק נמוכה משיעור העמלה המזערית לרביע על פי התעריפון (26 ₪) - אותו חשבון חויב בהשלמה לשיעור העמלה המזערית. ודוק: כאשר בדק הבנק אם יש לחייב חשבון בהשלמה לעמלה המזערית, לא הובאו בחשבון עמלות שנגבו במהלך אותו רביע בעת מכירת ניירות ערך. על פי הנטען בבקשת האישור, שיטת חישוב זאת אינה תואמת את הקבוע בתעריפון ומביאה לגביית יתר מן הלקוחות. משכך, ההחלטה בבקשת האישור התמקדה בשאלה משפטית של פרשנות התעריפון - שהוא חוזה בנקאי אחיד. לאחר דיון בטענות הצדדים, קבעתי בהחלטה בבקשת האישור כי עמדתו הפרשנית של התובע המייצג עולה לכאורה בקנה אחד עם לשונו ותכליתו של התעריפון, וזאת בניגוד לעמדתו של הבנק שנראה שאף סותרת את לשון התעריפון. לפיכך סברתי כי בשלב האישור יש להעדיף את עמדת התובע המייצג על עמדת הבנק. במצב דברים זה, ולאחר שדנתי בתנאים נוספים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"), הוריתי על אישורה של התובענה כייצוגית. בחלק האופרטיבי של ההחלטה קבעתי כדלקמן: "א. הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית כוללת את כל הלקוחות אשר החזיקו בפיקדון ניירות ערך בבנק בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, והבנק גבה מהם גביית יתר בגין עמלה מזערית ללקוח. ב. המבקש ישמש כתובע המייצג, ובאי הכוח המייצגים הם עו"ד סיני אליאס ועו"ד אורי אדלשטיין. ג. עילת התביעה הייצוגית היא הפרת חוזה, והשאלה המשפטית המשותפת לחברי הקבוצה היא שאלת פרשנות הוראות התעריפון לעניין גביית עמלה מזערית לרביע. ד. הסעד המבוקש עבור הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית הוא השבה של סכומי גביית היתר." 2. הבנק הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשת האישור, ובמקביל להליכים שהתנהלו בבית המשפט העליון החלו הצדדים במשא ומתן לסיום התובענה הייצוגית בדרך של פשרה. לאחר שגיבשו הסדר פשרה מפורט, וטרם שניתנה החלטה בבקשת רשות הערעור, ביקשו הצדדים את אישורו של ההסדר בהתאם להוראות סעיפים 18 ו- 19 לחוק תובענות ייצוגיות.   הסדר הפשרה הוגש לראשונה לתיק בית המשפט ביום 8/12/11, ובדיון שהתנהל בסמוך לאחר מכן הצעתי לצדדים לערוך בו מספר שינויים באופן שיהלום את דרישות החוק; נוסח מתוקן של ההסדר המוצע הוגש לתיק ביום 5/1/12. בשלב זה, ומכיוון שלא ראיתי לדחות את ההסדר המוצע על הסף - ביום 17/1/12 הוריתי לצדדים לפרסם הודעה בעיתונות היומית בדבר הגשת הסדר הפשרה לאישור בית המשפט, וכן להעביר העתק מן ההסדר המוצע ליועץ המשפטי לממשלה, למנהל בתי המשפט ולמפקח על הבנקים. בחלוף הזמן הקבוע לכך בחוק, היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי אינו מתנגד לאישורו של ההסדר. בדיון שנערך ביום 25/3/12 הודיעו הצדדים כי אף לא הוגשו התנגדויות להסדר המוצע על ידי מי מבין חברי הקבוצה או הציבור בכללותו. משכך חזרו הצדדים וביקשו את אישורו של ההסדר, ומכאן החלטתי. עיקרי ההסדר המוצע 3. לצורך הפשרה ערך הבנק בדיקה וחישוב של הסכום הכולל שלגישת התובע המייצג חויבו בו חברי הקבוצה שלא כדין (להלן: "גביית היתר"). ראשית אותרו על ידי הבנק אותם חשבונות שבתקופה הרלוונטית חויבו בהשלמה לעמלה המזערית לרביע; ולאחר מכן נבדק ביחס לכל אחד מהחשבונות הללו אם הוא חויב בעמלה גם במהלך אותו רביע. כאן המקום לציין כי בהחלטה בבקשת האישור קבעתי כי התקופה הרלוונטית לתובענה הייצוגית היא שבע השנים שקדמו לבקשת האישור (כמצוטט לעיל) - קרי: השנים 1999 עד 2006. ואולם במסגרת הסדר הפשרה המוצע ביקשו הצדדים להרחיב תקופה זאת עד לרביע הראשון של שנת 2008 (להלן: "תקופת ההסדר"), ובכך למעשה הגדילו את קבוצת התובעים ביחס לנטען בבקשת האישור. הצדדים אמנם לא נימקו מהלך זה בבקשה לאישור הסדר הפשרה; ואולם נראה כי בחרו ברביע הראשון של שנת 2008 כמועד הסיום לתקופה הרלוונטית להסדר הפשרה, משום שזמן קצר לאחר מכן שונה התעריפון של הבנק בעקבות התקנתם של כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח- 2008. בכללים אלה נקבע תעריפון אחיד ללקוחות כל הבנקים, והופסקה למעשה גבייתה של העמלה נושא הדיון על ידי הבנק. באותם חשבונות שחויבו על ידי הבנק בעמלה הן במהלך הרביע והן בסופו, קבע הבנק את שיעור גביית היתר כדלקמן: אם במהלך הרביע נגבה סכום נמוך מן העמלה המזערית לרביע - שיעור גביית היתר הוא בגובה העמלה שנגבתה במהלך הרביע; אם במהלך הרביע נגבה סכום גבוה מן העמלה המזערית לרביע - שיעור גביית היתר הוא בגובה העמלה המזערית לרביע. על פי חישוב זה מצא הבנק כי גביית היתר הנטענת בתובענה הייצוגית בתקופת ההסדר היתה בסכום נומינלי כולל של 3,361,476₪. הבנק מוסיף ומבהיר כי בפועל גביית היתר היא בשיעור נמוך באופן משמעותי מן הסכום האמור - וזאת משום שמשיקולי יעילות נמנע הבנק מלהפחית מגביית היתר סכומים שמגיעים לו מחברי הקבוצה. כך למשל, במקרה שבמהלך הרביע נגבתה עמלה בסכום גבוה משיעור העמלה המזערית - הבנק חישב גביית יתר בשיעור מלוא העמלה המזערית (26₪). ואולם אם בתום הרביע היו בחשבון ניירות ערך, אזי הבנק רשאי היה לגבות עמלה בגין אחזקתם - ולכאורה יש להפחית את העמלה האמורה מסכום גביית היתר. אלא שהעלות הכרוכה בבדיקה פרטנית של מצב ניירות הערך בכל חשבון בכל רביע היא גבוהה עד מאוד, והבנק לדבריו העדיף לחסוך עלות זאת - גם אם הדבר פועל לרעתו בקביעת שיעור גביית היתר הנטענת. 4. בהינתן שיעור גביית היתר כפי שנמצא על ידי הבנק (3,361,476₪ כאמור), הסכימו הצדדים על מתן הטבה לקבוצה בשווי דומה - 3,000,000₪. ואולם הוסכם עוד כי 700,000₪ מתוך ההטבה ייתרמו על ידי הבנק למטרות ציבוריות (להלן: "סכום התרומה"), ורק היתרה בסך 2,300,000 תשמש לפיצוי חברי הקבוצה (להלן: "סכום ההשבה"). הצדדים מבהירים כי מנגנון זה מגלם איזון בין עמדת התובע המייצג מחד גיסא - שלפיה חלק הארי מתוך ההטבה צריך להשתלם על ידי הבנק לחברי הקבוצה; לבין עמדת הבנק מנגד - שלפיה מנגנון ההטבה צריך להביא לידי ביטוי את העובדה כי הנזק שנגרם לקבוצה בפועל נמוך באופן משמעותי משיעור גביית היתר כפי שחושב לצורך הפשרה. סכום התרומה ישולם על ידי הבנק לשלוש עמותות שונות בחלקים שווים - "גדולים מהחיים" עמותה למען איכות חיים לילדים חולי סרטן, עמותת "הצל ליבו של ילד" ו- "עזר מציון". סכום ההשבה יחולק על ידי הבנק בין חברי הקבוצה, באופן יחסי לשיעור גביית היתר מכל אחד מהם. חישוב הפיצוי ייעשה על ידי פעולת חילוק של הסכום שנגבה ביתר מכל חבר קבוצה על פי נתוני הבנק, בסכום גביית היתר הנטענת מהקבוצה כולה (3,361,476₪); והכפלת שבר זה בסכום ההשבה (2,300,000₪). חבר קבוצה שעדיין מנהל חשבון בבנק - ההשבה תבוצע ישירות לחשבונו. בנוסף, הבנק יפרסם על חשבונו מודעה בשלושה עיתונים יומיים ובמסגרתה יזמין כל אחד מחברי הקבוצה להמציא פרטים או ראיות על זכאותו להשבה; לאחר בדיקת הפניות ישלם הבנק לזכאים את הפיצוי המגיע להם באמצעות המחאה שתישלח בדואר רשום לכתובת שתימסר לו. כן הוסכם על ידי הצדדים כי ככל שבחלוף 12 חודשים ממועד אישור ההסדר המוצע על ידי בית המשפט, לא יחולק על ידי הבנק מלוא סכום ההשבה - אזי הבנק יתרום גם את היתרה לשלוש העמותות הנזכרות לעיל, בחלקים שווים ביניהן. עוד נקבע בהסדר המוצע כי בחלוף 16 חודשים מעת אישורו על ידי בית המשפט, יעביר הבנק לבאי הכוח המייצגים דוח סופי המפרט את חלוקת כספי ההטבה; ובסמוך לאחר מכן יגישו באי הכוח המייצגים דוח מסכם לבית המשפט בנוגע לביצוע הסדר הפשרה. דיון 5. על פי סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, אישור הסדר פשרה נתון לשיקול דעתו של בית משפט; ועוד נקבע בסעיף זה כי כאשר מדובר בהסדר שהושג בתובענה שאושרה כייצוגית, בית המשפט לא יאשר את ההסדר אלא אם כן שוכנע כי מדובר בהסדר הוגן, ראוי וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. על פי רוב, הדרך המתאימה ביותר לעשות כן היא באמצעות השוואה בין הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה. במקרה דנן מדובר בתובענה שאושרה כייצוגית - כאשר כבר במסגרת ההחלטה בבקשת האישור הבעתי דעתי כי סיכויי התביעה הם טובים. יוזכר כי במוקד בקשת האישור ניצבה שאלה משפטית של פרשנות חוזה אחיד, ואותה שאלה היא שעומדת לדיון גם בתובענה הייצוגית. ודוק: לא בנקל ניתן יהיה לשנות בשלב ההוכחות מן התוצאה שאליה הגעתי בשלב האישור, כאשר עיקר הדיון הוא למעשה משפטי. עם זאת, נראה כי באמתחתו של הבנק לפחות טענה אחת שעשויה להשפיע על תוצאות ההליך. כבר בשלב האישור נטען על ידי הבנק כי התובענה עלולה להסב נזק לחלק מחברי הקבוצה - באותם מקרים שבהם במהלך רביע מכר חבר קבוצה את כל ניירות הערך שהיו בבעלותו, שילם עמלה בסכום הנמוך מהעמלה המזערית לרביע, וביום האחרון של אותו רביע לא היו עוד ניירות בחשבון. במקרה מעין זה נהג הבנק שלא לחייב את הלקוח בעמלה נוספת בתום הרביע; ואולם לטענת הבנק אם תתקבל פרשנות התובע המייצג לתעריפון, הרי שבמקרה כזה הבנק יהיה זכאי לגבות השלמה לעמלה המזערית לרביע. בהחלטה בבקשת האישור קבעתי כי בשלב ההוא לא היה מקום להכריע בטענה זאת, וכך הוסבר: "בראש ובראשונה, לא ברור על מה סומך הבנק את הטענה שלפיה אם תתקבל התביעה הייצוגית הוא יהא רשאי לגבות מחברי הקבוצה עמלות שלא גבה מהם במועד מכיוון שלא פעל על פי הוראות התעריפון. גביה כזו אינה מובנת מעליה, במיוחד לא אם יתברר כי הבנק פעל שלא כדין בכל הנוגע לגביית העמלה המזערית לרביע וכן לנוכח מעמדו המיוחד של הבנק ביחסים עם לקוחותיו.   שנית, הבנק ביכר שלא להציג נתונים עובדתיים כלשהם, אף לא מדגמיים, שבאמצעותם יכול בית המשפט לאמוד את "הנזק" הנטען שייגרם לחברי הקבוצה אם יחויבו בעמלות שלא נגבו מהם בעבר; וממילא לא הוברר היחס בין נזק זה לבין התועלת שעשויה לצמוח לקבוצה מקבלתה של התובענה הייצוגית." (בסעיף 20 להחלטה). במסגרת הבדיקה שערך הבנק לקביעת שיעורה של גביית היתר הנטענת, נבדק גם היקף "גביית החסר" כפי שהיא מכונה על ידי הבנק - כלומר שיעורן של העמלות שהיה הבנק זכאי לטענתו לגבות מחברי הקבוצה אילו היה מפרש את התעריפון כגישת התובע המייצג (להלן: "גביית החסר"). התוצאה היתה שגביית החסר בתקופה הרלוונטית נופלת רק במעט מסכום גביית היתר הנטענת בתובענה הייצוגית - ומסתכמת לסכום נומינאלי כולל של 2,952,873₪. מדובר אפוא בסכום ניכר, באופן שעשוי להשפיע על הפיצוי שייפסק לטובת הקבוצה במידה שהתובענה הייצוגית תתקבל, ואולי אף לשמש שיקול לדחייתה של התובענה בכללותה. 6. בנסיבות אלה אני סבורה כי ההטבה המוצעת בהסדר הפשרה הולמת את סיכוייה של התביעה הייצוגית; ואפרט. ראשית, על פניו שווי ההטבה (3,000,000₪) קרוב לשיעור הפיצוי שהיה נפסק לקבוצה אילו התובענה הייצוגית היתה מתקבלת - כאשר לפי קביעת הבנק שיעור גביית היתר הנטענת הוא בסכום נומינלי כולל של 3,361,476₪. אמנם מחד גיסא סכום זה אינו כולל הפרשי הצמדה וריבית, הגם שכפי הנראה אלה היו נפסקים לטובת הקבוצה אילו היתה התובענה הייצוגית מתקבלת; ואולם מנגד כבר הוברר כי הוא חושב על הצד הגבוה ובאופן המיטיב עם הקבוצה. נוסף על כן, מקובלת עליי עמדתם של הצדדים שלפיה חלוקת ההטבה לשני מרכיבים - סכום התרומה וסכום ההשבה - מתיישבת עם סיכוייה של טענת גביית החסר של הבנק. מצד אחד, וכפי שהוברר בקטע המצוטט מן ההחלטה בבקשת האישור, זכאותו של הבנק לקבל מחברי הקבוצה החזר או פיצוי בגין גביית החסר במסגרת התובענה הייצוגית אינה מובנת מעליה. מצד שני אם יתברר כי גביית החסר היא אמנם בשיעור השקול במידה רבה לגביית היתר, הרי שעובדה זאת עשויה להטיל בספק את זכאותה של הקבוצה לסעד המבוקש. זאת ועוד, הסדר הפשרה המוצע מקדם ומשיג את מטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות כפי שהן באות לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק. פרט לכך שיש בהסדר משום סיום יעיל וממצה לתובענה הייצוגית, ההסדר אף מביא לאכיפת הדין ולהרתעה מפני הפרתו. כך משום שעלות ההטבה לבנק דומה לשיעור הנזק הנטען בתובענה הייצוגית; ובהקשר זה יש להדגיש את התחייבותו של הבנק להוסיף ולתרום כל סכום מתוך סכום ההשבה שלא יידרש על ידי הקבוצה. נוסף על כן, ההסדר מציע סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין: הסעד המבוקש בתובענה הייצוגית הוא השבה של גביית היתר, והשבה היא גם עיקר הפיצוי המוצע לקבוצה בהסדר - כאשר סכום ההשבה מביא בחשבון את סיכויי ההצלחה של התובענה והסיכון שבטענה בגין גביית חסר כפי שפורטו לעיל. סיכומו של דבר, המסקנה היא שההסדר המוצע הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה - ועל כן יש לאשרו. 7. במסגרת הבקשה לאישור הסדר הפשרה מבקשים הצדדים מבית המשפט להימנע ממינוי בודק - ומצאתי כי יש להיעתר לבקשתם בנדון. כפי שהוברר לעיל, ההטבה שביסוד ההסדר המוצע מבוססת על הערכת הבנק בנוגע לשיעור גביית היתר הנטענת בבקשת האישור. לכאורה ניתן היה למנות בודק שיבדוק את מסד הנתונים ואת שיטת החישוב שהביאה את הבנק לקבוע נתון זה - ואולם בנסיבות המקרה מצאתי כי הדבר יביא לסרבול מיותר של הליך הפשרה ולהכברת הוצאות מיותרות על הצדדים. לבקשה לאישור הסדר הפשרה צורף תצהירו של מר רוני גולדיטש - בעל תפקיד בכיר של מנהל מחלקת תפעול ניירות ערך וקרנות בבנק; ובתצהיר פורט והוסבר מידיעה אישית ומקצועית כיצד בוצע החישוב של גביית היתר וגביית החסר הנטענות, ותוצאותיו. במצב דברים זה נחה דעתי כי ההסדר המוצע מבוסס על נתוני אמת בנוגע לגביית העמלות; וחשוב לא פחות - הוסר החשש לכך שההסדר הוא פרי קנוניה שנרקמה בין הבנק לבין התובע ובאי הכוח המייצגים. ודוק: גם אם חלה טעות כלשהי בחישוב שנערך על ידי הבנק, הגם שאין סיבה לסבור כך, עדיין הקבוצה והציבור בכללותו נהנים מהטבה משמעותית שכפי שכבר הוברר לעיל מקדמת ומשיגה את מטרותיו של מוסד התובענה הייצוגית. 8. בטרם סיום נותר עוד לדון בגמול המגיע לתובע המייצג והשכר לבאי הכוח המייצגים. במסגרת ההחלטה בבקשת האישור הוריתי לבנק לשלם לבאי הכוח המייצגים שכר טרחה בסך 40,000₪; כעת ממליצים הצדדים לפסוק לתובע המייצג גמול בסך 120,000₪, ולבאי הכוח המייצגים שכר טרחה בסכום נוסף של 600,000₪ ובתוספת מע"מ. למען הסר ספק, מדובר בסכומים שישולמו על ידי הבנק בנוסף להטבה ולא מתוכה. עוד מציעים הצדדים כי חלק משכר הטרחה ישולם לבאי הכוח המייצגים לאחר הגשת הדוח הסופי בדבר ביצוע הסדר הפשרה לבית המשפט. אומר מיד כי הסכומים המוצעים מקובלים עליי. התובענה הייצוגית שהוגשה על ידי התובע ובאי הכוח המייצגים הביאה תועלת ממשית לחברי הקבוצה - שכן שווי ההטבה לה זכאית הקבוצה בעקבות ההסדר שקול להיקף הנזק הנטען בתובענה. בנוסף, עיקר ההטבה הוא השבה של גביית היתר הנטענת בתובענה, והיא תחולק לחברי הקבוצה באופן בלתי מותנה - וזאת להבדיל "מפשרת קופונים" למשל, שבה חברי הקבוצה נדרשים לרכוש מוצר כדי לזכות בהנחה או בהטבה אחרת. כפי שכבר צוין לעיל, הסדר הפשרה תורם תרומה משמעותית לאכיפת הדין, פיצוי הנפגעים מן ההפרה, ואף להרתעת בנקים בכל הנוגע לגביית עמלות שלא כדין. באשר לתובע המייצג - הצדדים הבהירו בבקשה לאישור הסדר הפשרה כי הלה הוא שיזם את ההליך, וגילה בו מעורבות לכל אורכו: התובע המייצג הוא שאיתר את באי הכוח המייצגים, ניתח איתם את המסמכים הרלוונטיים, נחקר על ידי הבנק בשלב האישור, ותרם מזמנו וממשאביו לקידום הפשרה. בכל הנוגע לבאי הכוח המייצגים - יש לציין כי הפשרה הושגה רק לאחר שהסתיים שלב האישור בתובענה, וכי גם עם אישורו של ההסדר מלאכתם טרם נסתיימה באשר עליהם לפקח על ביצועו של ההסדר ולדווח על כך לבית המשפט. נוסף על כך, בעצם הגשת התביעה לקחו על עצמם התובע המייצג ובאי הכוח המייצגים סיכון בלתי מבוטל; ויצוין כי הם ניהלו את התובענה הייצוגית במקצועיות וביעילות. סוף דבר 9. התוצאה היא שאני מאשרת את הסדר הפשרה המוצע ונותנת לו תוקף של פסק דין. הסדר הפשרה מהווה מעשה בית דין בעילה של הפרת חוזה, בעניינם של כל לקוחות הבנק שהחזיקו בפיקדון ניירות ערך בתקופה הרלוונטית להסדר כהגדרתה לעיל והבנק גבה מהם גביית יתר בגין העמלה המזערית לרביע. בתוך 17 חודשים ממועד פסק הדין יגישו באי הכוח המייצגים לבית המשפט דוח בדבר ביצוע הסדר הפשרה. הבנק ישלם לתובע המייצג גמול בסכום של 120,000₪. לבאי הכוח המייצגים ישלם הבנק שכר טרחה בסכום של 600,000₪ ובתוספת מע"מ כדין - כאשר מתוך סכום זה 200,000₪ בתוספת מע"מ ישולמו עם הגשת הדוח בדבר ביצוע הסדר הפשרה לבית המשפט. הצדדים יפרסמו מודעה על אישור הסדר הפשרה בנוסח שיובא לאישורי בתוך 10 ימים, בשלושה עיתונים יומיים לפי הסכמתם בסעיף 4.4 להסכם הפשרה ("ישראל היום", "מעריב" ו- "הארץ"). הבנק הוא שיישא בהוצאות הפרסום. דיני חברותדמי ניהולפיקדוןתביעה ייצוגיתשוק ההון / ניירות ערךפשרה