הגדרת ''עובד עצמאי'' ביטוח לאומי

"עובד עצמאי" לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, הינו: " 'עובד עצמאי', לעניין שנת מס פלונית או חלק ממנה - מי שעסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד (להלן - משלח יד), והתקיים בו אחד מאלה: הוא עסק במשלח ידו, לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע; הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום השווה ל- 50% מהשכר הממוצע; הוא עסק במשלח ידו לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום כאמור בלוח א';..." לעניין "עובד עצמאי" נפסק כי: "היותו של מבוטח בגדר 'עובד עצמאי' הוא נושא עובדתי הנקבע על-פי ראיות. תשלומי דמי ביטוח לאומי כעובד עצמאי, כשלעצמם, אינם יוצרים את המעמד של 'עובד עצמאי'." (ר' דב"ע נד/0-236 משה אורון נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). עוד נקבע בפסיקה כי לא כל מי שעוסק במשלח ידו, שלא כעובד, נחשב כ'עובד עצמאי'. דרוש בנוסף לכך ש"העיסוק יהיה במסגרת מינימלית של זמן והכנסה שנקבעו בהגדרה..." (ר' דב"ע נה/0-37 ראייד פאלח - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כח, 276 בעמ' 281). נטל ההוכחה שהתמלאו התנאים שמבוטח הוא "עובד עצמאי" "מוטל על הטוען כך" (ר' דב"ע נו/0-141 כאמל חלבי - המוסד (לא פורסם). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגדרת ''עובד עצמאי'' ביטוח לאומי: לפנינו תביעת התובע, להכיר בו כ"עובד עצמאי" לתקופה שמיום 1.1.2000 ועד 15.8.2000, ולחשב את דמי הפגיעה ומענק הנכות להם הוא זכאי הן על בסיס הכנסותיו כ"שכיר", והן על בסיס הכנסותיו כ"עצמאי", בשלושת החודשים שקדמו לפגיעה בעבודה שאירעה לו בתאריך 15.8.2000. הרקע העובדתי התובע היה רשום כ"עצמאי" במוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד וגם הנתבע), החל משנת 1992. במסגרת עיסוקו כעצמאי הפעיל התובע עסק להבחלת בננות. בחודש אפריל 2000 החל התובע לעבוד כשכיר בחברת קידוחי סח'נין בע"מ. ביום 15.8.2000 נפגע התובע במהלך עבודתו בחברת קידוחי סח'נין בע"מ. המוסד הכיר באירוע זה כפגיעה בעבודה ושילם לתובע דמי פגיעה וגמלת נכות (זמנית וקבועה) על בסיס הכנסתו כשכיר בשלושת החודשים האחרונים עובר לפגיעתו. בחודש 6/2001 שינה המוסד את מעמדו של התובע מ"עצמאי" ל"לא שכיר ולא עצמאי" באופן רטרואקטיבי לתקופה 1-3/2000 והחל מחודש 4/2000 היה מעמדו של התובע במוסד שכיר בלבד. בתביעה בה עסקינן טוען התובע, כי במועד התאונה הוא היה, בנוסף לעבודתו כשכיר גם "עובד עצמאי", רשום כ"עצמאי" במוסד, שילם מקדמות דמי ביטוח למוסד בתור עובד עצמאי, ויש לחשב את דמי הפגיעה, גמלת הנכות והמענק, הן לפי הכנסותיו כשכיר עובר לתאונה והן לפי הכנסותיו כעצמאי. עוד טוען התובע כי יש להחיל בעניינו את תקנה 11א לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) ולחשב את דמי הפגיעה וקצבת הנכות מהכנסותיו כעצמאי לפי שומת שנת 1997. המוסד טוען כי בחודשים 1-3/2000 היה התובע במעמד "לא שכיר ולא עצמאי" והחל מחודש 4/2000 היה התובע במעמד של "שכיר" בלבד ולכן זכאי לדמי פגיעה, גמלת נכות ומענק לפי הכנסותיו כשכיר בלבד. דיון והכרעה השאלה העומדת להכרעה בפנינו היא - האם כדין קבע המוסד כי התובע אינו עונה להגדרת "עובד עצמאי" לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי וגם החוק) בתקופה הרלוונטית לתביעה, היינו - בחודשים מאי, יוני ויולי 2000. התובע העידי בפנינו ומטעם המוסד העיד בפנינו מר חלמי כילאני, מנהל מחלקת גביה מלא שכירים בסניף נצרת של המוסד. "עובד עצמאי" לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, הינו: " 'עובד עצמאי', לעניין שנת מס פלונית או חלק ממנה - מי שעסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד (להלן - משלח יד), והתקיים בו אחד מאלה: הוא עסק במשלח ידו, לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע; הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום השווה ל- 50% מהשכר הממוצע; הוא עסק במשלח ידו לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום כאמור בלוח א';..." לעניין "עובד עצמאי" נפסק כי: "היותו של מבוטח בגדר 'עובד עצמאי' הוא נושא עובדתי הנקבע על-פי ראיות. תשלומי דמי ביטוח לאומי כעובד עצמאי, כשלעצמם, אינם יוצרים את המעמד של 'עובד עצמאי'." (ר' דב"ע נד/0-236 משה אורון נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). עוד נקבע בפסיקה כי לא כל מי שעוסק במשלח ידו, שלא כעובד, נחשב כ'עובד עצמאי'. דרוש בנוסף לכך ש"העיסוק יהיה במסגרת מינימלית של זמן והכנסה שנקבעו בהגדרה..." (ר' דב"ע נה/0-37 ראייד פאלח - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כח, 276 בעמ' 281). נטל ההוכחה שהתמלאו התנאים שמבוטח הוא "עובד עצמאי" "מוטל על הטוען כך" (ר' דב"ע נו/0-141 כאמל חלבי - המוסד (לא פורסם). לאחר שבחנו את הראיות שהובאו בפנינו שוכנענו כי בדין שינה הנתבע את מעמדו של התובע מ"עצמאי" ל"לא שכיר ולא עצמאי" ולאחר מכן ל"עובד שכיר". להלן טעמינו. בהודעתו לחוקר הנתבע מיום 15.6.2001 ציין התובע את הדברים הבאים: "ש. מה עבדת לפני 15.8.2000? ת. אני עבדתי שכיר בקידוחי סחנין ועצמאי היה לי עסק לחדרי הבחלה לבננות והעסק שלי בינתיים סגור. ש. ממתי העסק שלך סגור? ת. מאז 1.1.2000, אני לא סגרתי את התיק שלי מתוך תקווה לחדש את העבודה. ש. איזו פעילות הייתה לך כעצמאי? ת. לא הייתה לי שום פעילות כעצמאי מחוסר עבודה, ומאת 1.1.2000 בכלל לא עבדתי כעצמאי והתחלתי לעבוד שכיר מחודש 4/2000 וזה בגלל שאין לי עבודה כעצמאי. ש. האם הייתה לך הכנסה מעבודתך כעצמאי בשנת 2000? ת. לא היתה לי שום הכנסה מעבודתי כעצמאי בשנת 2000 והכנסתי היחידה היא מעבודתי השכירה." (ר' מוצג נ/2, עמ' 1). הנה כי כן, דבריו אלו של התובע מדברים בעד עצמם. עולה בבירור כי החל משנת 2000 לא עבד התובע כעצמאי ואף לא היו לו כל הכנסות כעצמאי. גרסת התובע, כפי שפורטה בתצהירו וכפי שעולה מעדותו בבית הדין היא כי הוא היה עובד עצמאי בענף הפירות מאז 1986 ועד ליום 15.8.2000 (מועד הפגיעה). התובע טען כי בעיסוקו העצמאי עסק בהבחלת בננות, עיסוק שהינו עונתי, בעיקר בתקופת החורף, מחודש אוקטובר עד חודש אפריל (סעיף 3 לתצהיר התובע, נ/1, פ: 8 ש: 20-22). עוד הצהיר התובע בתצהירו כי בשל ההפחתה בעבודתו כעצמאי במהלך שנת 2000 נאלץ להשתלב בעבודה נוספת כשכיר, החל מ - 4/2000. גרסה זו של התובע, אינה מתיישבת עם גרסתו, כפי שהיא עולה מההודעה שמסר לחוקר הנתבע, כמפורט לעיל. בית הדין הארצי חזר ופסק כי במקרים רבים ההודעה לחוקר עדיפה, על פני העדות בפני בית הדין, מן הטעם שיש לתת עדיפות לגרסה הקודמת של המבוטח, בטרם ידע מה השיקולים לדחיית תביעתו (ר' דב"ע נה/0-193 אברהם ברנט - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לא 97 בעמ' 103; דב"ע נב/0-13 מירון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 87,82; דב"ע מח/0-42 ורטנסקי -המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ט, 471, בעמוד 473). בענייננו אנו מעדיפים את גרסתו של התובע, כפי שהיא עולה מהודעתו לחוקר הנתבע, זאת מן הטעם שהתרשמנו כי גרסת התובע כפי שהוצגה בפני בית הדין, היא מגמתית, מאוחרת ומשופצת, שנולדה לאחר שהתובע הבין את משמעות הדברים (התובע הגיש את תביעתו כ- 7 שנים לאחר קרות התאונה וכ- 6 שנים לאחר חישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות). משנוכח התובע לדעת כי שינוי מעמדו במוסד בתקופה הרלוונטית לתביעה, יגדיל בצורה משמעותית את דמי הפגיעה, קצבת הנכות והמענק שקיבל, מבקש התובע "להחזיר את הגלגל אחורנית" ולתקן את מעמדו המשפטי על ידי הצגת גרסה שאיננה משקפת את המצב העובדתי לאשורו. כמו כן, כפי שנראה להלן, הראיות שהוצגו בפנינו תומכות דווקא בגרסתו של התובע כפי שנמסרה לחוקר הנתבע בהודעתו מיום 15.6.2001. עוד יוטעם כי התובע אינו עונה על תנאי הגדרת "עובד עצמאי" כאמור בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי (מספר שעות העבודה וגובה ההכנסה). על פי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, על מנת להיחשב עובד "עצמאי" יש לעבוד לפחות 20 שעות שבועיות. התובע לא טען ואף לא הביא בפנינו כל ראיה אשר יש בה כדי להצביע על כך שעבד במשלח ידו לפחות 20 שעות בשבוע (או על מספר שעות העבודה של התובע בכלל). התובע טוען שהמחזור העסקי שלו בשנת 2000 עמד על סך של 134,076 ₪ ובכך למעשה הוא עונה על תנאי הגדרת "עובד עצמאי" כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי (תנאי ההכנסה). ברם, אין בידינו לקבל טענה זו. סעיף 1 לחוק מתייחס להכנסה חודשית ממשלח יד ולא למחזור עסקי. הכנסה לצורך חוק הביטוח הלאומי הינה ההכנסה החייבת במס (ר' גם עדותו של מר כילאני בעמ' 19 לפרוטוקול, ש' 1-9) ואילו המחזור העסקי הינו סך כל ההכנסות ברוטו, כך שממנו לא ניתן ללמוד על גובה ההכנסות החייבות במס לצורך הגדרת עובד עצמאי. התובע צירף לתצהירו דין וחשבון על ההכנסות בשנת המס 2000 שהתקבל במשרדי פקיד שומה נצרת ביום 25.6.2001 (נספח ת/1-3 לתצהיר התובע מוצג ת/1). ממסמך זה עולה כי המחזור העסקי עמד על סך של 134,076 ₪ ברם לתובע עצמו לא נרשמו הכנסות כלל, אלא הפסד מעסק. מכאן שתובע לא השכיל להוכיח כי היו לו הכנסות ממשלח יד מעל ל- 50% השכר הממוצע בשנת 2000. עוד הציג בפנינו התובע דו"ח רווח והפסד לשנת 2000 ולפיו הכנסותיו בשנת 2000 עמדו על סך של 134,076 ₪. גם הפעם, דו"ח זה איננו מפרט באילו הכנסות מדובר והאם מדובר בהכנסות כמשמעותן בחוק הביטוח הלאומי, אשר מחייבות בתשלום דמי ביטוח ומזכות בגמלאות. מאידך גיסא התובע צירף לתצהירו דו"חות שהגיש למע"מ עבור שנת 2000 ובהם דיווח על הכנסות בשיעור 0 (ר' דו"חות לחודשים ינואר, מרץ, אפריל, מאי, יולי, אוגוסט וספטמבר 2000 נספחים ת/5 לתצהיר התובע מוצג ת/1. התובע לא המציא דו"ח מע"מ לחודש 6.2000). בחודש אוקטובר 2000 דיווח התובע למע"מ על מכירת ציוד ולא על הכנסות מעסק. זאת ועוד מר כילאני העיד בפנינו כי על פי הצהרות התובע למס הכנסה, הכנסותיו מעיסוקו העצמאי בתקופה שמ-1/2000 ועד 9/2000 היו - 0, ועדותו זו לא נסתרה. הנה כי כן, ממסמכים אלו לא השכיל התובע להוכיח כי הכנסתו בשנת 2000 ממשלח ידו אכן עמדה בתנאי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי לצורך הגדרתו כ"עובד עצמאי". גם מהראיות הנוספות אשר הוצגו בפנינו שוכנענו, כי במועד הרלוונטי לתביעה התובע לא היה בגדר "עובד עצמאי". ביום 15.2.2000 (בטרם הפגיעה) הודיע המוסד לתובע כי מהדו"חות שהגיש עולה כי בששת החודשים האחרונים לפחות לא העסיק התובע עובדים, לפיכך נסגר תיק הניכויים של התובע (ר' נספח ת/7 למוצג ת/1). התובע לא מחה על קביעה זו של המוסד. ביום 17.5.2000 (בטרם הפגיעה) התקבלה באגף המכס והמע"מ בטבריה הודעתו של התובע על סגירת עסקו החל מיום 1.3.2000 (ר' מוצג נ/3). ביום 28.8.2000 שלח התובע מכתב לפקיד שומה נצרת בו הודיע על סגירת תיק הניכויים החל מתאריך 31.7.1999 מאחר והפסיק להעסיק עובדים (ר' נספח ת/21 לתצהיר התובע מוצג ת/1). ממסמכים אלו ניתן ללמוד כי כבר בשנת 1999 חדל התובע להעסיק עובדים, והוא התעתד לסגור את עסקו העצמאי בתחילת שנת 2000. ביום 30.8.2001 הודיע המוסד לתובע כי על פי הנתונים אשר בידיו, שהגיעו ממס הכנסה הרי שהכנסתו לצורך חישוב דמי הביטוח הלאומי לשנת 2000 הינן בשיעור 0 (ר' נספח ת/17 למוצג ת/1). גם על כך לא מחה התובע. בתביעתו של התובע לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות (שהוגשה למוסד ביום 11.3.2002) הצהיר התובע כי ערב הפגיעה עבד כאיש אחזקה בחברת קידוחי סח'נין בע"מ (ר' מוצג נ/4). ביום 2.6.2002 הגיש התובע לנתבע תביעה להכרה כנכה נזקק, בה נדרש למלא פרטים ביחס לעיסוקו לפני הפגיעה. בתביעה זו מילא התובע פרטים ביחס לעבודתו כשכיר בלבד ולא מלא דבר כ"עצמאי" (ר' מוצג נ/5); כך גם בתביעתו להכרה כנכה נזקק מיום 30.12.2002 (ר' מוצג נ/6). הנה כי כן ממסמכים אלו עולה כי בתקופה הרלוונטית לתביעה התובע ראה עצמו כ"שכיר" בלבד. התובע טוען כי מדובר בעבודה עונתית ולכן בתחילת שנת 2000 לא היו לו הכנסות כ"עצמאי". ברם, מגרסת התובע עצמו עולה כי חודשים ינואר - מרץ 2000 הינם חודשי העונה, בהם יש עבודה. לפיכך היה על התובע להראות פעילות בחודשים אלו של השנה. מדברי התובע לחוקר המוסד עולה כי בתקופה זו לא הייתה לתובע עבודה ולכן אף החל לעבוד כשכיר. כך, גם הדו"חות, שהגיש התובע לרשויות המס, הצביעו על כך שבתקופה זו לא הייתה לתובע כל הכנסה מעסקו העצמאי. בנסיבות אלה שוכנענו כי על אף העובדה שעיסוקו של התובע הינו עונתי, הרי שבחודשים 1-3/2000 לא הייתה לתובע כל עבודה ולכן בחר לסגור את עסקו ולעבוד כשכיר. בתחילת שנת 2000 נדרש התובע לשלם דמי ביטוח למוסד כ"עצמאי" על פי שומת שנת 1997 (אשר התקבלה במוסד בחודש 7/1999). התובע טען כי שילם את המקדמות בהן חוייב בתקופה הרלוונטית לתביעה. ברם, מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי התובע לא שילם את המקדמות אותן חוייב לשלם בגין עיסוקו כעצמאי, וזאת החל מחודש אפריל 2000. סבורים אנו כי לא בכדי לא שילם התובע את מקדמות דמי הביטוח הלאומי כעצמאי. בנוסף, משקבע המוסד, לאור דברי התובע לחוקר המוסד, כאמור לעיל, כי התובע מוגדר כ"לא עובד ולא עצמאי", חישב מחדש את דמי הביטוח שעל התובע לשלם החל מ- 1/2000 בהתאם למעמדו כ"לא עובד ולא עצמאי" והשיב לתובע את הכספים ששילם ביתר. משאלו הם פני הדברים, סבורים אנו כי בדין קבע הנתבע כי התובע אינו עונה על תנאי הגדרת "עובד עצמאי" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי בשנת 2000 וכי בדין שילם לתובע דמי פגיעה, גמלת נכות ומענק נכות מעבודה על פי הכנסתו של התובע כ"שכיר" בשנת 2000. בשים לב לאמור לעיל תביעת התובע נדחית. אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. הגדרת עובדהגדרות משפטיותעצמאיםביטוח לאומי