סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל עוסק בסוגיית הגנת דירת המגורים: 38.   (א)  היו המקרקעין שעוקלו משמשים, כולם או מקצתם, דירת מגורים לחייב, לא יהיה רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות על מכירת המקרקעין ועל פינוי החייב ובני משפחתו הגרים עמו מהמקרקעין, אלא לאחר שהוכח, להנחת דעתו, שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו מקום מגורים סביר או שיש לו ולבני משפחתו הגרים עמו יכולת כלכלית המאפשרת מימון מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף. סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל איננה מונעת את סילוק הממשכן מביתו, אלא רק מתנה את מימוש המשכנתא בכך שרשם ההוצאה לפועל ישתכנע "שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף". "סעיף 33 לחוק הגנת הדייר מגן על בית המגורים של החייב גם אם הוא עולה בערכו עשרת מונים על דיור סביר, וגם אם, כדברי השופטת שטרסברג-כהן, מושא המשכנתה הוא דירת פאר .... ואילו סעיף 38(א) לחוק ההוצאה לפועל מונע השלכתו של החייב, שנותר - לאחר מימוש המשכנתה - ללא קורת גג, לרחוב. את ההוראה הראשונה יש לפרש בצמצום ובדווקנות. ... אך את ההוראה בחוק ההוצאה לפועל יש לפרש, ככל הניתן, בהרחבה. הפירוש המרחיב מתחייב מדיני ההוצאה לפועל ומדיני פשיטת רגל, המותירים בידי החייב מינימום רכוש בלבד. כך ההוראה בדבר הבטחת מקום מגורים מינימלי שבסעיף 38 לחוק משתלבת בסעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל, הקובע שורה של פריטים - מצרכי מזון, פריטי לבוש ומכשירים החיוניים לעבודת החייב - המבטיחים את אותו קיום מינימלי הדרוש לאדם לשם שמירה על זכותו היסודית לכבוד. במקביל פירוש מרחיב זה מגשים את האינטרס החברתי-הכלכלי לאפשר לחייב לשקם עצמו ועל-ידי כך גם למנוע את הצורך בתמיכה בו ובמשפחתו באמצעות כספי הציבור." (שם, בע' 952; כן ראו ע"א 1679/01 משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ נ' שפייזמן, פ"ד נז(2) 145 (2003); פס"ד הבינלאומי, פסקאות 118 - 123). הגנות משפטיותמקרקעין