ניתן להוכיח את אמיתות חתימה על צ'ק בשלוש דרכים עיקריות (ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240): א. באמצעות עדות ישירה. היינו - עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה. ב. באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן, וניתן להיעזר בחוו"ד של מומחה לכתבי יד. ג. באמצעות עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת, ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון.   קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת זיוף חתימה: 1. התובע הגיש לביצוע שיק מס' 0193 ע"ס 300,000 ₪ מתאריך 12/7/06, שנמשך מחשבון הנתבעת בבנק הפועלים. השיק חולל בהעדר כיסוי. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר. בהתנגדות טענה הנתבעת כי היא פתחה חשבון בנק בבנק הפועלים אשר שימש את אביה. עוד טענה כי היא העבירה את פנקסי השיקים של חשבון זה לידי אביה וחתמה על חלק מהשיקים. השיק נשוא ההתנגדות לא נחתם על ידה ונגנב מאביה. הנתבעת מציינת כי בעבר גנב התובע שיק אחר מאביה ורשם בו סכום של 297,000 ₪ ורק לאחר דין ודברים החזיר את השיק. התנגדותה של הנתבעת התקבלה וניתנה לה רשות להתגונן כנגד התביעה. 2. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן בו טען כי הוא ניהל עסקים ביחד עם אבי הנתבעת (סעיף 1 לכתב התביעה) ונתן כספים לאבי הנתבעת ובתמורה נתן לו האב שיקים בחתימת הנתבעת ובינהם השיק הנדון. הנתבעת ידעה כי ללא שיקים בחתימתה לא יוכל אביה לקבל כספים מהתובע( סעיף 20 לכתב התביעה). מתוך השיקים החתומים ע"י הנתבעת כובדו כל השיקים אשר נרשמו בהם סכומים נמוכים ורק השיק נשוא התביעה חולל (סעיף 2 לכתב התביעה). התובע עתר לחייב את הנתבעת הן בעילה שטרית (חתימה או הרשאה לחתום) והן בעילות נוספות מצג שווא, רשלנות, תרמית, הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר שלא במשפט. החתימה על השטר 3. הנתבעת פנתה למומחה לבדיקת והשוואת כתבי יד וחתימות, מר חגג לבדיקת החתימה על השטר. הנתבעת העבירה לבדיקתו את השיק נשוא התביעה ואת השיק ע"ס 297,000 ,שיק מחשבון בנק מרכנתיל מס' 8503 מתאריך 1/4/05 ( להלן שיק 8503) מר חגג ערך השוואות בין החתימות לבין דוגמאות חתימה אחרות של הנתבעת לרבות הכתבה שנערכה לה וקבע בחוות דעת מיום 21/3/07 כי החתימות ב2 השיקים לא נחתמו על ידי הנתבעת. 4. התובע קיבל לבקשתו ארבעה שיקים נוספים מחשבון הנתבעת בבנק הפועלים, עוקבים לשיק נשוא התביעה,שיקים מס' 10191-10192 ו10194-10195. במקביל לפנית הנתבעת למומחה חגג, או בסמוך לאחר מכן מסר התובע שיקים אלו בצירוף השיק נשוא התביעה לבדיקתו של מר חגג. המומחה בדק את החתימה על השיק לעומת החתימות על השיקים הנוספים וקבע בחוות דעתו מיום 3/9/07 כי קיימת התאמה בין החתימה ע"ג השיקים הנוספים לבין החתימה על השיק נשוא התביעה ועל כן קיימת סבירות גבוהה כי החתימה שבמחלוקת נחתמה ע"י הנתבעת. חוות הדעת מטעם התובע הוגשה לתיק ביום 3/8/07 וחוות הדעת מטעם הנתבעת הוגשה לתיק ביום 6/9/07. 5. לאור הסתירה בין חוות הדעת מונתה הגב' אורה כבירי כמומחית מטעם בית המשפט לבדיקת החתימה הנטענת. המומחית קיבלה לידיה דוגמאות חתימה של הנתבעת ואף ערכה לה הכתבה. המומחית קבעה בחוות הדעת מיום 3/4/08 כי החתימה שבמחלוקת אינה חתימה של הנתבעת. 6. התובע טוען בסיכומיו כי קביעת המומחה לפיה חמשת השיקים 10191-10195 נחתמו על ידי אותו אדם לא נסתרה. התובע מדגיש כי בדיון מיום 19/1/11 אישרה הנתבעת כי היא חתמה על שיק מס' 10194 ועל שיק 10191. הודאה זו בצירוף קביעתו של המומחה מביאים לשיטתו למסקנה כי התובעת חתמה על השיק נשוא התביעה. אני דוחה טענה זו של התובע ואלו נימוקי: א. המומחה מר חגג אישר בחקירתו הנגדית כי הנתבעת אינה חתומה על השיק נשוא המחלוקת (עמ' 8 לפרוטוקול). כאשר המומחה מטעם התובע מאשר כי הנתבעת אינה חתומה על השיק הרי שאין מקום לקבוע בדרך של הסקת מסקנות ונסיון להבין דבר מתוך דבר, כי הנתבעת כן חתמה על השיק. ב. חוות הדעת שערך המומחה בעבור התובע מבוססת על בחינת השיקים בלבד, לא נערכה הכתבה לנתבעת והדבר פוגם בחוות הדעת. ג. המומחית הגב' אורה כבירי קבעה כי הנתבעת אינה חתומה על השיק. הגב' כבירי זומנה לחקירה על ידי התובע ואולם לבסוף לא נחקרה. קביעתה לא נסתרה בדרך כלשהיא. ככלל לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן; משמינה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שיאמץ את ממצאי המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2) 532, סעיף 4 לפסק הדין; ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' חנן רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 569). 7. חובת ההוכחה כי החתימה על השטר הינה חתימת הנתבעת מוטלת על התובע (ראה פס"ד של השופט סטולר בתא"ק 1597-08-07 בנק לפתוח התעשיה בישראל בעמ נ' נועה נ.רם יבוא ויצוא 2000 בע"מ ואח'). התובע יכול להוכיח את אמיתות החתימה בשלוש דרכים עיקריות (ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240): א. באמצעות עדות ישירה. היינו - עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה. ב. באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן, וניתן להיעזר בחוו"ד של מומחה לכתבי יד. ג. באמצעות עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת, ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון.   8. התובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח את חתימת הנתבעת באף לא אחת מהדרכים הנ"ל גרסת הנתבעת כי לא חתמה על השיק לא נסתרה. עדותה בעניין מהימנה עלי. גרסתה זו נתמכת בחוות דעת של 2 מומחים. עדותו של התובע בעניין החתימה עמומה ביותר. חלק הארי של תצהירו מיוחד לסקירת חוות דעת המומחים ובכל הקשור לנסיבות החתימה הוא מעיד בקצרה כי קיבל את השיקים מהנתבעת בנוכחות אביה (סעיף 10 לתצהירו). בחקירתו הנגדית מעיד התובע כי השיק לא נחתם בנוכחותו אלא אבי הנתבעת הביא לו שיק חתום. על אף שהנתבעת נכחה במקום היא דרשה ממנו למלא את פרטי השיק (עמ' 11 לפרוטוקול). גרסתו של התובע לעניין מסירת השיק אינה אמינה בעיני אין זה הגיוני כי הנתבעת ביקשה מהתובע למלא את פרטי השיק כאשר היא נוכחת במקום. איני מאמינה לעדותו לפיה הנתבעת ניצבה בפניו בעת מסירת השטר. עדותו אין בה כדי להרים את הנטל המוטל עליו ולעומת זאת גרסת הנתבעת כמפורט לעיל מביאה אותי למסקנה כי הנתבעת אינה חתומה על השטר. הרשאה 9. הנתבעת אישרה כי פתחה את החשבון בבנק הפועלים בכדי לאפשר לאביה להפעיל את העסק שלו באמצעות חשבון זה, לאחר שהוכרז כחייב מוגבל באמצעים. התובע טוען כי בכך נתנה הנתבעת הרשאה לאביה לפעול בחשבון הבנק ועל כן יש לחייב את הנתבעת מכוח חתימת אביה על השיק. 10. סעיף 92 (א) לפקודת השטרות קובע כי: "מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא אלא די להם בחתימתו שנכתבה בידי אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם ביד עצמו או בהרשאתו". ניתן לחייב אדם בפרעון שיק גם במקרה שלא חתם עליו בעצמו וזאת אם נתן לאחר הרשאה לחתום בשמו. ההלכה הפסוקה החילה את דיני השליחות על דיני השטרות, כך ששולח עשוי לחוב מתוקף פעולתו של שלוח, גם אם לא חתם בעצמו על השטר. ( ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נגד ורד הלבשה, פד"י מ"ח(5) 799, 805). הענקת הרשאה יכול שתהיה מפורשת או משתמעת ( לרנר,שלום , דיני שטרות , מהדורה שנייה-2007 ,עמ' 379). על התובע להוכיח קיומה של הרשאה בהוכחות מספקות. 11. לאחר שבחנתי את ראיות התובע איני סבורה כי הוא עמד בנטל המוטל עליו: הנתבעת העידה כי מעולם לא מסרה לאביה שיקים ריקים, אלא שיקים חתומים ולא נתנה לו הרשאה לחתום על שיקים מחשבונה. גם לאחר חקירה ממושכת לא נסתרה גרסתה בעניין זה. די בכך כדי לדחות את טענת התובע בעניין ההרשאה. הנתבעת מציינת במפורש כי נתנה הרשאה לאביה למלא שיקים לצורך עסקו בסכומים של אלפי ₪ ולכל היותר עד 20,000 ₪ ומעולם לא הסמיכה את אביה למלא בשיק סכומים של מאות אלפי ₪. מאחר וכאמור קבעתי כי הנתבעת אינה חתומה על השיק ומאחר וגרסתה כי חתמה על השיקים שמסרה לאביה מהימנה עלי אזי המסקנה היא שהנתבעת לא נתנה הרשאה להשתמש בשיק שאינו חתום על ידה. זאת ועוד הנתבעת מעידה כי הרשתה לאביה למלא את סכום השיק, באתם שיקים שנחתמו על ידה. לא הוכח כי היא נתנה הרשאה לתובע למלא את סכום השיק. כאמור התובע העיד כי הוא מילא את פרטי השיק בעצמו ולעדותו כי הנתבעת נכחה במקום והסמיכה אותו לעשות כן איני מאמינה. לפיכך ניתן לקבוע כי לא ניתנה הרשאה למשיכת השיק ולרישום הסכום הנקוב בו. 12. לא למותר לציין בעניין זה כי נסיבות מסירת השיק לידי התובע נותרו עלומות ותמוהות. הנתבעת ציינה בתצהיר התומך בהתנגדות כי התובע אחז בשיק 8503 על סך 297,000 ₪ אשר חולל בציון "אכ"מ". עוד טענה כי התובע גנב שיק זה מאביה. אבי הנתבעת הגיש תצהיר מטעמו ופירט את נסיבות הגניבה ואף טען כי החתימה על השיק נשוא התביעה זהה לחתימה על שיק 8503. אכן קיים דמיון ניכר לעין בין 2 החתימות. התובע בעדותו אינו מביא כל גרסה ביחס לטענה זו של הנתבעת. עדותו בחקירה הנגדית לא הותירה רושם מהימן ; התובע מעיד כי השיק נשוא התביעה נמסר לו כנגד שיק 8503 לאחר שזה חולל (עמ' 11 ש' 5-6) כאשר נשאל כיצד יתכן הדבר כאשר שיק 8503 נמשך ב1/4/05 ואילו השיק נשוא התביעה נמשך רק ביום 12/7/06 השיב כי שני השיקים היו אצלו והוא הפקיד אחד מהם עדות זו סותרת את דבריו ואין בה הגיון לאור הפרש הזמנים בין שני השיקים. 13. לסיכום, אני דוחה את טענת התובע כאילו הנתבעת נכחה במעמד מסירת השיק ולא השתכנעתי כי אבי הנתבעת מסר את השיק לידי התובע. גם אם היה התובע מוכיח כי השיק נמסר לו על ידי האב עדין הוא לא הוכיח קיומה של הרשאה או מצג של הרשאה המונע מן הנתבעת לטעון טענת זיוף. רשלנות ומניעות 14. התובע טוען כי הנתבעת התרשלה בכך שפתחה חשבון בנק בעבור אביה ונתנה לו שיקים בידיעה כי הוא ימשיך לסחור בשיקים אלו. התובע מפנה בעניין זה לסעיף 35 לפקודת הנזיקין. אני דוחה טענה זו של התובע ; מהעדויות שהובאו בפני הוכח כי הנתבעת נתנה לאביה שיקים חתומים בלבד ועל כן היא כשלעצמה לא התרשלה. גם אם היה מוכח אחרת, עדין לתובע רשלנות תורמת זהה לרשלנות המיוחסת לנתבעת שכן הוא לקח את השיק נשוא התביעה בידיעה כי שיק בסכום דומה בחתימת הנתבעת חולל בהעדר כיסוי מספיק, ואף לא טרח לברר עימה האם חתמה על השיק. תרמית 15. לטענת התובע הנתבעת נתנה לאביה שיקים חתומים בכדי שזה יתן אותם לתובע בתמורה לכסף שקיבל מהתובע כאשר הנתבעת מציגה מצג שווא כי היא זו שעומדת מאחורי השיקים בכך לטענתו הנתבעת הטעתה אותו והיא מחויבת בתשלום השיק מכוח סעיף 56 לפקודת הנזיקין עילת התרמית (סעיף 4 לאסמכתאות מטעמו, סעיף 20 לכתב התביעה) . גם טענה זו יש לדחות; התובע לא הוכיח כי הלווה או מסר לאבי התובעת כספים כנגד שיקים בחתימת הנתבעת אין כל גרסה כזו בתצהירו והוא אף לא מצא לנכון לצרף ולו שיק אחד להוכחת טענתו זו. הנתבעת גם לא הציגה לתובע מצג ספציפי באשר לשיק נשוא התביעה שכן על פי גרסת התובע כאשר נמסר לו השיק הוא ידע כי שיק אחר של הנתבעת חולל בהעדר כיסוי כך שהיה בידיעתו (לפחות ע"פ גרסתו) כי אין בידי הנתבעת האפשרות לפרוע שיק בסכום של מאות אלפי ₪. הפרת חובה חקוקה 16. התובע טוען כי פתיחת החשבון ומסירת השיקים לאדם שהוכרז כלקוח מוגבל הינו בניגוד להוראות חוק הגבלת שיקים ללא כיסוי ועל כן יש לחייב את הנתבעת בגין הפרת חובה חקוקה, סעיף 63 לפקודת הנזיקין (סעיף 21 לכתב התביעה). את העוולה של הפרת חובה חקוקה מרכיבים חמישה יסודות פוזיטיביים: (1) חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; (2) החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; (3) המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; (4) ההפרה גרמה לניזוק נזק; (5) הנזק שנגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק. התובע לא הצביע על הוראת חוק מפורשת האוסרת על פתיחת חשבון בעבור אדם מוגבל וכמו כן כאשר הנתבעת לא חתמה על השיק אין קשר בין פתיחת החשבון לבין הנזק הנטען. חוסר תום לב 17. התובע טוען כי הנתבעת ידעה כי השיקים לא יכובדו וזאת לאור העובדה שאביה הוכרז כמוגבל באמצעים וכך גם אחיה. על כן לשיטתו פעלה הנתבעת בחוסר תום לב (סעיף 22 לכתב התביעה). התובע לא הוכיח כי הנתבעת מסרה את השיקים לאביה בידיעה כי אלו לא יכובדו. התובע עצמו מאשר בסעיף 2 לכתב התביעה כי כל השיקים של הנתבעת שנמסרו לו ע"י אביה כובדו. באשר לשיק נשוא התביעה משלא חתמה הנתבעת על השיק ומשלא נתנה הרשאה לחתימה או לסכום המשיכה, במיוחד כאשר התובע הוא זה שמילא את פרטי השיק, הרי שלא ניתן ליחס לה חוסר תום לב. עשיית עושר שלא במשפט 18. התובע טוען כי הנתבעת חייבת להשיב לו את סכום השיק מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט (סעיף 23 לכתב התביעה). התובע מפנה לדבריה בחקירה הנגדית כאשר העידה כי נתנה לאביה את השיקים כדי לסייע לו לנהל את עסקו. לשיטתו תשובה זו מעידה כי היא קיבלה טובת הנאה אחרת מן התובע ועל כן עליה להשיב את סכום השיק. גם טענה זו יש לדחות. הנתבעת לא קיבלה כל טובת הנאה מידי התובע עצמו. טובת ההנאה ככל שזו ניתנה ניתנה לאבי הנתבעת ולכל היותר עומדת לתובע עילת תביעה זו כנגד האב. לא למותר לציין בעניין זה כי התובע כלל לא טרח לפרט בכתב התביעה את התמורה שניתנה לאבי התובעת בעבור השיק לא ציין מהי עיסקת היסוד ועל כן כלל לא הוכיח כי נתן לאחר "נכס שירות או טובת הנאה אחרת" בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט. סוף דבר לאור האמור אני דוחה את התביעה. תיק הוצל"פ 20-07825-06-4 יסגר. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪. מסמכיםזיוף חתימהזיוף