הוכחת מהירות נסיעה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת אין להשיב לאשמה בעבירת מהירות מופרזת / הוכחת מהירות נסיעה: בפני טענה של אין להשיב לאשמה מהטעם שלא הוכחה מהירות הנסיעה המיוחסת לנאשם בשני התיקים המאוחדים. הנאשם הושם בשתי עבירות של נהיגה במהירות מופרזת. המהירות, בשני המקרים, נמדדה באמצעות ממא"ל מולטנובה FA 6 נייח המותקן ע"ג עמוד בצד ימין הדרך. הצילומים, לרבות ההגדלות, הוגשו, בהסכמה, בצירוף תע"צ נלווה. ת1/ ות1/א' בצרוף התע"צ ת2/; ת3/ ות3/א' בצרוף התע"צ ת4/. מהצילומים ניתן ללמוד את הנתונים הבאים:נ ביום 12.10.98, בכביש 4, ק"מ 133.8, מדרום לצפון, בשעה 8: 18: 20, נמדד אופנוע, מס' 13-789-24, במהירות 179 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת במקום 90 קמ"ש, מס' התצלום 116, מס' הסרט 98048 (ת1/ + ת1/א'). ביום 12.10.98, בכביש 4, ק"מ 138.23, מדרום לצפון, בשעה 8: 20: 42, נמדד אופנוע, מס' 13-789-24, במהירות 149 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת במקום 90 קמ"ש, מס' התצלום 091, מס' סרט 98017 (ת3/ + ת3/א'). 5. הנאשם, באמצעות ב"כ, הודה, בישיבת ההקראה, מיום 2.6.99, בנהיגה וכפר במהירות המיוחסת. 6. התביעה, במסגרת פרשת התביעה, הסתפקה בהגשת הצילומים בצרוף התע"צים וב"כ הנאשם ביקש לחקור את רס"מ שחר צברי מפעיל המצלמה, עפ"י ת2/, ומפעיל ומפענח, עפ"י ת4/. לשאלות בחקירה נגדית השיב: "אני מכיר את המכשירים יודע איך הם עובדים. הם מדוייקים. הזמנים שמופיעים בהם, מדוייקים" (עמ' 3, ש' 10-8). 7. ב"כ הנאשם, בהסתמך על דברי העד, באשר לדיוק בזמנים, ביקש להוכיח, באמצעות הצילומים, בדרך חישובית, בהסתמך על המרחק שהרכב עבר בזמן הנתון, בין צילום לצילום, כי מהירות הנסיעה הממוצעת פחותה מהמהירות אשר יוחסה לנאשם בשני התיקים. 8. איני רואה לקבל גישה זו. 9. סעיף 27 א' לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א1961- שכותרתו "צילום רכב - ראיה קבילה" קובע: "(א) צילום שנעשה בדרך שנקבעה בתקנות, במצלמה המופעלת באופן אוטומטי... יהיה ראיה קבילה בכל הליך משפטי לגבי - (1) מספר הרישום של הרכב המצולם המופיע בלוחית הזיהוי של הרכב שבצילום; (2) מקום הימצא הרכב בעת הצילום; (4) זמן הימצא הרכב המצולם במקום האמור... ובלבד שהוכח כי הצילום המוגש הוא העתק אמין של הסרט שהוכנס למצלמה והוצא ממנה, וכי מרגע שהובא למצלמה עד שהוגש לביהמ"ש לא נעשתה בו שום פעולה שיש בה כדי לשנות פרט מפרטיו. 5) מהירות נסיעתו של הרכב". תקנה 166 לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-, שכותרתה "דרך הצילום במצלמה" חוזרת על שאמור להופיע בצילום. ותקנות התעבורה (הגשת צילומים לבית המשפט), התשנ"ז1997- עוסקות באופן בדיקת תקינות המצלמה, הפקת הצילום, הטיפול בסרט והגשת הצילומים לביהמ"ש. הצילומים שבפני, בצרוף התע"צים, ממלאים אחר כל הדרישות ועל כן מהווים ראיה קבילה באשר למהירות הנסיעה המיוחסת לרכב הנאשם, לאופנוע, בכל אחד משני המקרים. 11. הדגש הוא מהירות נתונה, בזמן נתון, במקום קבוע, קרי, מהירות 179 קמ"ש, בשעה 8: 18: 20, בק"מ 133.8, בכביש 4 לצפון. ומהירות 149 קמ"ש, בשעה 8: 20: 42, בק"מ 138.23, בכביש 4 לצפון. 12. אין ביהמ"ש עוסק בחישוב המהירות הממוצעת שלוקח לעבור את המרחק בהפרש הזמן כמו שאין הוא עוסק בהשערות באיזו מהירות נסע רכב הנאשם בין ק"מ 133.8 לק"מ 138.23 והאם, מכל סברה שהיא, לא עצר הוא או האט את מהירות נסיעתו, בשלב כלשהו. 13. סכומם של דברים, בהסתמך הצילומים והתע"צים הנלווים קיימות ראיות לכאורה למהירות הנסיעה המיוחסת לנאשם, בשני המקרים, ועל כן עליו להשיב לאשמה.משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות