קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאת עובד עירייה לפרישה מוקדמת ללא הסכמתו:   השופטת נילי ארד:   1. ערעור זה מוסב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט מאיר נחתומי ונציג ציבור מר י' שיבי; עב 31950/97-3) בו נדחתה תביעתו של המערער נגד המשיבה (להלן: העיריה) בגין הוצאתו לגימלאות בדרך של פרישה מוקדמת ושלא בהסכמתו. הדיון בערעור התקיים בהעדרו של נציג המעבידים, בהסכמת באי-כוח הצדדים.   העובדות   2. המערער התקבל לעבודה בבית חולים איכילוב, כעובד מעבדה מוסמך, ועבד בו משך 24 שנים. בשנים האחרונות לעבודתו נעכרו יחסי העבודה והמערער סרב לעבוד בביתן החיות הנסיוני ולמלא את התפקיד שהוטל עליו, בטענה שאינו הולם את כישוריו המקצועיים. בשל כך הועמד המערער לדין משמעתי ובפסק דין מיום 22.10.85 הורשע המערער בדינו ונגזרו עליו פיטורים על תנאי לתקופה של שלוש שנים והפקעת שיעור משכורת חדשית אחת.   ערעור שהגיש המערער לבית המשפט העליון (ער"מ 3/85) כנגד חומרת העונש שהושת עליו, נדחה, תוך שהנשיא מ' שמגר קבע כי: "המערער מיאן לקיים הוראותיהם של הממונים עליו ובנסיבות שנוצרו על תגובתו של המערער אין אלא להסיק כי הערכאה הראשונה ביטאה הגזר-הדין אורך רוח וגילתה לגביו סלחנות" .   4. עובר לדיונים בבית הדין למשמעת, העלה מנהל המחלקה לעניני עובדים (להלן: מר דקל) על הכתב את מבוקשו של המערער לפרוש לגימלאות, במזכר מיום 24.12.84, שכתב אל מנהל מחלקת המנגנון בעיריה (להלן: המזכר). מפאת חשיבותו להמשך ההליכים שהתקיימו בענינו של המערער נביאו להלן כלשונו: " הנדון: פרישה לגימלאות - מר יחזקאל ציטיאט בשיחה איתי ב-24.12.84, הביע הנ"ל שוב את רצונו לפרוש לגימלאות, בתנאים הבאים: - א. פנסיה - 70% ב. מענק בגובה פיצויים. ג. תשלום ביטוח לאומי. העובד אינו מוכן להצהיר על בקשתו בכתב, אולם יכבד כל החלטה במידה ותהיה בתנאים הנ"ל. למרות התנאים החרייגם, אנו ממליצים להוציאו לגימלאות ובהקדם, היות ומזה שנים רבות - העובד מקבל משכורת חינם ויושב באפס מעשה, וכך יהיה עד לגיל 65 שלו. מר י. ציטיאט עובד במסגרתנו מ-3.2.63, ב-100% משרה."   במכתב מיום 20.1.85 ביקש המערער ממר דקל "להוריד את ענין צאתי לגמלאות מעל הפרק" ולשוב ולמלא כל תפקיד שיוטל עליו "במסגרת תפקידי והתמחותי". לנוכח מכתבו זה של המערער השיבו מר דקל - כי אם אינו רוצה לצאת לגימלאות - אינו חייב לעשות כן. עם זאת, ציין מר דקל, כי המערער אינו עובד ובשל כך הועמד לדין בבית הדין למשמעת.   5. בית הדין למשמעת, בישיבתו מיום 10.5.85, המליץ אף הוא בפני הצדדים על כך שיגיעו לידי הסדר לפיו יפרוש המערער לגימלאות, תוך ציון הסכמתו של המערער לפרישה בתנאים הקבועים במזכר. עוד המליץ בית הדין שתינתן למערער דרגת פרישה. בו ביום, כתב המערער מכתב למר דקל ברוח המלצת בית הדין למשמעת והמלצתו של מר דקל למנהל המנגנון הייתה: "להוציאו לגימלאות בהקדם". ביום 13.5.85 הוסיף המערער והגיש לעיריה טופס "בקשה להגדלת שירות (הגדלת פנסיה)" בו סמך את בקשתו על המלצתו של בית הדין למשמעת. במזכר מיום 23.8.85 כתב מר דקל למערער כך: "הנדון: סיכום ראיון מ-21.8.85 - מר ציטיאט יחזקאל במסגרת הקיצוצים הוחלט על מחיקת התקן בו הינך משובץ, לאור זאת הומלצת על ידי הממונים עליך להוצאה לפרישה מוקדמת, וזאת עקב אי יעילות בעבודה. אנו נעביר את שמך לעירית ת"א לטיפול לפרישה מוקדמת. רשמנו לפנינו את הסכמתך לפרישה לגימלאות, בתנאי שהעיריה תאשר את התנאים אותם דרשת בעבר. מאחר ודחית בעבר על הסף את המלצת בית הדין המשמעתי לפרוש אבקשך לשגר את עו"ד מ. כהן, לפגישה בענינך עם מנהל המנגנון - מר י. כהן, ע"מ לסכם את הנושא."   6. מאותו מועד ואילך, הוסיפו והתקיימו מגעים בין העיריה לבין המערער ובא-כוחו. ביטוי לכך ניתן בתצהירו של מר יששכר כהן, מנהל המנגנון בעיריה ובעדותו, בהם הובהר למערער כי פרישתו "תדון בהתאם לנוהלים הנקוטים בעיריה". מעדותו של מר דקל בבית הדין האזורי הוברר, כי נגד המערער התנהל הליך משמעתי נוסף, אשר הופסק עקב יציאתו לגימלאות. 7. ענינו של המערער הועלה לדיון בפני ועדת הפרישה מהשירות של העיריה (להלן: ועדת הפרישה) שהיא ועדה פריטטית, ומשתתפים בה נציגי העיריה ונציגי ארגון העובדים. בישיבתה מיום 18.12.86 החליטה הועדה כהאי לישנא: " פרישתו לגימלאות מטעמים ארגוניים - משרתו תבוטל. 62% פנסיה דרגה א+ עמ"מ ו-3 ח' הסתגלות". החלטתה של ועדת הפרישה הובאה בפני ועדת פנסיה ופיצויים של העיריה, אשר בישיבתה מיום 30.12.86 קיבלה את המלצת ועדת הפרישה, בשים לב לכך שזכאותו לפנסיה לפי שנות עבודתו הייתה ל-48% ובהערה: "עידוד פרישה משרתו תבוטל". בישיבתה מיום 15.2.87 החליטה מועצת העיריה "לאשר פרוטוקול ועדת פנסיה ופיצויים". בכך תמו הליכי פרישתו של המערער לגימלאות. בהתאם, במכתב מיום 27.2.87 נמסרה לו הודעה על כך שמיום 1.2.87 תשלם לו העיריה "קצבת פרישה חודשית, בהתאם לתקנות הנהוגות בעיריה. הקיצבה היא בשיעור של 62% מהמשכורת הקובעת בדרגה א'+ בדירוג עמ"מ".   8. כנגד החלטה זו הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי, ומשנדחתה בא ערעורו בפנינו.   9. עיקר טענתו של המערער הינה כי הסכמתו לפרוש הייתה מותנית בכך שיקבל את כל תנאי הפרישה אותם דרש, כפי שהם באים לידי ביטוי במזכר, ומשלא התמלאו תנאים אלה, הייתה העיריה מנועה מלהוציאו לגימלאות בתנאים אחרים. עוד הוסיף וטען, כי בשום שלב של המגעים עימו, לא ידע על תוצאות דיוניהן של הועדות שדנו בענינו ולכן לא היה בידו למשוך את בקשתו לפרישה מוקדמת. הסעד שביקש המערער בכתב התביעה שהוגש בסמוך להפסקת עבודתו, היה להשיבו לעבודה ולשלם לו את משכורתו עבור חודשי העבודה שחלפו עד למועד הגשת כתב התביעה. בכתב הערעור תבע המערער לפיצוי כספי של מלוא שכרו, כאילו עבד בפועל עד הגיעו לגיל 65 בניכוי התשלומים ששולמו לו על חשבון הפנסיה; ולחלופין להורות על תשלום פנסיה בשיעור 70%, כפי הנתבע במזכר.   10. מנגד, טענה העיריה, כי הוצאתו של המערער לגימלאות נעשתה כדין, כאשר ביסודם של ההליכים עמד רצונו של מערער לפרוש לגימלאות, כאשר ביטוי מפורש לכך נמצא בתכתובת ובדיונים שנערכו בעל-פה; כי הובהר למערער ולבא-כוחו במהלך שלוש השנים בהן התקיימו דיונים בנוגע לפרישתו, שאין בידי העיריה להיענות לתנאים שדרש וכי ייעשה כל הניתן כדי "לבוא לקראתו"; כי בכל עת יכול היה המערער לחזור בו מבקשת הפרישה המוקדמת ובמקרה כזה, הייתה פרישתו נדונה על פי הליכי משמעת או פיטורים; עוד הוסיפה העיריה וטענה, כי עניינו של המערער טופל גם על ידי נציגות העובדים, כאשר, בסופו של דבר, זכה בתנאי פרישה מוטבים ביותר, ובהם תוספת של 14% לשיעור הפנסיה שהיה זכאי לו על פי דין, ובשלושה חודשי הסתגלות.   11. לאור השתלשלות העניינים בפרשה זו וטענות הצדדים נחה דעתנו, כי אכן כדין נהגה העיריה וכי לא נפל בפעולתה פגם המחייב התערבותנו. נציין, כי ברי הוא שאין בידי עובד לקבוע את תנאי פרישתו, או לכפותם על המעביד, במיוחד כאשר הם חורגים מן התנאים המותרים על פי דין. קל וחומר בענייננו, כאשר הליכי הפרישה היו פועל יוצא מהודעתו של המערער על רצונו לפרוש לגימלאות. בנסיבות כפי שהובררו, לא יכול היה המערער לצפות כי תתקיים במלואה דרישתו לקבל פנסיה בשיעור של 70% ותשלום פיצויי פיטורים בצידה, אף לא לבקש לראות בדרישתו זו תנאי מתלה להתקיימותו של הליך הפרישה. זאת ועוד. גם אילו ננקט נגד המערער הליך פיטורים במקום הליך הפרישה - כפי שסברה באת-כוחו לנכון - ספק רב הוא בעינינו, אם היה המערער זוכה לאותם תנאי פרישה אותם קיבל בסופו של דבר. אשר על כן, שורת הדין ואף שורת הצדק מחייבת את דחית הערעור.   12. סוף דבר: הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות משפט של המשיבה בסכום כולל של 3,500 ₪. עובדי עירייהפרישה מוקדמתפרישהעירייה