קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החמרת שינויים ניווניים בעמוד השדרה לאחר תאונת דרכים: 1. זוהי תביעה לפי חוק הפלת"ד - 1975, כאשר התובע, יליד 1950, ברזלן וטפסן במקצועו, נפצע בתאונת דרכים, ("התאונה"), מיום 23.3.97. אין חולק על חבות הנתבעת, שבטחה את נהיגת התובע ברכב, שבו נפגע, בעת קרות התאונה, ובמהלכה נפגע בצווארו, בגבו, ובגפיו. המחלוקת היא סביב נזקי התובע והפסדיו, והפצוי המגיע לו, מכח החוק . 2. על פי מנוי ביהמ"ש, חווה דעה הד"ר חנן טאובר, אורטופד מנתח, אשר בדק את התובע וקבע את נכותו הרפואית, תוצאה מן התאונה. המומחה מצא, אצל התובע, הגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי, והגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני. מצבו הרפואי של התובע, אליבא דמומחה, מצדיק נכות אורטופדית צמיתה של 19%, (משוקלל), מהם מחצית יש לייחס למצב בסיסי קיים קודם לתאונה , ומחצית (9.5%), להחמרה בגין התאונה . 3. מומחה ביהמ"ש קבע, כי כבר ב - 1992, נצפו אצל התובע שנויים נווניים בע"ש צוארי, וב - 1983, לאחר פגיעה בעבודה, סבל מכאב גב תחתון ומכאב סכיאטי ימני. מ - 1984 ועד לתאונה לא אותרו בעברו הרפואי תלונות נוספות על כאבי גב תחתון. 4. תלונות התובע, שבעטיין טוען הוא שאינו יכול לשוב לעבודה פיזית, כפועל בניין מומחה בתחומו, מתמקדים בחוסר יכולת להתכופף, כאבים עזים בצואר, קושי לכופף יד שמאל ולאחוז דברים בידו. כל אלה שטח ופרט בפני מומחה ביהמ"ש. 5. עיקר המחלוקת, בין הצדדים, לעניין נזקי התובע והפסדיו , מתמקד בשאלה אם, ובאיזו מידה, תוצאה מן התאונה נאלץ התובע, ויאלץ בעתיד, להסתפק בעבודה קלה יותר, מבחינה פיזית, ומכניסה פחות, מכפי שהיה מסוגל לה בעבר. 6. התובע עבד, בעברו, בחברות קבלניות שונות, כברזלן וטפסן. אצל מעסיקו האחרון, קודם לתאונה, אברהם שמי, סיים התובע לעבוד, בשל סיום הפרוייקט שעסקו בהקמתו, והוא נרשם כמובטל, בלשכת התעסוקה. קודם לתאונה, ובסמיכות לה, לטענתו, סיכם עם הקבלן אביסרור להתקבל אצלו לעבודה, אך התאונה קטעה תכנית זו. לאחר תקופת אי כושר שלאחר התאונה, עבד התובע 3 חודשים, אצל מעסיק בשם נגר, ולאחר תקופה נוספת של אבטלה, שם, החל מ - 12/97 לעבוד בחב' "מקורות" בתור מנהל צוות עובדים. 7. התובע, שהיה בן 47 בקרות התאונה, וכיום כבן 50, טוען כאמור, שהמעבר לעבודה נהולית נגרם בעטיה של התאונה, וכי בכך נגרמה ירידה בשכרו, ביחס לעבודת הכפיים, שבה עסק קודם. הנתבעת נוטה לייחס תנודות כלשהן בשכרו אך ורק לעונתיות הטבעית של תחום הבנייה, ולשפל הכללי שענף זה נתון בו, מזה זמן, וכופרת בקיום קשר סיבתי בין התאונה לבין כל הפסד שכר, של ממש, לעבר או לעתיד. 8. התרשמותי, הברורה, מן הראיות שהובאו, היתה, שמעבר התובע לעבודה ניהולית, בחב' מקורות, אינו קשור לתאונה ולתוצאותיה, וככל שעקב כך נגרמה לו ירידה בשכר, סיבתה בתנאי השוק, היצע העבודה לעובד בגילו, תנודות ענפיות , ואפשר, במידת מה, השפעת ההליך המשפטי והכרת התובע בכך שעבודה מאומצת ומכניסה יותר עלולה לחבל בסכוייו במשפט הנוכחי. 9. מעסיקו של התובע קודם לתאונה, בתקופה 8/96 עד 1/97, היה הקבלן אברהם שמי, אשר אישר, כי שוק הבנייה נתון במיתון, וכי העבודה מצויה כאשר זוכים במכרזים, ורק אז, עד זה הגדיר את המשק כ"חלש" וכך את ענף הבנייה בכלל, ובב"ש בפרט. (עמ' 1). 10. מר אביסרור, שאליו, לגרסתו, פנה התובע בנסותו לעבוד, סמוך לפני התאונה, מציין, כי למרות חולשת שוק הבנייה, קיים ביקוש לעובדים מיומנים, כמו התובע, והוא היה שמח להעסיק את התובע, לו נמצא זה כשר לעבודה. (עמ' 4). 11. העד מר חליווה אלי, הממונה כיום על התובע, מספר, כי התובע פנה אליו לפני כשנתיים, והופנה לחברת כ"א, כדי שיועסק באמצעותה, בחב' מקורות. התובע נקלט בעבודה, ובהיותו בעל מקצוע, זה זמן רב, ניתן לו רכב, ושלושה עובדים, הסרים למרותו. התובע מנהל אתר עבודה, והוא עצמאי בעיסוקו, ועובד על סמך תכניות עבודה שהוא מקבל, תחתיו עובדים ברזלנים וטפסנים. העד חליווה, כמו גם העד שאמי, מרוצה בהחלט מתפקודו של התובע. אין כל מקום לקבוע, כי השמת התובע לעבודה ניהולית, במקורות, נבעה שלא מכישוריו המובהקים והטובים, אלא דווקא בשל מגבלות שסבל, ובשל נחיתות ביחס למועמדים אחרים פוטנציאלים. ברור מן העדות, שמלכתחילה, העבודה שיועד לה התובע היתה אחראית ונהולית - לאור כישוריו, ולא לאור מגבלותיו: "כאשר נכנס מר מלכה לעבודה הוא הודיע שהיתה לו תאונה לפני זמן אני לא התעמקתי בזה אך הוא לא עושה עבודות פיסיות בכלל אלא מנהל את העבודה, הוא ראש קבוצה". 12. גם בעדותו המפורטת של התובע, בביהמ"ש, לא מצאתי סמוכין לתיזה שהשמתו בתפקיד פיקודי - נהולי בח' מקורות נבעה ממגבלותיו, וחוסר מסוגלותו לעבודה פיזית. יש לייחס את שיבוצו "הבכיר" דווקא לידיעותיו לקרוא תכניות, לויתקו ולנסיונו, ואפשר אף לגילו היחסית מתקדם. כאשר התובע לא הפסיק עבודתו הקודמת בשל התאונה, אלא בשל סיום הפרוייקט אצל מר שאמי, וכאשר לא השתבץ בעבודתו הנוכחית על רקע מוגבלותו דווקא, שלאחר התאונה, אין להכנס כלל לשאלה מהו, אם בכלל, ההפרש בשכרו, בין שני מקומות העבודה, ואין על הנתבעת חבות לפצותו בשל הפרש כזה, ככל שהוכח. 13. ככלל - הערכת הפסדיו ונזקיו, של התובע, לעבר ולעתיד, בתחום יכולת התפקוד וההשתכרות, צריכה להתבסס על העקרונות הבאים: א. הפסדים שבעבר, בגין תקופות אי כושר, שסיבתן הברורה היא קרות התאונה. ב. הפסדים אפשריים לעתיד, בשל החשש, שאם יפלט שוב, לשוק העבודה, יקשה עליו למצוא תפקיד חדש ההולם את כישוריו ומקצועו, כאשר, לאור גילו, אין לצפות ממנו להסבה מקצועית. לצורך הערכה, (גלובלית), של הפסד פוטנציאלי, לעתיד, נכון אני להניח, שבשל נכותו, מן התאונה, יקשה עליו לחזור לעבודה פיזית מלאה, כבעבר, ובמידה שיהא מחסור במשרות נהול ופיקוח , כמו שהוא עוסק בהם היום, הרי עלול התובע להמצא בקושי ניכר יותר, לאתר מקום תעסוקה, מאשר אדם אחר בגילו ובמקצועו, אשר אינו סובל ממגבלה כשל התובע. 14. על רקע "הנחות עבודה" אלה, יש לכמת, לקבוע ולהעריך, לפי העניין את ראשי הנזק וההפסד שפצוי בגינם ראוי להפסק לו: א. כאב וסבל - לפי 9.5% נכות, ובנכוי גיל, לפי התקנות שלעניין זה, מכח חוק הפלת"ד - 11,000 ₪ ב. הפסדי עבר - שכר 1. בגין תקופת אי כושר מלא - (97/ 3-7 וכן - 10/97), לפי שכר משוערך (מעוגל) נטו של 8,400ש"ח ובניכוי החודש שבו עבד התובע אצל המעביד מר נגר - במעוגל 33,600 ₪ 2. הפסדי עבר נוספים - לפי אומדן גלובלי- (כולל שכר ירוד אצל המעביד נגר - וקושי למצוא עבודה עד לתחילה העסקה במקורות) 5,000 ₪ ג. הפסדי עתיד - שכר לפי העקרונות שפורטו, יש לפסוק לתובע סכום גלובלי מוערך, המבוסס, במקורב, על שליש מן החישוב האקטוארי של הפסד המחושב לפי נכותו הרפואית (9.5%) ועל בסיס שכרו המשוערך קודם לתאונה - 40,000 ₪ ד. עזרת זולת - עבר הערכת התובע, בסכומים, לעניין זה, בהתבסס על עדות התובע והערכתו, נראית לי סבירה. 4,500 ₪ ה. הוצאות רפואיות ונסיעות הערכת התובע ועדותו בפריטים אלה - סבירה ומתקבלת על הדעת (במעוגל) 1,000 ₪ 15. יוצא, שסך נזקי התובע והפסדיו, מן התאונה, בשערוך להיום, מגיעים ל - 91,500 ₪. 16. בגין חלק מימי אי הכושר המלא קיבל התובע דמי אבטלה ממל"ל, ובכך הוקטנו נזקיו - בסכום נומינלי, (לפי אישורי מל"ל שצורפו, לרבות לתצהיר המשלים של התובע). שהוא בר נכוי סה"כ - 20,238 ₪. סכום זה, לאחר שישוערך, יש לנכות מן הנזק שלעיל. 17. עוד יש לנכות מן הסכום הנותר, תשלום תכוף ששולם לתובע - בשיערוך להיום. 18. את יתרת הסכום - עפ"י האמור לעיל, (ולאחר ביצוע השערוך, כפי שהוריתי), על הנתבעת לשלם לתובע, וזאת בצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13 אחוז ומע"מ בתוך 30 יום מהמצאת פסה"ד לנתבעת - ואח"כ ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית חוקית. 19. ב"כ התובע מתבקש להגיש פסיקתא עדכנית, ערוכה לפי פסה"ד שלעיל, ומתואמת במידת האפשר, עם הנתבעת, וזאת בתוך 14 יום מהמצאת פסה"ד לידיו. עמוד השדרהשינויים ניווניים