בבואו של בית המשפט לדון בבקשת שחרור ממעצר עליו לבוחנה בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996. סעיף זה קובע את הכללים למעצרו של אדם עד תום הליכים לאחר הגשת כתב אישום ולפני הכרעת הדין. השיקולים בקביעת חלופת מעצר הם אישיים וקונקרטיים ונגזרים מאישיותו של המשיב מעברו, וממקום מגוריו. המצב המשפטי כיום כפי שהוא מוצא את ביטויו בחוק הוא שניתן לעצור נאשם עד תום ההליכים רק כשלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ובתנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה (ראה סעיף 21 (ב) (1). כל שיש לעשות כדי למלא את מצוות המחוקק הוא לבדוק האם אין בהצבת תנאים מכבידים ומגבילים לשחרור של הנאשם כדי להשיג את המטרה שההימלטות מן הדין לא תהא כדאית. אם התשובה לכך תהיה שאין כל תנאי מעשי שבהתמלאו תובטח מטרת המעצר כי אז אין לשחרר את הנאשם, ואם ימצאו תנאים כאלה אז עלי לשחררו. מעצרמעצר עד תום ההליכים