קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר מיוחד לנהיגה בישראל לתושבת עזה / היתר מיוחד לנהיגה בישראל לפלסטינים: השופטת ע' ארבל: עניינה של העתירה שלפנינו הוא בקשת העותרת כי יוענק לה רישיון לישיבת ארעי בישראל על רקע נישואיה לעותר שהינו אזרח ישראלי. כן מבקשים העותרים כי יונפק לעותרת "היתר מיוחד" לנהיגה בישראל. בשנת 2001 הגיש העותר, שהינו אזרח ישראלי, בקשה לאיחוד משפחות עם העותרת, תושבת רצועת עזה. בעקבות בקשה זו ניתנו לעותרת אישורי שהיה זמניים (היתרי מת"ק), המתחדשים מעת לעת ואשר מכוחם מתגוררת העותרת בישראל עם בעלה וחמשת ילדיהם. ביום 1.2.11 פנתה העותרת לרשות האוכלוסין בבקשה לשדרוג מעמדה, בנימוק כי מאז הוגשה בקשתה לראשונה בשנת 2001, היא מתגוררת עם משפחתה בישראל וכי כפי שעולה מן הבדיקות שנדרשה לעבור לאורך השנים בטרם חידוש היתר השהיה הזמני, היא אינה מהווה סיכון בטחוני או פלילי. בקשת העותרת נענתה בשלילה. כך גם נענתה פניה נוספת מטעם העותרת לראש רשות האוכלוסין, אשר נימק את תשובתו בכך שלפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה), לא ניתן לבצע שדרוג מעמד. לצד זאת, ציין ראש רשות האוכלוסין כי במידה וקיימים טעמים הומניטאריים לבקשה, רשאים העותרים לפנות לוועדה הבינמשרדית הפועלת מכוח סעיף 3א1 להוראת השעה. העותרים משיגים בעתירתם על החלטה זו. לטענתם, סירוב המשיבים לשדרג את מעמדם הינו בלתי סביר ופוגע בזכויותיהם החוקתיות. כן מפנים העותרים לחריג המעוגן בסעיף 3(2) להוראת השעה, שעניינו מתן היתר לתושבת האזור מעל גיל 25 (הגם שאינם מציינים מהו גילה של העותרת) ולהוראת המעבר המעוגנת בסעיף 4(1) להוראת השעה, המתייחסת להארכת תוקפו של אישור שניתן לפני תחילתה של הוראת השעה. לטענתם, פרשנות המדינה לסעיף 3ד להוראת השעה המכפיף הוראות אלה לקיומה של מניעה ביטחונית - אינה ראויה ומובילה לפגיעה בלתי מידתית בזכויותיהם. נוסף על כך מבקשים העותרים כי יוענק לעותרת "היתר מיוחד" לנהיגה בישראל, אולם אינם מרחיבים באשר לסעד זה. המשיבים טוענים בתגובה כי דין העתירה להידחות על הסף. לענין בקשת שדרוג המעמד - טוענים הם לקיומו של סעד חלופי בדמות עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. כן נטען כי העתירה נעדרת עילה וזאת מכוח הוראת השעה האוסרת על מתן רשיון לתושבי האזור. המשיבים טוענים כי תחולת הוראת השעה על תושבי עזה דוגמת העותרת, נובעת מהחלטת ממשלה 3598 מיום 15.6.08, לפיה רצועת עזה הינה אזור בו מתבצעת פעילות העלולה לסכן את בטחון המדינה, ועל כן אין לאשר לתושביה בקשות למתן רישיון ישיבה בישראל.  לענין הסעד הנוגע להיתר נהיגה בישראל טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים, שכן העותרת לא פנתה לגורמים הרלוונטיים בבקשה המתאימה. מעבר לנדרש מציינים המשיבים כי אמנם מקום בו קיימים טעמים מיוחדים, מוסמכת רשות הרישוי ליתן או להאריך רישיון נהיגה לתושב האזור, ובכלל זאת תושבי רצועת עזה. אולם, ככלל, המדיניות הנוהגת אשר אושרה על-ידי בית משפט זה הינה שלא להיענות לבקשות שכאלה. זאת, נוכח עמדת גורמי הביטחון כי קיים סיכון בטחוני ממשי במתן היתר ורשיון לתושבי האזור לנהוג בתחומי ישראל ברכב ישראלי או רכב הרשום באזור. כן צויין כי בחודשים הקרובים צפוי תיקון לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) לפיו רשות הרישוי כלל לא תהיה מוסמכת ליתן או להאריך רשיון שכזה. דין העתירה להידחות על הסף, מבלי שנדרש לטענה בדבר פרשנותו הגורפת של סעיף 3ד להוראת השעה בכל הנוגע לתושבי רצועת עזה, בהתאם להחלטת ממשלה 3598. כפי שציינו המשיבים, עתירה שעניינה בבקשה לקבלת מעמד מכוח איחוד משפחות נמצאת בגדרי סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. זאת בהתאם להוראת סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 בצירוף פריטים 12(2) ו-12(3) לתוספת הראשונה לחוק. פריטים אלה מתייחסים להחלטת רשות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 ולפי הוראת השעה, למעט בהחלטות לפי סעיפים 3א1 ו-3ג. על אף שהעותרים הופנו על-ידי המשיב 1 לאפשרות הגשת בקשה מטעמים הומניטאריים, ככל שעולה מהעתירה - הם לא עשו כן. משכך, והיות שסעיף 3ג אינו רלוונטי לעניינם, מופנית עתירתם כנגד החלטה אשר מצויה בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. משעומד לעותרים סעד חלופי, דרך המלך היא לפנות לקבלתו של סעד זה ואין מקום שבית משפט זה יידרש לעתירה (בג"ץ 6227/07 נבות נ' שר התעשיה (, 31.7.2007); בג"ץ 3454/08 מהדרין בע"מ נ' שר התעשייה (, ניתן ביום 21.9.2008)). אף הטענות הנוגעות ל"מתן היתר מיוחד" לעותרת לנהוג בישראל - דינן להידחות על הסף. העותרים לא הרחיבו בעתירתם בדבר סעד זה ובפרט בדבר פניות לגורמים המוסמכים בענין זה. עם זאת, ככל שכוונתם למתן היתר נהיגה ברכב שאינו רשום באזור, הניתן מכוח תקנה 578ב לתקנות התעבורה, הרי שמתגובת המשיבים עולה כי העותרת כלל לא פנתה בענין זה למשרד התחבורה או למינהלת התיאום והקישור בארז, אשר הוסמכה על-ידו לטפל בבקשות כאמור. משכך, דין טענות אלה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים (בג"ץ 3280/10 חברת מואססת אלאקסא נ' החברה הלאומית לדרכים (, 4.5.10); בג"ץ 5449/08 פלוני נ' משרד הפנים (, 30.6.08)). ככל שטענת העותרים מכוונת למדיניותם הכללית של המשיבים לפיה, ככלל, לא יינתן או יחודש רישיון נהיגה לתושבי האזור שיאפשר להם לנהוג בישראל - הרי שבית משפט זה כבר הכריע בשאלה זו בעבר (בג"ץ 5539/05 עטאללה נ' שר הבטחון (, 3.1.08). כן ראו: בג"ץ 10208/01 ברכאת נ' המפקד הצבאי של אזור יהודה ושומרון (, 25.7.02)); בג"ץ 1559/05 פלוני נ' שר הפנים (, 31.1.07); בג"ץ 2028/06 פאח'ורי נ' המינהל האזרחי , 12.2.07)) שעסקו במתן רישיון נהיגה בישראל לתושב האזור ונדחו). לפי מדיניות זו, המעוגנת בין היתר בתקנה 175 לתקנות התעבורה, לא יינתן או יחודש רישיון כאמור, אלא בהתקיים טעמים מיוחדים. כפי שפירטו המשיבים, מדיניות זו מבוססת על עמדת גורמי הביטחון בדבר הסיכון הביטחוני הממשי הטמון במתן היתרים ורישיונות שכאלה. למותר לציין כי ככל שיחול שינוי כלשהו במדיניות זו, כגון התיקון הצפוי של תקנה 175 לתקנות התעבורה, אותו הזכירו המשיבים - הרי שכפי שקבע בית משפט זה במקרה אחר, לא יהיה בפסק-דין זה כדי למנוע מן העותרים להעלות טענותיהם כלפיו (בג"ץ 2151/09 שלוף נ' שר התחבורה (, 11.4.11)). העתירה, איפוא, נדחית על הסף. אין צו להוצאות. משפט תעבורהפלסטינים