העברת המרצת פתיחה למתכונת תביעה רגילה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול המרצת פתיחה / העברת המרצת פתיחה למתכונת תביעה רגילה: 1. בפני בקשה לביטול המרצת הפתיחה והעברת התובענה למתכונת דיונית של תביעה רגילה. המשיבה הינה חברה ציבורית הרשומה כדין בישראל (להלן "החברה") אשר הגישה ביום 97/9/17 לבית משפט זה תובענה לסעד הצהרתי על דרך המרצת פתיחה כנגד בני הזוג ליברמן, בעלי מניות של החברה ואשר מכהנים כחברי הדירקטוריון שלה (להלן "המבקשים") בה ביקשה לקבוע כי המבקשים אינם ראויים ואינם כשירים לכהן בחברה ולחילופין כי בידי האסיפה הכללית של החברה נתונה הסמכות לפטר את המבקש 1 בהחלטה רגילה. 2. ביום 98/11/8, נעתר בית משפט זה בהחלטתו לבקשתה של המשיבה לתקן את המרצות הפתיחה אשר הוגשה על ידה והתיר לה להוסיף סעיפים נוספים בהם טענות ועובדות חדשות כנגד המבקשים. 3. בין העובדות החדשות אשר הוסיפה המשיבה להמרצת הפתיחה, כלול גם דו"ח מבקר הפנים של המשיבה לפיו עולה כי המבקש 1. אחראי לזיופן של חתימות (דבר אשר כנטען אומת על ידי מומחה לכתב יד) וכן לפרסום מטעה בתשקיף המשיבה. 4. ביום 1 לדצמבר 1998, הגישו המבקשים בקשה להורות על ביטולה של המרצת הפתיחה והפניית בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה בין השאר בנימוק כי לאחר התיקון הפכה תובענת המשיבה לתובענה סבוכה מבחינה עובדתית וכי בירורה של תובענה זו בדרך של המרצת פתיחה יש בה כדי לקפח באופן מהותי את זכויותיו של המבקש משום שניהול התובענה בדרך זו מגביל באופן משמעותי את זכותו להעיד עדים. 5. "תובענה על דרך המרצת פתיחה היא מיוחדת, פשוטה ותמציתית ודינה להתבהר על פי תצהירים ובצורה מקוצרת. בכך יחודה. השימוש בהליך כזה נוח ורצוי הוא, כשהשאלות העובדתיות פשוטות וכשהמחלוקת איננה מסובכת". (ראה וינוגרד, תקנות סדר הדין, מהדורה שלישית, יוני 1996, 552; ע"א 89/167 תנעמי פנחס נ' תמסי צדוק ת.ע. כרך 92 (2) עמ' 2-387). לענין זה יפים גם דבריו של ד"ר י. זוסמן בספרו ספר הדין האזרחי מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין בעמ' 106 - 1-5: "מקום שהשאלות שבעובדה הן פשוטות והמחלוקת לגביהן אינה רבה ואינה מסובכת, נוח השימוש בהמרצת פתיחה, ומקום שהמחלוקת נטושה בשאלת חוק בלבד - לא כל שכן הרי את אלה ממילא אין מעלים על הכתב. אך לא כן במשפט בו שאלות מסובכות שבעובדה עומדות לדיון. לשם כך מוטב שיוגש כתב תביעה". 6. השאלה אם המרצת הפתיחה היא הדרך הראויה לבירור המחלוקת אשר הובאה לפני בית המשפט, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בתובענה. לעניין זה ראה תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן "התקנות") אשר על פיה רשאי בית המשפט "אם נראה לו כי אין זה מן הראוי לטפל בבקשה בדרך המרצת פתיחה ולהפנות את בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה..." דהיינו, "רשאי הוא להורות שבעלי הדין יגישו כתבי טענות כמו שהם מוגשים בהליך שנפתח על ידי כתב תביעה". (זוסמן שם,בעמ' 101). 7. תקנה 258, אמנם מסמיכה את ביהמ"ש להעביר דיון שנפתח בדרך של המרצת פתיחה לפסים של תביעה רגילה, אך לפני עשותו כן על בית המשפט הדן בבקשה ליתן דעתו לשתי שאלות. ראשית: "האם תתבררנה העובדות השנויות במחלוקת די הצורך אף במתכונת של המרצת פתיחה ובהעדר כתבי טענות". ושנית: "האם יקופח אחד מבעלי הדין על ידי הגבלת האפשרותלהביא עדים ככל העולה על רוחו וכי יהיה תלוי בהיתר מבית המשפט על פי תקנה 257". (ראה: ע"א 92/1937 מ. קוטלר נ' ח' קוטלר פ"ד מ"ט (2) 233; וכן ע"א 90/4610 פרספוליס בע"מ נ' אורנה מרקל (ארד) ו61- אח' תע' 92 (4) 647). אשר על כן "העברת הדיון לפסים של תביעה רגילה תעשה מקום בו העובדות לא נתבררו לשופט די הצורך מן התצהירים (ע"א 73/617 נתנאל נ' זגורי פ"ד כ"ח (1) 837) וכאשר פרשת העובדות היא מורכבת ומסובכת (ע"א 80/59) פלדי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית פ"ד ל"ה 378). 8. ראוי לציין כי על אף העובדה כי ההליך של המרצת הפתיחה נועד מלכתחילה להתברר על פי תצהירים ובצורה מקוצרת (ראה וינוגרד שם, בעמ' 580), נקבע בע"א 92/1937 מ. קוטלר נ' ח' קוטלר פד"י מ"ט (2) 233 כי: "בית המשפט הדן בתובענה בדרך המרצת פתיחה רשאי והוא גם נוהג, להתיר הבאת ראיות נוספות מעבר לתצהירים ואף להעיד עדים, כל עוד העדים קשורים ישירות לבירור המחלוקת ואין מדובר במספר מוגזם של עדים". (ראה ע"א 76/156 מאיר שטרן נ' הלמוט פרידמן פד"י ל"א (1) 572; 575: וכן ראה ע"א 82/455 מאיר נ'. מזרחי ואח' פד"י ל"ז (3) 579). לא זאת אף זאת, נושא הבאת ראיות והשמעת עדים מוסדר בתקנה 257 לתקנות, הקובעת: "בית המשפט בדונו בהמרצת פתיחה רשאי להורות על הבאת ראיות נוספות בתמיכה להמרצה ככל שיראה צורך בכך, לרבות השמעת עדים ורשאי הוא להורות בדבר בירור הפלוגתות המתעוררות בה ככל שיראה לו". דהיינו ענין השמעת עדים במסגרת הליך של המרצת פתיחה טעון נטילת רשות מבית המשפט אך סמכות בית המשפט להתיר השמעת עדים והבאת ראיות נוספות הינה סמכות רחבה (ראה: וינוגרד שם בעמ' 580, 581 וכן ראה ע"א 80/581 בוכהלטר נ' כנרת פד"י ל"ח (2) 89, 93). 9. יתרה מכך: "בדיונים בדרך המרצת פתיחה אין כל מניעה כי בית המשפט ישמע ראיות. אם במשך הדיונים יתברר שטיב העניינים והראיות לא איפשר החלטה נכונה בדרך של דיון מקוצר זה רשאי בית המשפט לפעול על פי תקנה 258 (ה.מ. ת"א 51/1181 פס"מ ה.ח. 78)". כן ראה ת"א (ח') 51/190 גינדל ואח' נ' ראשיד פס"מ ה (ת) 45 שם נאמר כי: "אמנם לבית המשפט סמכות לסכם ולהוציא צו על יסוד המרצת הפתיחה ולהפנות את הצדדים למשפט בדרך הרגילה. ברם החלטה כזו תהיה קשה לפני ששמע לפחות חלק מהעדויות". (וינוגרד, שם בעמ' 581). 10. לאור האמור לעיל, ועל פי כל מה שנאמר, אינני מוצאת לנכון בשלב זה להעתר לבקשת המבקשים להעביר את הדיון למסגרת פסים של תביעה רגילה וזאת מאחר ולא נראה לי כי מסגרת דיונית זו תגביל באופן משמעותי את זכותם להביא עדים וכי עקב כך תקופח הגנתם. כמו כן אינני משוכנעת בדבר הצורך בעדים רבים. המבקשים יהיו רשאים להביא ראיה ועדויות קצרות במטרה לשפוך אור על טענותיהם ובכך לא יהיה משום קיפוח זכותם להוכיח גירסתם העובדתית. המרצת פתיחה