העברת מסמכים לכונס הרשמי בפשיטת רגל

בנסיבות הענין, לא סיפקו החייבים לכונס הרשמי תיעוד כלשהו שעל פיו יוכלו אנשי הכונס הרשמי לגבש עמדה באשר לשאלה אם החייבים יצרו את חובותיהם בתום לב אם לאו. ממילא על כן, לא הרימו החייבים את הנטל המוטל עליהם, נטל שהוא תנאי הכרחי בטרם יעתר בית המשפט לבקשתם של חייבים להכריזם פושטי רגל. בית המשפט פסק כי די באמור עד כה כדי להצדיק את דחיית בקשתם של החייבים להכריזם פושטי רגל. ##להלן פסק דין בנושא חשיבות העברת מסמכים לכונס הרשמי בפשיטת רגל:## 1. החייבים הגישו לבית משפט זה שתי בקשות למתן צווי כינוס ולהכרזתם פושטי רגל (פש"ר 110/00 ופש"ר 111/00). בהחלטותי מיום 23.1.00 נעתרתי לבקשות החייבים ונתתי, בהסכמת הכונס הרשמי, צווים לכינוס נכסיהם. באותן החלטות חייבתי כל אחד מן החייבים לשלם לקופת הכינוס, לטובת נושיהם, סך של 250 מדי חודש בחודשו. עתה עלי להחליט אם להכריז על החייבים פושטי רגל אם לאו. 2. הכונס הרשמי ערך חקירות בעניינם של החייבים והגיש לבית המשפט שתי חוות דעת לפי סעיף 18ד' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן - "הפקודה"). מחוות הדעת של הכונס הרשמי עולה כדלקמן:בב א. החייב יוסף אשטן הגיש את בקשתו בגין חובות מוצהרים בסך של 435,000 ש"ח ל29- נושים. נכון למועד הגשת חוות הדעת הוגשו כנגד החייב 13 תביעות חוב על סך של 654,962 ש"ח שמתוכו סך של 329,904 ש"ח נתבע בדין קדימה ע"י רשויות המס וביטוח לאומי. ב. החייבת, דליה אשטן, הגישה את בקשתה בגין חובות מוצהרים בסך של 321,000 ש"ח ל6- נושים. נכון למועד הגשת חוות הדעת הוגשו כנגד החייבת 5 תביעות חוב על סך של 241,601 ש"ח שמתוכו סך של 159,996 ש"ח נתבע בדין קדימה ע"י מס ערך מוסף. ג. החייב טען בחקירתו במשרדי הכונס הרשמי כי חובותיו נובעים מכישלון עיסקי. החייבת טענה כי חובותיה נובעים מכשלון עיסקי של העסק שנוהל בידי בעלה. ד. באת כוחו המלומדת של הכונס הרשמי, עו"ד גב' רחל גילת כתבה בשתי חוות הדעת שנתנה בעניינם של החייבים כי החייבים לא עומדים בתשלומים שניתנו להם. באת כוח הכונס הרשמי הוסיפה וטענה כי החייבים לא המציאו דוחות בדבר הכנסות והוצאות חודשיים וכן לא המציאו מסמכים נוספים שנדרשו מהם. לאור גובה הסכומים הנתבעים מן החייבים בדין קדימה, טענה באת כוח הכונס הרשמי כי "אין כל תכלית בהליך פשיטת הרגל כאשר ברור שכל הסכומים ילכו לרשויות המס ולא לנושים הרגילים". על שום כל אלה הביע באת כוח הכונס הרשמי את דעתה כי אין להענות לבקשותיהם של החייבים להכריזם פושטי רגל. ה. במהלך הדיון טענה באת כוחו המלומדת של הכונס הרשמי, עו"ד גב' גורביץ, כי הוצגו בפניה קבלות על כך שהתשלומים שבפיגור סולקו. 3. בא כוחם המלומד של המבקשים, עו"ד אלטרזון, הגיש את הבקשות שבבש"א 9478/01, בש"א 1034/01, בש"א 1035/01 ובש"א 9479/01 שבהן עתר לחייב את רואה החשבון דרור שימוניס להמציא לכונס הרשמי את כל המסמכים הנוגעים לעניינם של החייבים, כולל דוחות כספיים לשנים 1996 - 1999. בסעיפים 2 ו3- לתצהירו מיום 8.1.01, שניתן בתמיכה לבשא 1035/01 ובשא 1034/01 הצהיר החייב כי - "2. במהלך השנים 1996 - 1999 ערך עבורי רואה חשבון מר דרור שימוניס מרח' שדרות הנשיא במרכז המסחרי באור עקיבא את הדוחות הכספיים בסוף כל שנה. 3. בעקבות חוב כספי אליו לא מסר לי הדוחות". קיימתי דיון בבקשות האמורות, במעמד הצדדים, ובנוכחותו של רואה חשבון שימוניס. מר שימוניס טען בפני בית המשפט כי בשנת 1996 ייצג את החייבת בפני שלטונות המס ומע"מ. לדבריו, במהלך שנת 97 הופסק הייצוג. מר שימוניס הצהיר כי "אני לא ערכתי דוחות שנתיים לאף שנה משנת 1996 ואז שנת 1999. את יוסף אשטן בכלל לא ייצגתי ואינני יודע ואין לי מושג מה עשה באותה תקופה". מר שימוניס טען כי הדברים שאמר החייב בסעיף 2 לתצהירו מיום 8.1.01, המצוטטים לעיל, אינם נכונים כלל (ראו עמ' 2 לפרוטוקול בדיון בבש"א 1035/01). מר שימוניס טען כי אין בידיו כל חומר. לדעתו "החומר נמצא במס הכנסה". 4. במסגרת הדיון בבקשות הנ"ל, טענה באת כוחו המלומדת של הכונס הרשמי, עו"ד גב' גורדון, כי בנסיבות הענין אין לכונס הרשמי כל אפשרות לבדוק אם חובותיהם של החייבים נוצרו בתום לב אם לאו, זאת, הואיל "ואין בידינו הדוחות הכספיים שיכולים לשפוך אור לסיבת היווצרות החובות". בא כוחם המלומד של החייבים, עו"ד אלטרזון, טען כי החייבת הועמדה לדין וריצתה עונש של מאסר בעבודות שירות. אם הבנתי נכון את טענתו של ב"כ החייבים הרי שהחייבת נשפטה בגין עבירות על חוק מס ערך מוסף, והיא "אף קיבלה קנס בגין אותו חוב". ב"כ החייבים טען כי לענין המסמכים החסרים - "(...) נוצר מצב אבדסורדי שגם אם המבקשים יבקשו דחייה של הדיון ויפנו לרשויות המס בניסיון להגיע להסדר, הרי לא יכולה להיות שומה על פי מיטב השפיטה כי אין דוחות (...)". 5. דיון א. לאחר עיון בטענות באי-כוח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. ב. השאלה העיקרית העומדת לנגד עיניו של בית המשפט בבואו להחליט אם להכריז על חייב, לבקשתו, פושט רגל אם לאו, היא השאלה אם פעל בתום לב אם לאו. הדגש באשר לתום ליבו של החייב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו להכריזו פושט רגל, מושם, מטבע הדברים, על דרך יצירתם של חובותיו (ראו בספרם של כבוד השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169). על שום כך, מקום שחייב אינו נותן לכונס הרשמי, במהלך החקירה על פי סעיף 18 ג' לפקודה, הסבר המניח את הדעת באשר למקור חובותיו, אין הוא עומד בנטל הוכחת תום הלב הנדרש מחייב המבקש להכריזו פושט רגל. ג. בנסיבות הענין, לא סיפקו החייבים לכונס הרשמי תיעוד כלשהו שעל פיו יוכלו אנשי הכונס הרשמי לגבש עמדה באשר לשאלה אם החייבים יצרו את חובותיהם בתום לב אם לאו. ממילא על כן, לא הרימו החייבים את הנטל המוטל עליהם, נטל שהוא תנאי הכרחי בטרם יעתר בית המשפט לבקשתם של חייבים להכריזם פושטי רגל. כשלעצמי אני סבור כי די באמור עד כה כדי להצדיק את דחיית בקשתם של החייבים להכריזם פושטי רגל. 6. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:וו א. אני דוחה את שתי בקשותיהם של החייבים להכריזם פושטי רגל. ב. אני מבטל את צו הכינוס שניתן כנגד החייבים ביום 23.1.00. ג. אני מבטל את צווי עיכוב היציאה מן הארץ שניתנו כנגד החייבים במסגרת ההליכים בתיק פש"ר 110/00 ובתיק פש"ר 111/00. מסמכיםכינוס נכסיםפשיטת רגל