קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת שכירות בנכס שיש עליו צו סגירה: 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט גדעון ברק), בת.א. 5355/97, 5354/97, 5353/97, 5352/97, לפיו נדחו ההתנגדויות שהגיש המערער כנגד שטרות שביצע המשיב נגדו. 2. המדובר בהעברת זכות שכירות של מועדון ריקודים בבת-ים אותו העביר המשיב למערער בשנת 90', תוך שהוא מציג את המועדון כמועדון פעיל, ידוע ומוכר המתנהל במקום כדין זמן ניכר. בין הצדדים נערך הסכם (להלן: "ההסכם") על פיו תמורת המכר הנקובה היתה 22.5 אלף דולר שכללה את זכות השכירות במועדון והציוד הייחודי שהיה בו. כמו כן באותו הסכם התחייב המשיב לעזור ולהדריך את המערער במשך חודש. כבטחון לביצוע ההסכם מסר המערער למשיב שטרי חוב חתומים על ידו ובערבות שניים נוספים. בסמוך לאחר קבלת המועדון התברר למערער, לטענתו, כי קיים צו סגירה למועדון וכי הוגשו נגדו משפטים בעניין פעילותו הבלתי חוקית. מאוחר יותר, נסגר המועדון על ידי עיריית בת-ים והפעילות בו נאסרה. בעקבות זאת, סירב המערער, לשלם ולכבד את השטרות. המשיב הגיש את השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. אחד בשנת 1992 (ת/6) והיתר בשנת 1995 (ת/2-ת/5). המערער הגיש התנגדויות אשר נידונו במסגרת התיקים האזרחיים הנדונים. טענות ההגנה היו זהות בכל ארבעת התיקים, בהם טען המערער לכישלון תמורה מלא, מרמה וחוסר תום לב ופגמים שנפלו בשטרות עקב שינויים שלא על דעתו. בימ"ש קמא דחה את ההתנגדויות. טעמו העיקרי היה בכך שהגנת המערער היא בגדר כישלון תמורה חלקי לא קצוב, ועל כן התוצאה המשפטית המחייבת היתה דחיית הגנת המערער, שכן לא ניתן פירוט ולא הוכח מהו החלק הקצוב שבכישלון התמורה. גם אם במסגרת ההסכם נכללו הן המועדון והן הציוד, המערער לא הוכיח אלו סכומים שילם עבור המועדון ואלו עבור הציוד. השופט המלומד סבר כי אם המשיב מסר את המועדון כאשר תלוי ועומד היה נגדו צו סגירה, היו פתוחות בפני המערער דלתות ביהמ"ש בתביעה בגין הפרת הסכם, אולם אין בכך כדי להוות הגנה בפני תביעה שטרית. עוד קבע כב' השופט ברק, כי יש לדחות את טענת המערער לפיה השטרות הוצאו ממנו במרמה שכן הוכח כי המערער חתם על ההסכם מרצונו החופשי ולאחר שעיין בו ויכול היה להוסיף עליו כרצונו. אשר לטענות הפגמים בשטרות - טענה זו נדחתה מן הטעם שביהמ"ש לא ראה בכך פגמים מהותיים אלא פגמים קלים אשר לא היה בהם כדי לאיין את תוקף השטרות. עוד נקבע בפסק-הדין כי בתוך חודשיים ימים מיום עריכת ההסכם, כבר אז נודע למערער על כך שלמקום אין רשיון, דהיינו: אם ידע על כך - מדוע לא פעל כבר באותו שלב לביטול ההסכם? לאור ההגנה "הרעועה" של המערער, דחה, כאמור, בית המשפט את ארבע ההתנגדויות בתיקי ההוצאה לפועל. 3. בערעור שבפנינו חוזר ומעלה המערער את הטענות שהביא בפני הערכאה הראשונה. הוא טוען כי המשיב רימה אותו והדבר נטען אף בתצהירו. המשיב, לטענתו, מכר לו מועדון עם צו סגירה ביודעין, בזדון ובחוסר תום לב. עדותו של המשיב, לטענת המערער, היתה רצופת סתירות ותשובות מתחכמות אשר לימדו על חוסר אמינותו ועל כן ברור היה שמדובר במרמה הפוגמת בחתימתו על השטרות כאשר "דין חתימה כזאת הוא ממש כדין חתימה מזוייפת" (זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 248) לפיכך נטען כי לא נעשה דבר ויש לראות את השטרות במקרה זה כאילו אינם נושאים את חתימתו של המערער, ואין לו כל חבות על פיהם. לטענת המערער, טעות נפלה מלפני בית המשפט בכך שביסס את הסכמותיו על ענין התמורה הלא קצובה שכן מנוסח ההסכם וכוונת הצדדים עובר לעריכתו, הקובעים את מהותו של ההסכם, עולה מסקנה ברורה כי ההסכם היה למכירת המועדון על ציודו כמועדון תקין והפועל כדין, והמחאת זכות השכירות. מכאן, המערער לא קיבל מועדון, כפי המצג שהוצג לו, ומשהתברר כי למועדון צו סגירה יש בכך משום כישלון תמורה מלא. גם לענין הפגמים חוזר המערער וטוען לפגמים בגין מחיקות ושינויים בתאריכים ובסכומים. 4. השאלה העומדת להכרעה בערעור שבפנינו, היא בגין מה נמסרו השטרות, עבור מה נערך ההסכם ועבור מה הסכים המערער לשלם 22.5 אלף דולר, והאם הגנת המערער הינה הגנה טובה כנגד השטרות הנדונים כאשר מדובר בתביעה על פי שטר. הבה ונבחן את ההסכם שנכרת בין הצדדים. ההסכם (ראה נספח 3 לתיק מוצגים מטעם המערער) מדבר על הסכם למכירת ציוד כאשר ישנו פירוט של הציוד: שני מזגנים מפוצלים..., שירותים משופצים, מטבח + שני מקררים, פלטת חימום, בר קומפלט כולל כוסות, מדפים, כלי מטבח, במה + טריבונות, שטיחים, שטיחים על הטריבונות, שולחנות + כיסאות, מראות + נורות... מערכות מוקד אזעקה, גלאי עשן, וילונות, תקרה, תקרה אקוסטית, פקקים ועוד, הכל כמפורט בהסכם. ההסכם כולל התחייבות לתשלום של 22,000 דולר יציג עם פירוט תשלומים של סכום זה. כן מדובר על העברת שכירות חודשית על המבנה בסך של 680 דולר. נראה כי צדק שופט בית משפט השלום בכך שהסכום הנקוב אשר בגינו ניתנו שטרי הביטחון התייחס להעברת זכות השכירות והציוד במועדון, ואם המועדון הועבר, ואין מחלוקת כי חלק מן הציוד גם כן, לא ניתן אם כן במקרה זה לטעון כי מדובר בכישלון תמורה מלא. המועדון נמסר לידיו של המערער וגם חלק מן הציוד, לפחות 20% ממנו, כמפורט בסעיף 11 לתצהירו. למרות שבתצהיר יש התייחסות לכישלון תמורה של 20%, הרי אין פירוט בתצהיר ההגנה לסכומים אלא בגדר הערכה בלבד ועל כן לא נמסר הפירוט הנדרש מהו הסכום אשר יועד להעברת זכויות השימוש ומה הוא הסכום מתוך סך כל סכומי השטרות שהיה מיועד לציוד. אשר לטענת המרמה, אכן אם מדובר במרמה, בכך שלא ניתן היה להפעיל את המועדון בשל כך שהיה תלוי ועומד נגדו צו סגירה, הרי אין בכך משום הגנה כנגד תביעה שטרית, והיה על המערער במקרה זה להגיש תביעה כנגד המשיב במישור החוזי. כל עוד עסקינן בתביעה שטרית, יש לפעול על פי הכללים במישור זה. יתר הטענות שהובאו בכתב ההגנה לא הוכחו ובכך אנו סומכים ידינו על קביעותיו של בית משפט השלום. אין הוכחה לכך כי השטרות הוצאו מן המערער במרמה, ההיפך הוא הנכון. הוכח כי המערער חתם על ההסכם מרצונו הטוב והחופשי, יכול היה לבדוק ולהוסיף עליו. גם לענין הפגמים בשטרות ראינו לאשר את קביעותיו של בימ"ש קמא. מן העובדות שהובאו בפני בית משפט השלום עלה כי ההסכם נערך ביום 1.11.90. העסק היה פתוח, אליבא עדותו של המערער, 30 יום והוא נסגר סופית ביום 31.12.90. ביום 31.12.90 קיבל המערער מכתב מהעירייה, בו נאמר כי על פי התחייבותו עליו להגיש את כל התוכניות והאישורים, שאם לא כן המקום ייסגר ביום 3.1.91. מכאן שהיה ידוע למערער, עובר לתאריך זה (31.12.90), שאין למקום רשיון והוא גם ניסה ופעל להשגת הרשיון. לא מצאנו בהסכם כל ציון המדבר על רשיון ו/או התחייבות להעביר את המועדון עם רשיון. זאת ועוד, עוד ביום 22.11.90 מסר הנתבע התחייבות לעיריית בת-ים בו התחייב למלא אחר דרישותיה (מכתב חנ/3) ומהמסמכים אף עולה כי סמוך מאד לאחר עריכת ההסכם כבר אז ידע המערער כי למקום אין רשיון. לכן, בנסיבות אלו, יכול היה המערער לפעול כבר באותו שלב לביטול ההסכם. כל יתר הטענות שהובאו ע"י המערער כגון: האם יש לראות במסירת מועדון, כאשר צו סגירה תלוי כנגדו, משום הפרת חוזה או הפרה יסודית של ההסכם, כל אלו מקומם יכירם במסגרת תביעה חוזית, ולא כהגנה בתביעה שטרית. לאור האמור לעיל אנו סבורים כי פסק-דינו של בימ"ש קמא בדין יסודו ועל כן אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערער לשלם למשיב הוצאות, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪ + מע"מ צמוד מהיום. הערבון יועבר למשיב על חשבון ההוצאות. צו סגירהשכירותצווים