המערער טען בתביעתו שחל שינוי בנסיבות מאז אישור הסכם למזונות ויחסי ממון כפסק דין. השינוי הנטען הוא "הרעה חמורה במצבי הכלכלי מאז מתן פסה"ד... והיות וכרגע אני מובטל". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת מזונות לגבר מובטל: .1זהו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניני משפחה מיום .13.7.98בבימ"ש קמא נדחתה תביעתו של המערער, "להפחית דמי מזונות בתיק 362/96 עקב שינוי נסיבות". תיק 362/96 הוא תיק של ביהמ"ש המחוזי בחיפה, שנפתח עפ"י בקשת הצדדים לשם "אישור הסכם למזונות ויחסי ממון" (להלן "ההסכם"). ההסכם שהוגש ע"י הצדדים אושר כהסכם ממון וכפסק דין. בהסכם קבלו הצדדים על עצמם להתגרש זה מזה, וכן נקבעו הוראות בעניני רכוש ומזונות לשלשת ילדי בני הזוג. עוד נקבע בהסכם, בסעיף 5שבו, שהמערער ישלם למשיבה "סך בשקלים השווה ל- 400דולר של ארה"ב מדי חדש בחדשו וזאת כמזונות לאחר הגרושין, עד אשר פלונית תינשא". לגבי הילדים נקבע תשלום של 200דולר לחדש לכל ילד, עד הגיעו לגיל .21ההסכם נחתם ב- 25.2.96ובאותו יום אושר כהסכם ממון וכפס"ד. בתביעתו בבימ"ש קמא מבקש המערער לבטל את החיוב שהתחייב בו כלפי המשיבה, וכן לקבוע שהחיוב כלפי הילדים יחול עד גיל 18ולא עד גיל .21 .2המערער טען בתביעתו, שהוגשה ב-28.10.97, שחל שינוי בנסיבות מאז אישור ההסכם כפס"ד. השינוי הנטען הוא "הרעה חמורה במצבי הכלכלי מאז מתן פסה"ד... והיות וכרגע אני מובטל". בכתב התביעה מציין המערער שכאשר נעשה ההסכם הוא עבד בג'וינט בשליחויות לבריה"מ והשתכר היטב, אלא שעבודתו בג'וינט הופסקה, וגם מעבודה אחרת שמצא, שבה השתכר פחות מאשר בג'וינט, פוטר והוא מובטל. עוד הוסיף המערער וטען שהנחלה במושב כפר פינס שהיתה לבני הזוג הועברה עפ"י ההסכם למשיבה לבדה והוא נותר ללא דירה. עוד טען שאוטם שריר הלב שהיה לו מקשה עליו למצוא עבודה. המערער טען גם שבהיות הצדדים נשואים הם לוו סכום של 000, 30דולר והוא פורע חוב זה בתשלומים בני 300דולר כל אחד (ונותרו לו 75תשלומים ביום הגשת התביעה). ביני לבין, בין הגשת התביעה לבין הדיון שבה, החל המערער לעבוד, אך לטענתו עבודתו זו מכניסה לו הרבה פחות, כמחצית, מהכנסתו ערב ההסכם, ואין הוא יכול לעמוד בחיוביו על פי ההסכם. .3כב' השופט קמא הציע לצדדים "הסדר דיוני", לפיו "יגיש כל צד במקביל תוך 30יום ... העתקים מכל המסמכים והראיות הכתובות המצויות ברשותו ... וביהמ"ש יפסוק את הדין ללא שמיעת עדים וטעונים משפטיים על סמך החומר שיהיה לפניו וזאת בהתחשב בעובדה שהצדדים אינם מיוצגים ע"י עו"ד". הצדדים הסכימו להצעה, וביהמ"ש פסק את דינו. בדחותו את התביעה קבע ביהמ"ש קמא שהמערער קיבל על עצמו התחייבות חוזית, וכדי לבטל את החיוב עליו "להראות כי נפל פגם בכריתת החוזה או במהותו, המקנה לו את הזכות לבטל את החוזה או סעיף מסעיפיו, עפ"י הוראות פרק ב' לחוק החוזים... למשל פגם של "טעות", "הטעיה", "עושק", "כפיה" וכיוצ"ב", והתובע לא הראה פגם מעין זה, ואף לא טען שארע פגם כזה. ביהמ"ש הוסיף: "מצב בריאותי לקוי וגם מצב כלכלי שהשתנה לרעה אינם יכולים לשמש עילה לביטול סעיפים בחוזה או לבטול חוזה בשלמותו. לחלופין, גם לגופן של טענות, לא מצאתי בטענות התובע שינוי של ממש המצדיק התערבות..." .4אפתח ואומר שיש בכתב התביעה דברים שאינם חידוש, בבחינת שינוי בנסיבות שחל לאחר אישור ההסכם כפס"ד. כך למשל ענין אוטם שריר הלב, שארע בנובמבר 1995, היינו לפני ההסכם. הוא הדין לענין חוסר דירה בבעלות המערער, שכן המערער ידע שבוותרו בהסכם על הנכס בכפר פינס, לא תהיה דירה בבעלותו. הוא הדין לגבי החוב בסך 000, 30דולר. לעומת זאת יש שינוי בולט במצב השתכרות המערער, אם נכונות טענותיו לגבי השתכרותו בתקופת עשיית ההסכם וכיום. אם באמת משתכר המערער כיום כ-000, 5ש"ח נטו כטענתו, החיובים הכוללים בסך 300, 1דולר זהים כמעט להשתכרותו (גם אם לא נביא בחשבון את הפיחות הגדול של השקל שחל בחודשים האחרונים). לפיכך, אין לקבל לכאורה, את דברי כב' השופט קמא בקטע המתחיל במלה "לחלופין" כמצוטט לעיל. אכן, בעצם הנתונים המספריים הנ"ל בדבר השתכרות לא די, שכן שעור המזונות נקבע לא עפ"י השתכרות בפועל, אלא עפ"י יכולת ההשתכרות (ראה ע"א 260/206 פד יד 1726, בעמ' 1730ו-1731). והנה, טוענת המשיבה שהמערער יכול להשתכר יותר, אלא שאין הוא חפץ בכך, ברצותו להימצא במחיצת חברתו, שאתה הוא חי ושמחמתה רצה כל כך בגרושין (שהיא, המשיבה, לא חפצה בהם, אך נאלצה להסכים). עוד טוענת המשיבה שלא הג'וינט פיטר את המערער, אלא המערער התנה את המשך העסקתו בהעסקתה של חברתו, ולזאת הג'וינט לא הסכים. יצויין שאפשר שיש רגליים לטענה זו של המשיבה, שהרי המערער בעצמו מציין שהג'וינט הבטיח לו להגדיל את משכרתו, משמע שהג'וינט ראה בו עובד רצוי. ועוד, מסתבר שהמערער רצה להימצא בחברת חברתו, והואיל והיא גרה בחיפה ועובדת בחיפה, העדיף הוא להימצא בחיפה. הדברים לא נתבררו בראיות, כיון שהצדדים הסכימו להסתפק במסמכים. .5כב' השופט קמא סבר שאין המערער רשאי לבקש לשנות את ההסכם, שכן לא היה פגם בכריתתו או באישורו כהסכם ממון. המערער טוען שמכיון שבמזונות עסקינן, שינוי הנסיבות מאפשר פנייה מחודשת לביהמ"ש. סבורני שראוי להבחין בין החיוב כלפי המשיבה לבין החיוב כלפי הילדים. החיוב כלפי האשה הוא לכאורה חיוב חוזי ממוני, שכן מדובר על תשלומים לאחר הגרושין, והגרושין מפקיעים זכות אשה למזונות. נכון שהצדדים השתמשו בסעיף 5להסכם במלים "וזאת כמזונות" (בהקשר להתחייבות כלפי האשה כמצוטט לעיל), אולם אין לומר שבהכרח פרוש הדברים שמדובר בדמי מזונות, להבדיל מחיוב חוזי רגיל. פרוש אפשרי סביר לשימוש במילים "וזאת כמזונות" הוא, שהצדדים התכוונו לתת לחיוב אופי של דמי מזונות, לענין אפשרות הגבייה של החיוב בהוצל"פ (כידוע חיוב במזונות נוח יותר לנושה לגבות בהוצל"פ מחיוב כספי רגיל, כגון לענין פקודת מאסר על אי תשלום חוב). אכן, להבדיל מחיוב במזונות, שלגביו שינוי ממשי בנסיבות פותח פתח לבקש את שינויו בתביעה חדשה (ראה למשל ע"א 442/83, פד לח (1) 767וע"א 511/78, פד לג (1) 449, 454), והדברים אמורים גם לגבי פס"ד שניתן בהסכמה (ע"א 442/83, פד לח (1) 767, 771), הרי חיוב חוזי רגיל אינו מושפע משינוי בנסבות, פרט למקרים קיצוניים מאד, שבהם השינוי בנסיבות מצדיק שינוי החיוב החוזי כדי למנוע אי צדק משווע (ראה ע"א 442/83 הנ"ל, בעמ' 771וכן ע"א 116/82, לבנת נ. טולדנו, פד לט (2) 729, בעמ' 733). עניננו אינו נכלל בגדר יוצא מהכלל האמור). ב"כ המערער טענה שבמקרה הנדון קרה סיכול של חוזה, המצדיק את ביטול החיוב כלפי האשה. אינני סבור כך. סע' 18לחוק החוזים (תרופות, בשל הפרת חוזה), תשל"ב 1971, הדן בסיכול, דורש להחלתו נסיבות מיוחדות, ובית המשפט העליון פרש את הסעיף באפן שהשימוש בו ייעשה רק במקרים קיצוניים ביותר (ראה מקרים המובאים בספרה של גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדו' 2, עמ' 502). .6עד כאן לענין החיוב בחיוב כלפי האשה, ועתה לחיוב כלפי הילדים. חיוב זה הוא לבטח בגדר חיוב של מזונות, ולכן שינוי ממשי בנסיבות יכול לפתוח פתח לבקש את שינויו, גם אם החיוב הוטל בהסכם, ולא רק בפסק דין שניתן בעקבות שמיעת ראיות. לפיכך השאלה בעניננו היא האם מוצדק לשנות את מזונות הילדים מחמת שינוי הנסיבות. שתיים הן הסבות שמחמתן סבורני שאין ראוי לעשות כן עכשו: א) הסכום שנקבע כמזונות לכל ילד הוא צנוע למדי ( 200דולר לחדש); ב) כאמור, לא הוכח כראוי מהו כושר ההשתכרות של המערער, להבדיל מההשתכרות שהוא טוען לה. .7יחד עם זאת ראוי להבהיר. הבת הבכורה של הצדדים תגיע לגיל 18בינואר 1999, ותסיים כתה י"ב בערך ביוני .1999הבן השני יגיע לגיל 15במרץ .1999 החיוב לגבי הבת הבכורה והבן (לכשיגיע לגיל 15) הוא חיוב מדין צדקה בלבד, ואף המשיבה, כמו המערער, חייבת מדין צדקה, אם יש בכוחה הכלכלי לשאת במזונות ילדיה. יתכן (וכמובן אינני מביע דעה בענין) שלאור העובדה שהמשיבה היא בעלים של נכס מקרקעין בעל ערך ניכר אפילו לדבריה, ואילו למערער אין נכסים של ממש, יהיה מקום, אם תוגש תביעה בעתיד, ואם יחול עדיין שינוי בולט בנסבות, לשנות במדת מה את החיוב כלפי הילדים (קל וחומר לגבי החיוב עד גיל 21). במסגרת הערעור דנן, אין ממילא מקום לדון בענין זה, שכן המערער לא ביקש להקטין את החיוב לגבי הילדים מבחינת הסכום, אלא רק להחיל אותו עד הגיע כל ילד לגיל 18במקום גיל .21 .8סוף דבר, הערעור נדחה. על המערער לשלם למשיבה סך 000, 2ש"ח שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום.הפחתת מזונותדמי אבטלהמזונות