המערער טוען כי טעה בית המשפט קמא בכך שהפעיל את עונש המאסר המותנה שבת"פ 4599-11-08. לטענתו, לא היה מקום להפעלת המאסר המותנה במקרה זה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על הפעלת מאסר מותנה: השופט עודד גרשון: 1. מבוא המערער הועמד לדין בבית משפט השלום בעכו (ת.פ. (42559-06-10 והואשם בעבירות של התפרצות לדירת מגורים בכוונה לבצע גניבה, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן - "החוק") וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק, עבירות שנעברו ביום 16.6.2010. בדיון שהתקיים ביום 6.12.2010 בפני כב' השופט ויליאם חאמד הודיעו הצדדים לבית המשפט על כך שהגיעו לכלל הסדר טיעון. על פי הסדר הטיעון הוסכם כי המערער יודה בעובדות כתב האישום, יורשע על פי הודאתו והעונש שיוטל עליו יהיה כדלקמן: "מאסר בפועל בן 15 חודש מיום מעצרו, ובמידה שבית המשפט יחליט כי המאסר על תנאי בן ה- 15 חודש שהושת על הנאשם במסגרת ת"פ 4599-11-08 הינו בר הפעלה בתיק זה, אזי יופעל המאסר על תנאי במצטבר לתקופת המאסר בפועל באופן שסה"כ ירצה הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 30 חודש מיום מעצרו, אולם במידה שבית המשפט יחליט כי המאסר על תנאי הנ"ל אינו בר הפעלה בתיק זה, אזי ירצה הנאשם מאסר בפועל בן 15 חודש מיום מעצרו, וכן יוטל עונש של מאסר על תנאי בנוסף". בגזר דינו קבע בית המשפט קמא כי עונש המאסר המותנה שהוטל על המשיב במסגרת ת"פ 4599-11-08 הינו אכן בר הפעלה. על שום כך הפעיל את התנאי ותוצאת גזר דינו היתה, בן היתר, כי על המערער לרצות 30 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. מכאן ערעורו של המערער: המערער טוען כי טעה בית המשפט קמא בכך שהפעיל את עונש המאסר המותנה שבת"פ 4599-11-08. לטענתו, לא היה מקום להפעלת המאסר המותנה במקרה זה. 2. העבירות בגינן הורשע המערער בת"פ 4599-11-08 ונוסח התנאי להפעלת המאסר המותנה א. המערער הועמד בשעתו לדין בבית משפט השלום בעכו בת"פ 4599-11-08 ובכתב האישום יוחסו לו שלושה פרטי אישום שונים: באישום הראשון יוחסו למערער עבירות של גניבה מרכב, עבירה לפי סעיף 413ד(א) לחוק וכן פריצה לרכב בכוונה לגנוב, עבירה לפי סעיף 413ו סיפא לחוק; באישום השני יוחסו למערער עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, עבירה לפי סעיף 413ו סיפא לחוק וגניבה מרכב, עבירה לפי סעיף 413ד(א) לחוק; באישום השלישי יוחסה למערער עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק. ב. ביום 23.11.2008 הודה המערער בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו. ובו ביום גזר בית משפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סלאח) את עונשו של המערער ובין היתר, גזר עליו 15 חודשי מאסר על תנאי וקבע כי - "(...) והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זאת אחת מהעבירות בהן הורשע בתיק זה, למעט עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב ולרבות עבירת רכוש מסוג פשע, ויורשע עליה בדין". 3. טענות המערער בפנינו א. המערער טען, באמצעות באי כוחו עורכי הדין מוטי לוי ויוסי טורס, כי אין מחלוקת על כך שבהליכים נשוא התיק שלפנינו (ת.פ. 42559-06-10) לא הואשם המערער באחת מן העבירות בהן הורשע בתיק הקודם (ת"פ 4599-11-08). המערער אישר כי אכן בתיק נשוא הערעור הוא הורשע בעבירות מסוג פשע. לטענתו, "מתעוררת השאלה אם המאסר המותנה חל על כל עבירת פשע (כטענת התביעה) או רק עבירות פשע עליהן הוא הורשע (כטענת ההגנה). השאלה המרכזית עליה חלוקים הצדדים הינה ביחס לפרשנות המונח "לרבות" המופיע במאסר המותנה". ב. המערער טען כי לגזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סלאח) בת"פ 4599-11-08 יש שתי פרשנויות וכי - "(...) על פי גישת ההגנה הפרשנות שיש ליתן לגזר הדין הינה שבית המשפט אשר הטיל את המאסר המותנה ביקש להדגיש כי המאסר המותנה יחול על עבירה מסוג פשע בה הורשע הנאשם ולא על כל עבירת רכוש מסוג פשע. ההגנה סבורה כי הגנה זו באה לאור העובדה שבית המשפט החריג מגדר העבירות בהן הורשע המערער את העבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב ולפיכך ניתן ללמוד מגזר הדין ומהביטוי "לרבות" שבית המשפט ביקש להדגיש את העובדה שהמאסר המותנה חל על עבירה מסוג פשע בה הורשע המערער". ג. המערער טען כי חיזוק לפרשנות הנטענת על ידו ניתן ללמוד מכך שבית המשפט שהטיל את המאסר המותנה לא השתמש בביטוי "כל עבירת רכוש מסוג פשע". אלא רק נקט בביטוי "עבירה מסוג פשע". על מנת שהתנאי יחול על כל עבירת רכוש מסוג פשע, כפי שמנסה התביעה לטעון, היה על בית המשפט לנסח את התנאי כך שירשם במפורש שהוא יחול על כל עבירת רכוש מסוג פשע ולא כפי שנעשה במקרה דנן. 4. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור מכל וכל. 5. דיון א. לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הערעור מכל וכל, וכך אמליץ לחברי הנכבדים לעשות. ב. אין ספק כי המערער עבר בתיק נשוא הערעור עבירה מסוג פשע (התפרצות לדירת מגורים). ואולם, וגם על כך אין מחלוקת, עבירת הפשע האמורה לא נמנתה על העבירות שבהן הורשע המערער בת"פ 4599-11-08. השאלה העומדת להכרעה בערעור זה היא, על כן, אם כל עבירה מסוג פשע מפעילה את עונש המאסר המותנה הנ"ל או שמא רק עבירה מסוג פשע שבגינה הורשע המערער בת"פ 4599-11-08. ג. לדידי, אין שמץ של ספק באשר לתחולתו של המאסר המותנה על כל עבירת רכוש מסוג פשע. עיון בגזר דינו של כב' השופט זיאד סלאח בת"פ 4599-11-08 מלמד שבית המשפט רצה לקבוע שעונש המאסר המותנה בן 15 החודשים שעליו החליט יחול, מן הצד האחד, על כל העבירות שבהן הורשע המערער בתיק שנדון בפניו ועל עבירות רכוש מסוג פשע. מן הצד האחר רצה בית המשפט קמא למנוע תקלה שיכולה היתה להיווצר אלמלא סייג ואמר כי העונש האמור לא יחול על עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב (משום שהעונש המקסימאלי על עבירה זו הוא 6 חודשי מאסר בלבד). לדידי, נוסח המאסר המותנה כפי שנקבע על ידי כב' השופט זיאד סלאח, אינו מותיר כל ספק בכך שהוא חל על כל עבירת רכוש מסוג פשע. ד. על שום כך, מאליו מובן כי אין כל בסיס לטענות המערער בעניין זה. 6. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מציע לחבריי הנכבדים לדחות את הערעור. עודד גרשון, שופט השופט ר' שפירא (אב"ד): אני מסכים. רון שפירא - שופט[אב"ד] השופט א' קיסרי: אני מסכים. אלכס קיסרי - שופט על כן, הוחלט, פה אחד, לדחות את הערעור כאמור בחוות דעתו של השופט עודד גרשון. מאסר