קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעשה מגונה ע''י קטין בקרובת משפחתו: השופט ש. ברלינר: .1לבית המשפט לנוער בחדרה (בפני כב' השופטת בן חנוך, תיק נוער 39/95), הוגש נגד המערער, יליד 1979, כתב אישום מתוקן שייחס לו עבירות של אינוס ומעשה מגונה על כך שבמהלך שנת 1994עשה מעשים מגונים בגופה של בת דודתו (להלן המתלוננת) ילידת 1988בחככו את איבר מינו באיבר מינה העירום עד הגיעו לסיפוק, וגרם לה קרעים בקרום הבתולין שלה וסימני רקמה דלקתית ופגיעה באיבר המין וכן פגיעות בירך ובזרוע שמאל. ביום 15.3.98 זוכה המערער על ידי שופטת הנוער, מחמת הספק. על כך הוגש ערעור לבית משפט זה (ע.פ. 324/98). הערעור התקבל ונקבע "כי הנאשם ביצע במתלוננת עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו-(3) לחוק". לאור זה הורתה ערכאת הערעור כי "התיק יוחזר לבית המשפט קמא בכדי שיחליט באם להרשיע את הנאשם, ובאם יחליט לעשות כן - גם בכדי שיגזור את דינו של המשיב". (הוא המערער בערעור דנן). .2סעיף 24 של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, קובע כי משנקבע שהקטין ביצע עבירה (וכך קבע בית משפט זה לגבי המערער בפסק דינו בע.פ. 324/98 הנ"ל), ולאחר שהוגש תסקיר, יחליט בית המשפט לנוער על אחד מאלה: להרשיע את הקטין ולגזור את דינו, לצוות על אחד או יותר מהאמצעים בדרכי הטיפול הנזכרים בסעיף 26לחוק הנוער (ובהם העמדת הקטין במבחן, החזקתו במעון, חיוב הקטין או ההורה בקנס, ועוד), או לפטור את הקטין ולא לצוות על אחת מדרכי הטיפול הנ"ל. כב' השופטת בן חנוך, שמעה את טיעוני הצדדים לעונש וכן הוגש לה תסקיר של שירות המבחן לנוער (נ/1). בגזר דינה מיום 12.4.99החליטה כב' השופטת בן חנוך, על פי סעיף 24(1) לחוק הנוער להרשיע את המערער בעבירה הנ"ל וגזרה עליו 6חודשי מאסר אותם ירצה אם תוך שנתיים מיום מתן גזר הדין (12.4.99) יעבור שוב עבירות לפי סימן ה' לפרק י' של חוק העונשין, וכן הטילה עליו קנס בסך 800ש"ח או 20ימי מאסר תמורתו, לשלמו ב- 4תשלומים חודשיים שוים ורצופים החל מיום 15.7.99ובכל 15לחודש שלאחריו. .3הערעור מופנה הן נגד פסק דיננו בע.פ. 324/98 הנ"ל, בו נקבע שהמערער ביצע את העבירה של מעשה מגונה במתלוננת, והן כלפי פסק דינה של הערכאה הראשונה (בית המשפט לנוער) בהחליטה לפעול על פי סעיף 24(1) לחוק הנוער (היינו, להרשיע את המערער ולגזור את דינו), בעוד שראוי היה לטענת ב"כ המערער, כי בית המשפט לנוער ימנע מהרשעה ומגזירת הדין ויפעל על פי הסמכות שבסעיף 24(2) לחוק הנוער (היינו, שיצווה על הפעלת אחד או יותר מאמצעי טיפול שבסעיף 26לחוק הנוער, בלא הרשעה). .4באשר לטענות המערער כנגד פסק הדין בע.פ. 324/98. טענות אלה אפשר יהיה להעלות, אם תינתן לכך רשות, בערעור שיוגש לבית המשפט העליון, במידת הצורך, לאחר שניתן את פסק דיננו בערעור דנן. ראה: ע.פ. (חיפה) 33/97 יצחק נדאף ואח' נ' מדינת ישראל מיום 15.7.97, וכן רע"פ 6675/96 יצחק נדאף ואח' נ' מדינת ישראל, שם נפסק מפי כב' השופט לוין, במקרה דומה, כי "משהוחזר התיק לבית משפט השלום לצורך גזירת הדין טרם מוצו ההליכים בערכאות הקודמות; המבקש יוכל לחזור ולהעלות את טענותיו (לפחות) בגדר בקשת רשות לערער על כל פסק דין שיינתן בבית המשפט המחוזי בגלגול נוסף ובגדרה יוכל לטעון גם כל מה שטען בבקשתו הנוכחית לגבי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגלגול הראשון". לפיכך יש לדחות את כל טענותיו של המערער המופנות נגד פסק דיננו בע.פ. 324/98. טענות אלה הוא יוכל לכלול בבקשת רשות ערעור, אם יגיש כזאת, לבית המשפט העליון, בה יבקש רשות לערער על פסק דין זה. .5שופטת הנוער החליטה להרשיע את המערער ולגזור את דינו. היתה בידה הסמכות שלא לעשות כן, ובמקום להרשיעו לנקוט כלפיו אחד או יותר מן האמצעים ודרכי הטיפול המנויים בסעיף 26לחוק הנוער. ע.פ. 457/85 פואז בן יאסין סלימה ואח' נ' מדינת ישראל, פד לט(4) עמ' 418, .420דעתי היא, ששופטת הנוער צדקה בכך שהרשיעה את המערער וגזרה את עונשו. בפניה היה מונח תסקיר של שירות המבחן לנוער אשר קבע כי הוא "עדיין מבוצר בעמדתו ועקב גירסתו כי לא ביצע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לאור הכחשתו העקבית ולאור גילו המתקדם מאוד (20) אין בידינו המלצה טיפולית בענינו ואנו משאירים ההחלטה לשיקול כב' בית המשפט". אמנם, יש לקחת בחשבון שהעבירות נעברו בשנת 1994, כשהמערער היה כבן 15שנה, וגזר הדין ניתן בשנת 1999, כשהמערער הוא כבן .20אולם, החשוב בעניננו הוא, כי מדובר בעבירה חמורה למדי, מעשה מגונה שהגיע כמעט לכלל אינוס; נסיבות העבירה היו חמורות: המערער היה בן 15והמתלוננת, בת דודתו, היתה כבת 6שנים. התנכלות כזאת לגופה ולנפשה של המתלוננת, שהיתה כה רכה בשנים, מצדיקה תגובה מחמירה של בית המשפט לנוער. בהעדר המלצה טיפולית בתסקיר, היה זה בלתי נמנע שתהא הרשעה ובעקבותיה, עונש. בע.פ. 1148/96 צלאל ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 837, נדונה פרשה של התעללות בקטינה שהיתה בעלת דימוי עצמי נמוך וחסרת ידע ונסיון מיני, על ידי קטינים שקיימו עימה יחסי מין משך חודשיים. אמר בית המשפט העליון, מפי השופט גולדברג (שם, בעמ' 844): "אשר לערעורים על מידת העונש, לא ניתן להתעלם מגילם הצעיר של הנאשמים ומהעובדה כי זו להם הסתבכותם הראשונה בפלילים. אין גם להתעלם מהשלכתה של ההרשעה כשלעצמה על עתידם. על אחת כמה וכמה שיש להביא בחשבון את התוצאה הקשה של עונש מאסר בפועל על נערים בגילם. אם עברו, עתידו וסיכויי שיקומו של נאשם צריכים דרך כלל לבוא במניין שיקוליו של בית המשפט, מקבלים שיקולים אלה משנה תוקף כשמדובר בעבריין שהוא קטין, הן לעניין ההחלטה אם להרשיעו (לאחר שנמצא כי ביצע את העבירה), והן לעניין מידת העונש, אם נמצא כי ראוי הוא להיות מורשע בדין. מאידך גיסא, ואף על פי שמדובר בנערים, אין שיקול ההרתעה, ובעיקר הרתעתם של עבריינים בכוח, נדחק בכגון דא לקרן זווית. על בית המשפט להגן על גופן וכבודן של קטינות, לא רק מפני פגיעתם הרעה של מבוגרים בהן, אלא גם מפני התעללות מינית של נערים שעדיין לא בגרו. זאת בנוסף לאמצעי חינוך והסברה הנדרשים כדי להעצים כבר מגיל צעיר את המודעות לערך כבוד האדם, איש ואישה כאחד." .6לאור כל האמור, אני סבור שהיה זה מוצדק להרשיע את המערער בעבירה שביצע. כמו כן אין לומר, שהעונש שהוטל עליו חמור יתר על המידה. למעשה גזר הדין נוטה באופן ברור לקולא. .7אני מציע כי נדחה את הערעור. ש. ברלינר - שופט ס. הנשיא השופט ח. פיזם [אב"ד]: אני מסכים. ח. פיזם - ס. נשיא [אב"ד] השופטת ר. חוזה: אני מסכימה. ר. חוזה - שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ש. ברלינר. משפט פליליקטיניםעבירות מיןקטינים (במשפט הפלילי)