קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השתתפות דיירים בהוצאות הדברה: 1. מהות התביעה: בפנינו תביעה לחיוב הנתבעת במחצית הוצאות ההדברה והתיקונים, בסך כולל של 2,903.5 ₪ בדירה שבבעלותה אשר ממוקמת בקומה הראשונה בבניין בן 2 קומות ברחוב קריניצי ברמת גן [להלן: "הדירה"], וכן לקבוע את מועדי הביקור של הנתבעת בדירה. 2. עיקרי המסכת העובדתית: א. התובעת 1 הינה דיירת מוגנת בדירה ולה שלושה ילדים. ב. הנתבעת הינה הבעלים של הדירה ובעלת הבית על פי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב-1972 [להלן: "החוק"]. ג. ביום 21.06.89 נחתם חוזה שכירות בין הנתבעת לתובע 2 בגין הדירה [נספח א1 לכתב התביעה]. ד. בתקרת המקלחת בדירה היו קיימים עובש ורטיבות ובמהלך הדיון נמצא כי המקור לדליפה הוא בדירת הנתבעת. 3. הפלוגתאות בין הצדדים: טענות התובעים: א. התובעים שילמו עבור הוצאות הדברה ותיקונים בדירה שמכוח הוראות החוק אמורות לחול על בעלת הבית. ב. במהלך שנת 2000, הוחלפו מכתבים בין התובעת לנתבעת, לפיהם הנתבעת נדרשה להשתתף בהוצאות בגין הדירה ואילו הנתבעת מצידה סירבה להשתתף בהוצאות ואף לא נתנה את הסכמתה לביצוען. ג. במחדליה, לאשר ולהשתתף בהוצאות, הפרה הנתבעת חובה חקוקה הקבועה בסעיף 68 לחוק וכן בתקנות הגנת הדייר [החזקת הבית ותיקונים] תשל"א-1971. טענות הנתבעת: א. התובעים מנעו מהנתבעת מלבקר בדירה. ב. הליקויים שפירטו הנתבעים אינם ליקויים יסודיים. ג. אם אמנם קיימים ליקויים בדירה, כפי שטענו התובעים, הרי שלגבי רובם, מחובתם של התובעים היה לתקן את המצב על חשבונם ואחריותם. ד. הנתבעת מעולם לא מנעה מהתובעים לבצע תיקונים בדירה ולתחזק אותה במצב ראוי, אך עמדה על כך שלא יבוצעו שינויים בדירה. 4. המסכת הדיונית: א. בתיק לא נשמעו ראיות. ב. לאחר שהוגשו כתבי הטענות, ערכו ב"כ הצדדים ביקור בדירה והגיעו להסכמה, מהם הליקויים שיש לתקן בדירה והם תוקנו בעלות של 2903.5 ₪. ג. ביום 15.07.01 התקבלה החלטה על ידי בית משפט זה, בהתאם להסכמת הצדדים, לפיה יינתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ללא נימוקים, ובו ייקבע באם הנתבעת צריכה להשתתף בהוצאות התיקונים בדירה. 5. שיקולי בית המשפט: בית המשפט, בבואו לפסוק בתיק על דרך הפשרה, בוחן את החומר המצוי בתיק ופוסק על פי הסיכויים שהיו לצדדים בדיון אילו נוהל התיק על פי הדרך המקובלת ותוך עשיית שימוש בשיקולי צדק ובמגמת הפשרה. במסגרת השיקולים אשר הנחוני בפסיקת הדין על פי הדרך האמורה לעיל, נתתי את דעתי בין היתר לנתונים הבאים: א. החומר המונח בפני בית המשפט. ב. סיכומי ב"כ הצדדים. ג. מכלול נסיבות הפשרה. ד. שיקולי צדק ומגמת הפשרה. ה. ההלכה הקובעת כי פסיקה בדרך של פשרה על פי סעיף 79א כמו במקרה דנן, אינה מונעת מבית המשפט לקבל את התביעה במלואה או לדחותה, והוא אינו מחויב לפסוק באופן של "מחצה על מחצה": "יש ופסיקה על דרך הפשרה מבוססת כל כולה על כללי הצדק הטבעי... ויש ופשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג... פשרה מכאנית המבוססת תמיד על חלוקת נשוא התביעה בין בעלי הדין באופן של "מחצה על מחצה" - פסולה משום שהיא שרירותית ובלתי סבירה ומשום שאינה מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך בין בעלי הדין...". [ע"א 1639/97 אגיאפלוס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונל נ"ג [1], 337]. 6. לסיכום: לאחר שבדקתי בדיקה מעמיקה ומדוקדקת את מכלול השיקולים המפורטים לעיל, ולאחר שקראתי את כתבי הטענות וסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי על הנתבעת לשאת בהוצאות בסך של -.1,350 ₪. 7. לאור האמור לעיל התוצאה היא כדלקמן: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של -.1,350 ₪ סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. כל צד יישא בהוצאותיו.הדברהמקרקעין