קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ועדת ערר ניידות - ערעור: 1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 6.5.1999 (עב 010239/99), בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הוועדה לעררים (גימלת ניידות) מיום 7.2.1999. 2. ערעור קודם של המבקשת נדון בבית הדין האזורי בתל אביב (עב 011212/79) ובו נפסק ביום 1.11.1998 להחזיר את עניינה של המבקשת לוועדה לעררים, על מנת שהוועדה תתייחס לשאלה האם למחלת הריאות של המבקשת "יש השלכה כלשהי... על נושא מוגבלותה בניידות והאם זה נכלל בהסכם". 3. הוועדה לעררים דנה בעניין ביום 7.2.1999, והחליטה כדלקמן: "הועדה התכנסה לאחר שבית-הדין החזיר את התיק. התובעת הסבירה בפרוטרוט את סבלה ומגבלותיה, עם קושי בהליכה והפרעות בנשימה בעקבות מאמץ ההליכה הועדה עיינה במכתבו של ד"ר בן דב מיום 17.1.99, מכתב ממרפאות תל השומר מיום 29.6.97, תוצאות בדיקה מפוי לימפוגרפיה מיום 27.5.98. בבדיקה הגופנית של הרגליים, אין שוני ממה שתואר בועדת הערר מתאריך 4.8.97. הרגל השמאלית מעובה עקב מחלתה הבסיסית. אין הפרעה בזרימת העורקים והתפתחו ורידים, בירך שמאל בעיקר. למרות המכתב של ד"ר בן-דב מתאריך 17.1.99, שנותן הסבר על ההפרעה הריאתית, ההפרעה הריאתית אינה באה לידי ביטוי בהפעלת תקנות הניידות. המגבלות, כפי שנראות בבדיקה הקלינית, אינן ניתנות ליישום במסגרת סעיף כלשהו מתקנות הניידות, ואי-לכך לא ניתן ליישם שום אחוזי נכות". 4. על כך הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי. בין השאר היא טענה לפני רשמת בית הדין האזורי כדלקמן: "הבעיה שלי היא תקדימית, מדובר במחלה שאינה מוכרת ואינה ידועה בארץ. זו מחלה נדירה... אני מבינה שהמחלה אינה ברשימת הליקויים אך איך יימצא פתרון לבעיותי. מאחר והמחלה לא מוכרת - ברור שהיא איננה ברשימה. אך זו אטימות בגלל זה לשלול זכאות לניידות. יש קודם כל להגדיר המחלה ורק אחר כך לשללה". 5. בית הדין האזורי דחה את הערעור בהסתמכו על הגדרת "מוגבל בניידות" שבסעיף 2 לההסכם בדבר גימלת ניידות, ובקבעו כי לא נמצאה טעות משפטית בהחלטת הוועדה לעררים, "מאחר שמחלתה של המערערת אינה נכללת ברשימת הליקויים, ואינה ניתנת ליישום על פיה". 6. בבקשה שלפני מיום 24.5.1999 מתארת המבקשת את מצב בריאותה והיא מציינת כי "המחלה פוגעת בניידותי". בקשתה היא "לשקול מקרה זו לגופו. יש כאן תקדים ולכן יש להקדיש לו מחשבה נוספת". המבקשת פנתה לבית הדין בשתי בקשות נרגשות נוספות, מיום 22.6.1999 ומיום 6.7.1999. בתשובת המוסד לביטוח לאומי מיום 14.7.1999 נטען כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי, וכי מאחר ומחלתה של המבקשת אינה נכללת ברשימת הליקויים שבתוספת להסכם בדבר גימלת ניידות, אין ניתן להחיל את ההסכם עליה. 7. לאחר עיון בבקשות המבקשת, בתשובת המוסד לביטוח לאומי ובתיק בית הדין האזורי, הגעתי למסקנה כי אין ניתן להיענות לבקשתה של המבקשת. ההסכם בדבר גימלת ניידות מיום 1.6.1977 (ר' ילקוט הפרסומים תשל"ז, עמ' 1813), והתיקונים להסכם, קבעו את מסגרת הזכאות לגימלת ניידות, ואין בית הדין מוסמך לקבוע זכאות, מבלי שהדבר מוצא ביטוי בהסכם. לפיכך, למרבה הצער, אין מנוס מדחית בקשת רשות הערעור.רשות ערעור (בזכות או ברשות)ניידותערעורעררועדת ערר