זכרון דברים הלוואה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכרון דברים הלוואה: 1. התובע תובע את הנתבע לתשלום הסך 11,700 ₪ שלטענתו מגיע לו מאת הנתבע בגין הלוואה שנתן לנתבע על סך 22,500 ₪. לטענת התובע החזיר לו הנתבע סך של 10,800 ₪ בלבד ונותר חייב סך של 11,700 ₪. 2. לכתב התביעה צירף התובע זכרון דברים מיום 14.8.99 (להלן:"זכרון הדברים"). 3. מעיון בזכרון הדברים עולה כי הנתבע מאשר כי קיבל מהתובע הלוואה על סך 22,500 ₪ והתחייב להחזירה ב - 15 תשלומים של 1,500 ₪ כל אחד. 4. הנתבע הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד. 5. בכתב ההגנה מבקש הנתבע למחוק את התביעה על הסף עקב כך שמתנהלת חקירה במשטרה בעקבות תלונה שהגיש נגד התובע וכל עוד לא הסתיימה החקירה אין לתובע זכות לתבעו. 6. בכתב התביעה שכנגד טען הנתבע כי לא לקח כל הלוואה מהתובע אלא ההפך הוא הנכון. התובע הוא זה שלקח כספים מהנתבע בסכום של 100,000 ₪ ולא החזיר לו ועל כן הוא תובע ממנו את הסכום המקסימלי האפשרי בבית משפט לתביעות קטנות. 7. במעמד הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם. התובע חזר וטען כי הנתבע חייב לו סך של 11,700 ₪ יתרת החוב בהלוואה. הנתבע מצידו חזר והכחיש כי הוא חייב לתובע כספים כלשהם וטען כי התובע הוא זה שחייב לו כספים. 8. עוד טען הנתבע כי שילם לתובע 10,000 ₪ בשל איומים שאיים עליו התובע. 9. לעניין התלונה במשטרה שהגיש הנתבע נגד התובע בעניין האיומים יצויין כי במעמד הדיון הוצג בפני אישור מטעם פרקליטות מחוז דרום בו נאמר כי התיק שנפתח בעקבות התלונה שהגיש הנתבע נגד התובע נסגר מאין עניין לציבור. 10. במעמד הדיון המציא הנתבע ראיות על הפקדת כספים לנתבע במזומן בסך של 7,500 ש"ח. 11. בנוסף לכך המציא הנתבע תדפיסים של דפי חשבון של חברת ויזה ובהם מופיעים חיובים שונים לחברת טיב מודלים בע"מ, לבזק, לעיריה ולפטרולגז. 12. לטענת הנתבע מסר לתובע את כרטיס האשראי שלו מטעם חברת ויזה והתובע השתמש בו לצורך קניות שביצע בחברת טיב מודלים וכן לתשלומים עבור בזק ועיריית באר-שבע. 13. התובע מודה כי קיבל מהנתבע סך של 7,500 ₪ במזומן וכן הוא מודה כי השתמש בכרטיס האשראי של הנתבע לצורך ביצוע תשלומים לחברת החשמל, לעירייה, לחברת הטלפון ומינוי למעריב בסך כולל של 3,300 ₪. 14. אין כל ראיה מטעם הנתבע כי התשלומים הנוספים שמופיעים בתדפיסי ויזה למעט אלו שמודה בהם התובע, אכן בוצעו ע"י התובע. 15. הנתבע צירף כמו כן דפי חשבון של בנק דיסקונט כראיה לכאורה לשיקים שמסר לתובע במסגרת החזר ההלוואה אך גם דפי חשבון אלה אינם מהווים כל ראיה לטענה זו מלבד העובדה שעולה מהם כי שיקים מסויימים נמשכו מחשבון הנתבע במועדים שונים ובסכומים שונים. 16. לגבי זכרון הדברים טען הנתבע כי הוחתם ע"י התובע על מסמך שלא נרשם בו מאומה ואח"כ מולאו בו פרטי זכרון הדברים. 17. טענה זו היא טענה סתמית שלא הוכחה וגם אין בה כל הגיון וסבירות, שכן מדוע יחתום הנתבע על דף חלק וימסור אותו לתובע. לנתבע הפתרונים. 18. אשר לתביעה הנגדית שהגיש הנתבע נגד התובע: התביעה לכאורה מסתמכת על אותן טענות שהועלו ע"י הנתבע בבית המשפט לפיהן הוא זה שנתן לתובע כספים בסך של 100,000 ₪, ולכן אין הוא חב לתובע מאומה אלא התובע הוא זה שחב לו כספים. 19. התביעה שכנגד מסתמכת לכאורה על אותם דפי ויזה ודפי חשבון של בנק דיסקונט הנ"ל, שאין בהם כל הוכחה או תמיכה לטענותיו של הנתבע נגד התובע בנוגע לכספים שהתובע חב לו, למעט הסך של 3,300 ₪ שהתובע מודה כי קיבל מהנתבע במסגרת החזר ההלוואה ע"י שימוש בכרטיס הויזה שלו, כאמור בסעיף 13 לעיל. 20. מכל האמור לעיל עולה כדלהלן: לגבי התביעה העיקרית - לא הצליח הנתבע לסתור את טענות התובע לפיה נותר הנתבע חייב לתובע סך של 10,700 ₪ בגין ההלוואה שניתנה לו. התובע הוכיח את מתן ההלואה ע"י זכרון הדברים שצירף וכן הראה כי שולם לו עד היום סך של 10,800 ₪ בלבד. הנתבע לא הצליח לסתור את טענת התובע לפיה נותר חייב לו סך של 11,700 ₪. 21. אשר על כן ולגבי התביעה העיקרית אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 11,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.4.00 ועד ליום התשלום בפועל, בצירוף הוצאות אגרת פתיחת תיק בסך 151 ש"ח והוצאות משפט בסך 300 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 22. אשר לתביעה שכנגד - לא הצליח הנתבע להרים את הנטל שהוטל עליו ולהוכיח כי התובע חייב לו סך של 100,000 ₪ כטענתו. 23. הכלל הוא המוציא מחברו עליו הראיה. הנטל הוא על מי שתובע להוכיח את תביעתו. משלא הוכיח הנתבע את תביעתו דינה להדחות. 24. אשר על כן אני דוחה את התביעה שכנגד שהגיש הנתבע נגד התובע ומחייבת אותו בהוצאות התובע בסך של 300 ₪ נושא הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. חוזהזכרון דבריםהלוואה