בתקנה 16א לתקנות, מותנה יישומה של תקנה 15 בהתייעצות מוקדמת עם הרשות. משמע, שההתייעצות נעשית במסגרת הוראות תקנה .15לפי האמור בתקנה 15(ב) תתחשב הוועדה הרפואית במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה אינו מסוגל לחזור לעבודתו או שהנכות הביאה לירידה ניכרת, ולא לזמן מוגבל, בהכנסותיו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת ההתייעצות - תקנה 15: .1ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 22.11.1982, אשר קבעה כי דרגת נכותו של המערער - כתוצאה מתאונת עבודה שארעה ביום 16.2.1981- היא של % 58לצמיתות (מיום 1.6.1982). .2השגותיו של המערער הן על כך כי - א) הוועדה ראתה שלא ליישם פריט 73(2) ב ,iiהקובע דרגת נכות של % 20בגין הגבלות תנועות בפרק הטמפורו-מנדיבולרי בצורה בינונית: פתיחת הפה אפשרית פחות מ- 1ועד 0.5ס"מ; ב) את המגבלות בגב זקפה הוועדה על חשבון מצב קודם, שעה שהרישומים בכרטיס קופת חולים מראים על תופעות קלות וחולפות של כאבים, שאין בינם לבין הפגיעה בגב ולא כלום; ג) לא היתה הצדקה ליישם את תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956(להלן - התקנות) כדי % .25המערער איבד לחלוטין את מקצועו כטפסן, בשל מגבלותיו ובפרט כתוצאה מעקירת עין וחוסר יכולת להעריך את המרחקים והגבהים, דבר הפוסל אותו לעבוד על פיגומים. .3על-פי החלטת בית-הדין הוגשו כרטיס קופת-חולים של המערער והעתק החלטת "הרשות", לפיה הומלץ ליישם תקנה 15לתקנות כדי % 25בלבד. .Iiפסק-הדין .1לעניין פריט 73(2) ב ii: הוועדה קבעה כממצא, כי פתיחת הפה אפשרית עד 2ס"מ, משמע שלא היה מקום ליישם את הפריט האמור. .2כאבי גב: הוועדה חזרה ואישרה את הממצאים שנקבעו על-ידי ועדה רפואית לעררים לפני כן (ב-19.4.1982). הבדיקה דאז הראתה, כי מצבו של המערער, במה שנוגע לגבו, תקין ולא הצדיק קביעת דרגת נכות. סביר להניח, שגם התקפי הכאבים שפקדו את המערער בעבר היו בעלי אופי חולף ולא הותירו אותו מוגבל בכושרו לעבוד. .3אשר לתקנה 15לתקנות: א) בפרוטוקול "ועדת הרשות" מיום 26.8.1982נאמר, בין היתר: "... לא יכול לחזור לעבודה בבנין בצורה מלאה, תישאר לו ירידה קלה בכושרו להשתכר בעבודתו לעתיד". בהמשך באה המלצה "להגדיל את נכותו הרפואית מלבד סעיף פסיכיאטרי ב-%25" - מ-% 48ל-%57.72; ב) בהחלטת הוועדה הרפואית שבערעור נאמר, כי "הוועדה מאמצת את המלצת הרשות מתאריך 26.8.1982". .4מתבקשות מספר הערות: א) בתקנה 16א לתקנות, מותנה יישומה של תקנה 15בהתייעצות מוקדמת עם הרשות. משמע, שההתייעצות נעשית במסגרת הוראות תקנה .15לפי האמור בתקנה 15(ב) תתחשב הוועדה הרפואית במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה אינו מסוגל לחזור לעבודתו או שהנכות הביאה לירידה ניכרת, ולא לזמן מוגבל, בהכנסותיו. מהחומר שבתיק עולה, כי מעבידתו של המערער (סולל בונה) סרבה להחזירו לעבודה בבנין - פירוש הדבר: איבוד מקצוע, דבר המוצא ביטוי חלקי בפרוטוקול הרשות: "לא יכול לחזור לעבודה בבנין בצורה מלאה". לגבי החלופה השניה שבתקנה 15(ב), במקום להתייחס לשאלה, אם הנכות "הביאה (לשון עבר) לירידה ניכרת, ולא לזמן מוגבל... " הסתפקה הרשות בהעלאת סברה או השערה, לפיה "תישאר לו (לשון עתיד) ירידה קלה... ". אין לדעת על סמך מה קביעה זו, הצופה פני עתיד; ב) בית-דין זה פסק, וחזר ופסק, שוועדה רפואית אינה "מאמצת" "המלצה" של הרשות. חובתה להתייעץ אתה - ולהחליט על-פי שיקוליה היא. אין לדעת, על-פי דו"ח הוועדה, מה היו השיקולים להגדיל את אחוזי הנכות ב-% 25בלבד. לפני הוועדה עמד אדם שגילו קרוב לחמישים, שתום עין, פגוע בלסת בצורה קשה והמוגבל (באופן בינוני) ב"התאמה סוציאלית ובכושר עבודה" (פריט 34(ב) לתוספת לתקנות). אמת נכון, שאין ליישם תקנה 15לגבי פגימה בה הובא בחשבון איבוד כושר עבודה (תקנה 15(ד)) וצדקה "הרשות" כאשר המליצה "להגדיל את הנכות הרפואית מלבד סעיף פסיכיאטרי", אך לא כך עומד העניין לפני הוועדה הרפואית לעררים. כאשר היא שוקלת את מידת יישומה של תקנה 15, יש מקום להתחשב במצבו של הנפגע כשלמות - היינו כולל מגבלות בתחום הנפשי. לשון אחר: הפגימה לפי פריט 34(ב) לא תזכה את הנפגע בתוספת אחוזים, ו-% 10יישארו %10, אבל יכול שתשקול, להערכת היותו של הנכה "מסוגל לחזור לעבודתו" וכו'... .5התוצאה: הערעור מתקבל לעניין תקנה 15והעניין מוחזר לוועדה רפואית לעררים על מנת שתשקול מחדש את מידת יישום התקנה, בהתחשב באמור בסעיף 4דלעיל. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך 000, 50שקלים בתוספת מע"מ.תקנה 15 (ביטוח לאומי)