חישוב הצמדה למדד - פסק בוררות

בית המשפט ציין כי כאשר מדובר במצבים, שבהם שילם אדם במועד מסוים ואילו עליו לקבל את כספו בחזרה במועד אחר, אזי עלול "חישוב לא סמטרי" להביא לידי קיפוח. עוד צוין כי במקרה זה כי מדובר בפסיקתו של בורר ואין חולקין על כך שהבורר היה רשאי לנקוב כל מועד שמצא לנכון. ##קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב הצמדה למדד - פסק בוררות:## 1. אלו מלותיו של פסק בוררין, שהוליד את המחלוקת שנדונה בבית המשפט המחוזי והמובאת עתה לפנינו; "אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 000.00,000, 12 (שנים עשר מליון) שקל לסילוק כל התביעות ללו. כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 000.00, 233 (מאתיים שלושים ושלושה אלף) שקל לסילוק החשבונות עבור עבודות שאושרו וטרם שולמו. הסכומים האמורים יהיו צמודים למדד תשומות הבנייה של חודש אוקטובר 1981, וישאו ריבית בשיעור % 21 (עשרים ואחד למאה לשנה) מיום 17.2.1984 ועד התשלום המלא". כאשר ביקשו, כי הבורר יוסיף ויבהיר כוונתו באשר לחישוב ההצמדה ויתייחס לשאלה אם ניתן להוסיף לסכומים הנ"ל מס ערך מוסף, כתב כהאי לישנא: "לכבוד ה' א. שמואלי, עו"ד רחוב בן יהודה 34 ירושלים 2.9.1984 בוררות ר.ס. קבלנים בע"מ - אגד אני מאשר קבלת בקשתך מיום 31באוגוסט. אין אני רואה עילה לפי סעיף 22(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, להיזקק לבקשה זו. חילוקי דעות בשאלה אם מילאו הצדדים אחרי פסק הבורר, וכן שאלות בדבר פירושו הנכון של הפסק, אינם נכנסים בגדר סעיף 22(א) האמור. אשר למס ערך מוסף, תשומת לבך מופנית להוראות סעיף 16(2) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ז-.1975 בכבוד רב, חיים כהן העתק: מר מ. שליט, עו"ד רחוב בלוך 41 תל-אביב". הסכום שולם ביום 14.8.84, וראש ההוצאה לפועל פסק, כי התשלום צמוד למדד שהיה ידוע ביום התשלום, וכי אין חובה להוסיף מס ערך מוסף על הכספים ששולמו. משקבע ראש ההוצאה לפועל את אשר קבע, ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי, וזה סיכם ואמר בקשר לשאלת ההצמדה כדברים האלה: "המשיבה שילמה את אשר שילמה ביום 14.8.84, ובין הצדדים נתגלעה מחלוקת אם על ידי עשיית התשלומים האמורים יצאה המשיבה ידי חובת פסק הבורר. אליבא דשני הצדדים הדיבור 'מדד תשומות הבנייה של חודש אוקטובר 1981', אין פרושו אלא המדד המייחס לחודש אוקטובר 1981 ואשר פורסם ביום .15.11.81 המשיבה פרעה את החוב על בסיס המדד שהיה ידוע ביום 14.8.84, היינו הוא מדד תשומות הבנייה של חודש יוני 1984 שפורסם בחודש יולי .1984לטענת המערערת, המדד שלפיו היה צריך לעשות את החשבון הוא המדד שעמד להתפרסם ביום 15.9.84. כיוון שכך, סבורה המערערת שיש לערוך חשבון נוסף ולשלם לה את ההפרשים. טענה זו לא נתקבלה על דעתה של ראש ההוצל"פ, ומכאן נימוק הערעור הראשון, שבו עליי לדון. בתמצית, טענת המערערת היא, כי עשיית חישוב על בסיס המדד הידוע ביום עשיית התשלום בפועל מקפחת אותה. משנקט הבורר בלשון 'המדד של אוקטובר', ביקש לרמוז, כי בעת עשיית החישוב יש לקחת בחשבון לא מדד ידוע, כי אם מדד של חודש מסויים, ועל כן לצורך שמירת הסמטריה, מן ההכרח היה להתחשב במדד שעמד להתפרסם ביום .15.9.84 בתמיכה לטענה זו הפנני ב"כ המערערת אל שורה של פסקי-דין, שבהם עמדו בתיהמ"ש על הצורך שבשמירת הסמטריה. ואולם, חוששני, כי אותם פסקי-דין אינם לענין. אכן, כאשר מדובר במצבים, שבהם שילם אדם במועד מסויים ואילו עליו לקבל את כספו בחזרה במועד אחר, אזי עלול 'חישוב לא סמטרי' להביא לידי קפוח, מה גם שאין כן במקרה דנן. המדובר בפסיקתו של בורר ואין חולקין על כך שהבורר היה רשאי לנקוב כל מועד שמצא לנכון. אין ספק, ולכך מסכים גם ב"כ המערערת, כי אילו נקב הבורר בסכום גלובאלי, לא היה למערערת כל פתחון פה. דא עקא, שבמקום לנקוב בסכום גלובאלי, קבע הבורר סכום כסף והחליט להצמידו למועד מסויים. העובדה שהבורר בחר להצמיד את הסכומים שנקב בהם בדרך בה הצמיד אין פירושה בהכרח, כי גם לצורך מועד עשיית התשלום יש להתחשב במדד החל בחודש הפרעון, היינו, זה שעתיד היה להתפרסם רק ביום .15.9.84 אין גם ספק, כי אילו נקט הבורר בלשון 'המדד הידוע בחודש נובמבר', גם אז לא היה למערערת כל פתחון פה. כשלעצמי, איני רואה הבדלבין שני הנוסחים, ואשר הכל מסכימים כי בשניהם מדובר באותו המועד. עוד נטען על ידי המערערת, כי הבורר נקב במדד של חודש אוקטובר, בהתבססו על המערכת החוזית והראיות שבאו בפניו. לטענה זו אין לשעות, אין בפני ההוצל"פ אלא מה שנאמר בפסק הבורר ולפיכך בצדק סרבה ראש ההוצל"פ להיכנס לענינים החורגים מן הפסק. לסיכום, אינני סבור שראש ההוצל"פ טעתה בנקודה זו, והערעור עליה נדחה". 2. מסקנתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי. פירושם של דברי הבורר עולה מנוסחם. הבורר קבע את הסכום שיש לשלמו (על שני מרכיביו, המחולקים לפי עילתם) והורה על הצמדת הסכום למדד התשומות לבנייה של חודש אוקטובר 1981. מדד כאמור היה ידוע וברור ביום שהבורר נתן את פסקו; הווה אומר, המדד של אוקטובר 1981- בין זה של יוקר המחיה ובין זה של מדד התשומות לבניה - מתפרסם אחרי חודש אוקטובר, כי יסודו בחישובים על תופעות כלכליות, המסוכמות עם תום החודש. אך ביום שהבורר אמר את דברו, ניתן היה להשיב על קלה, מה היה מדד אוקטובר 1981, כי הוא נתפרסם, על-פי ידיעתנו המשפטית, כמקובל, בנובמבר 1981. תוית ההיכר ותוארו לא היו כמובן של נובמבר, המועד שבו פורסם, אלא של חודש אוקטובר, שאליו התייחס. הפער בין מועד הפירסום לבין המועד שאליו מתייחס הפירסום הוא שמעורר את המחלוקת שלפנינו. יום התשלום היה 14.8.84, והמדד של יום 14.8.84 פורסם כמקובל רק ביום .15.9.84 האם עולה מדברי הבורר, כי כוונתו לכך כי הקצה האחר של ההצמדה ימדד גם כן על-פי המדד, אשר שיעורו יסתבר במועד מאוחר יותר? פרקליטו המלומד של המבקש טען לסימטריה; לדבריו יש לנקוט אותה אמת-מידה בשני הקצוות, וכפי שהתחלתו של חישוב ההצמדה בנוייה על המדד לתאריך פלוני, כך גם צריך לנהוג לגבי תאריך הגמר. לא תאריך התשלום לפי לוח השנה והמדד הידוע, שלפיו נוהגים באותו יום, הוא, באופן בלעדי, המפתח לעריכת החישוב, אלא יש לצרף אליו, לפי טענתו, גם את המדד, שמהותו הסתברה כמקובל רק אחרי מספר שבועות עם פירסומו. הנוסח של החלטת הבורראינו תומך בתיזה של הפרקליט המלומד של המבקש; היפוכו של דבר, הנוסח המפורש והברור שננקט לגבי תאריך התחלת המדידה של ההצמדה ו העדרו של נוסח כאמור לגבי סיום חישוב ההצמדה מוליכים למסקנה אחרת. מה שמוצע לנו הוא, כי נאמץ פרשנות, המוסיפה את אשר לא נאמר והמצמידה לנוסח הכתוב - שהוא שגרתי למדיי במסמכים משפטים לסוגיהם - תוספת שאין בו. כמבוער כבר, מבקש הפרקליט המלומד, כי נבחן את חישוב הערכים לא על-פי המדד הידוע בתאריך התשלום אלא על-פי המדד שיסתבר בדיעבד במועד מאוחר יותר. גישה זו מעוררת מספר בעיות: (א) ראשית, יש בה חריגה מנוסחו הברור של הכתוב. אין הרי דבר שמונע מן הבורר או מכל גורם אחר העורך מסמך משפטי את האמירה המפורשת, המבטאת כוונה כמתואר. ניתן לכתוב, כי הסכום יהיה צמוד ויחושב החל ממדד פלוני ועד למדד פלמוני. כך ניתן היה לכתוב כאן, כי הסכומים יהיו צמודים למדד תשומות הבנייה של חודש אוקטובר, והתשלום שבו חייבת המשיבה, יחושב לפי המדד של יום התשלום, כפי שיתפרסם על-ידי השכה המרכזית לסטטיסטיקה. הבורר לא נקט נוסח מפורש כאמור, אם כי יש, כמובן, מקרים, שבהם מתארים את שני הקצוות בסימטריה המבוקשת. (ב) מוסיף וטוען הפרקליט המלומד, כי גם בהעדר האמירה המפורשת יש להבין כך את כוונת הבורר. דא עקא, שאין סימן לכך, שאלו היו כוונותיו, ומה שמתבקש מאתנו, למעשה, הוא, כי נוסיף ונשכתב את פסק הבוררים ונוסיף את אשר כיום אינו בו. (ג) יש גם ספק רב, אם דרך החישוב המוצעת היא רצוייה: יש בה כדי למנוע את סוף ההתחשבנות, שהרי בכל תאריך פלוני אין המדד ידוע, ותשלום באותו יום לא יביא לסילוק החיוב אלא להתחשבנות מתמשכת שתלך ותימשך; והדברים מובנים. לאור האמור לעיל אין אלא להסיק, כי משלא ננקבה דרך חישוב אחרת, פירושו של דבר הוא, כי ביום התשלום חושבה ההצמדה כדין על-פי המדד שהיה ידוע באותו יום, ואין להלין על כך, ככל שהדבר מתייחס לפרשנותו של נוסח הכתוב כאן, היינו לפסק הבוררים כפי שנערך. 3. בעניין מס הערך המוסף אין לי מה להוסיף על מה שתב הבורר, ולא מחוור לי, על יסוד מה ראה המבקש להעלות נושא זה מחדש. 4. אשר-על-כן לא ראיתי כל עילה להתרת ערעור נוסף ברשות. הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאותיה של המשיבה בלוויית הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל בסכום של 000, 1שקלים חדשים. מדדיישוב סכסוכיםהצמדה למדדבוררות