חלופת מעצר החזקת כלי נשק

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חלופת מעצר החזקת כלי נשק: בקשה למעצר עד תום ההליכים: 1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת.פ. 1343/99 שבו מיוחסות לנאשם שתי עבירות: האחת: עבירה של החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144 (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), והשניה: עבירה של החזקת נשק שהושג בעוון, עבירה לפי סעיף 412 לחוק. בכתב האישום נטען כי ביום 26.1.99 החזיק המשיב בביתו בג'בל מוכבר תת מקלע מסוג "עוזי" צבאי, כאשר הנשק היה דרוך וטעון במחסנית מלאת כדורים, אליה היתה מחוברת מחסנית נוספת. כן החזיק הנאשם 53 כדורים בקוטר 9 מ"מ המיועדים לתת המקלע ומחסנית נוספת המיועדת לאקדח מסוג "יריחו". התחמושת והמחסנית הוחזקו בתוך תרמיל אשר נגנב מחייל צה"ל בשנת 1986. 2. ראיות לכאורה: אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. 3. עילת מעצר: אין מחלוקת על קיומה של עילת מעצר וזאת הן לפי הוראת סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים) תשנ"ו - 1996, והן לפי הוראת סעיף 21 (א) (1) (ג) (2) לחוק הנ"ל. 4. חלופת מעצר: המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור ערובה בתנאי השחרור שפגיעתם בחרותו של נאשם פחותה, זאת כאמור בהוראת סעיף 21 (ב) (1) לחוק הנ"ל, דהיינו השאלה האם קיימת חלופת מעצר. המשיב הינו כבן 26, הינו רווק והוא תושב שכונת ג'בל מוכבר שבירושלים. למשיב עבר פלילי זאת כמפורט בפסק הדין מיום 30.12.91 מבית הדין הצבאי בלוד שבו הורשע הנאשם בחברות בהתאחדות בלתי מוכרת ובביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת. כאמור בגזר הדין, גוייס המשיב בשנת 1989 לארגון החזית הדמוקטית. במסגרת זו הוא התמנה למפקד חוליה, והוא עם חברי החוליה, הפיצו כרוזים וכתבו ססמאות לאומניות ואף יידו אבנים לעבר חיילים. נוסף על כך הפסיק הנאשם את חברותו בשנת 1990 בארגון הנ"ל וגוייס באותה שנה לארגון החזית העממית ועסק במשך שישה חודשים בפעילות של הפרת הסדר הציבורי. בגין אלה נדון הנאשם ל11- חודשי מאסר בפועל. יחד עם זאת, בענין זה אין להתעלם מכך שהמדובר הוא בעבירות שבוצעו על ידי הנאשם בהיותו נער, ומשקלם לענייננו, אם בכלל, הינו מועט. 5. גרסת המשיב בנוגע לארועים נשוא כתב האישום שבענייננו הינה, שלפני כחודש וחצי, לאחר בילוי בקניון האחים ישראל בשכונת תלפיות בירושלים, ולאחר שיצא מהקניון, הוא מצא את התיק מחוץ לקניון ובסמוך אליו. לאחר שראה את תכולת התיק דהיינו הנשק והמחסניות, הוא לקח את התיק ואת תכולתו עימו לביתו בג'בל מוכבר. לדבריו הוא עשה כן מאחר שהינו חייב כסף לאנשים שונים והוא היה צריך אמצעי הרתעה נגד דרישותיהם לפרוע את חובו. עוד הוסיף כי לאחר שמצא את הנשק כאמור לעיל, הוא נסע עם מונית של חברת מוניות בית הכרם והנהג היה נהג המתגורר בואדי ג'וז בירושלים. לגרסתו, הנהג והוא מכירים איש את רעהו. המשטרה חקרה בענין והוברר כי יש שני נהגים בחברת המוניות הנ"ל המתגוררים בשכונת ואדי ג'וז ואיש מהם, בהתאם להודעותיהם בתיק החקירה, אינו מכיר ואינו זוכר את המשיב, כאשר אחד מהם ציין כי הוא לא הסיע: "שום בן אדם מאזור ג'בל מוכבר ואני הייתי זוכר אם הייתי מסיע בן אדם לשם", והשני אמר דברים דומים. עוד יש לציין כי הנשק נתפס בחדר מגורים בדירת המשיב, בסמוך למיטתו (בתוך התיק). 6. ב"כ הצדדים הפנו תשומת לבי להחלטות שונות אשר עסקו בשאלת קיומה או אי קיומה של חלופת מעצר שעה שדובר בהחזקת כלי נשק. חלקן של ההחלטות אינו נוגע לעניין, שכן דובר שם בסחר בנשק או בהחזקה של מספר רב של כלי נשק. מתוך ההחלטות הנ"ל יש להתייחס לדברים שנאמרו בהחלטות הבאות: בבש"פ 463/88 (כב' השופט בך) נאמר על ידי בית המשפט: "העובדה שאינה שנויה במחלוקת היא כי שלושת המשיבים החזיקו ברובה סער מסוג אם.16 ביודעם כי הוא גנוב מצה"ל על מנת לסחור בו או לרכשו. אנשים המבצעים מעשים כאלה כאשר הם חייבים להיות מודעים לכך שנשק זה עלול לשמש בעתיד למטרה פלילית או למטרה המסכנת את שלום הציבור, מהווים סיכון בטחוני, וזאת אף אם הם עצמם לא התכוונו להשתמש בנשק לצורך ביצוע פשע מסויים". באותו עניין הורה בית המשפט על מעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, ולהבדיל אותו מקרה מענייננו, בענייננו, המשיב אכן מודה ומאשר בהודעתו כי התכוון במידת הצורך לעשות שימוש באותו כלי נשק ומכל מקום הוא הצהיר על כוונה כזאת כלפי חוץ, וכדבריו בהודעתו בין היתר: "המוכתר מעיסוויה... בא אלי לבית לאיים עלי שהוא רוצה כסף וישלח ילדים שלו להתנקם בי כי אני חייב לו כסף, אני אמרתי לו כי יש לי נשק ואני הראיתי לו את העוזי ואמרתי לו אל תיתן לילדים שלך להתקרב אלי". בש"פ 2470/91 (כב' השופט בך): באותו עניין דובר על רכישה של רובה סער מסוג אם.16 ומחסנית. באותו עניין אמר בית המשפט: "בנסיבות החירום של ימינו (ולדעתי קשה לומר כי חל שינוי בנסיבות החירום משנת 1991 להיום הן במישור הפלילי והן במישור הבטחוני - ר.כ.) חייב כל עבריין פוטנציאלי לדעת כי מתפתה הוא ללא הצדקה או נסיבה מקילה מיוחדת לרכוש נשק קטלני ולא כל שכן אם מקורו מצה"ל והוא מתכוון לעשות בו שימוש לא חוקי או למוסרו לאחר למטרה כזו... הרי עשויים בתי המשפט לראות בו משום גורם המסכן את שלום הציבור ולעצרו עד תום ההליכים". מקרה נוסף הוא זה שנדון בב"ש 2577/98 (החלטה מיום 6.10.98 (כב' השופטת נאור). באותו עניין נדון עניינו של קטין יליד שנת 1981 אשר נשא על גופו אקדח ומחסנית וכדור אחד בלבד. באותו עניין, בהתייחסה לשאלת חלופת המעצר, אמרה כב' השופטת נאור: "דווקא בשל כך שאין בשלב זה מידע בעניין הסיבות לכך שהמבקש מסתובב עם אקדח טעון אין מקום לחלופת מעצר. חלופת מעצר אין בה כדי להבטיח שהנאשם לא יעשה באקדח או בכלי חלופי את השימוש שיש יסוד סביר לחשש שרצה לעשות בו, יהא השימוש המסוכן אשר יהא. אם העניין נעוץ... בריב כלשהו... הסכנה במקום מגוריו דווקא כפולה ומכופלת". באותו עניין, יש לציין, שאותו נאשם טען כי לא החזיק את האקדח אלא טען כי החזיק סכין וזאת משום הצורך להגן על עצמו ממשפחה אחרת עויינת. אם ניישם דברים אלה לענייננו נמצא כי הם פועלים לרעת המשיב שכן אם בעניין הנ"ל נעצר קטין שעה שלא היו פרטים מספיקים לסיבת נשיאתו את האקדח, כי אז בעניין דידן, שעה שידועה מטרת אחזקת הנשק והיא השימוש ההרתעתי ואולי אף ההתקפי כלפי בעלי חובו של המשיב, על אחת כמה וכמה. 7. גם בהחלטה בבש"פ 71/97 (כב' השופטת בייניש) אשר ב"כ המשיב הפנה אליה שם שוחרר הנאשם בסופו של דבר, דובר בנאשם שנשא רימון רסס צה"לי ואף השליכו ברחוב באופן שלא התפוצץ והוא החזיק רימון רסס נוסף בביתו, אמרה כב' השופטת בייניש: "על חלופה זו לעמוד בענייננו לפחות בתנאים שבהרחקת המשיב מזירת הארועים בגינם נעצר, ופיקוח ראוי עליו שימנע ממנו לעבור על תנאי החלופה". בענייננו, לאור גרסתו של המשיב, הרחקתו מזירת הארועים דהיינו ממקום מגוריו, לא יהיה בה כדי להועיל, כמו גם שפיקוח ראוי לא ימנע מבעלי חובו מלהגיע אליו. המסקנה העולה מכל המקובץ הינה שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר עד תום ההליכים בדרך של שחרור ערובה בתנאים. לפיכך אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 1343/99. (לפיכך גם איני נזקק לעיון בראיה החסויה שהמבקשת בקשה להביא לעיוני לאחר שהצדדים טענו לעניין סמכותו של בית המשפט לקבל בשלב זה ראיה חסויה ושאיננה ראיה שהוצאה לגביה תעודת חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971). מעצרנשקעבירות נשקהחזקת נשקחלופת מעצר