קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות בתאריך לידה: זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה שדחה את בקשתו של המערער לתיקון גיל. המערער עלה לישראל ממרוקו בשנת .1961לטענתו בהגיעו ארצה נרשם תאריך הלידה שלו בתעודת הזיהוי שלו באופן שגוי, במקום לרשום כי תאריך לידתו הוא 11.4.44, נרשם .11.4.42לטענתו בעת שהגיע לארץ הציג את תעודת הזהות שלו ממרוקו, שבה היה נקוב התאריך המדוייק והנכון של יום לידתו ועקב טעות בתרגום התעודה נרשם בתעודת הזיהוי שהוצאה בארץ, תאריך מוטעה. את בקשתו תמך, בין היתר, בתמצית תעודת הלידה שלו ממשרד הפנים ממרוקו שבה מופיע תאריך הלידה הנכון, לטענתו, הוא התאריך של .11.4.44 לאחר שב"כ המשיבים התנגדו לבקשה ולאחר שהתקיים דיון בבית המשפט קמא, דחתה השופטת המלומדת של בית המשפט קמא את הבקשה ומכאן ערעורו של המערער. השופטת המלומדת של בית המשפט קמא, דחתה את הבקשה מהנימוקים הבאים: ראשית, קבעה כי אין אפשרות להסתמך על תמצית תעודת הלידה, תמצית שניתנה ביום 12.6.95, כאשר בראש התעודה רשומה השנה 1954ללא הסבר לתאריך זה. לאור זאת קבעה שופטת השלום המלומדת כי מן הראוי היה שהמערער ימציא את תעודת הלידה המקורית עצמה, ולא תמצית רישום ממנה שניתנה בתאריך מאוחר. שנית, קבעה שופטת השלום המלומדת כי אמו של המערער לא הגישה תצהיר, לא לגבי נסיבות הוצאת תמצית תעודת הלידה ולא לגבי מועד לידת המערער. שלישית, קבעה כי המערער לא נתן הסבר מדוע לא ביקש את תיקון הגיל מאז עלייתו ארצה, ומאז רישום גילו באופן מוטעה בתעודת הזיהוי, בשנת 1961ומדוע לא עשה דבר לתיקון הגיל עד למועד הגשת הבקשה הנוכחית בשנת 1999, על אף שקיבל את תמצית הרישום עוד בשנת 1995כמו כן לא יכול היה המערער להעיד אם הרישום בתעודת הזיהוי המקורית שלו ממרוקו, רישום שטען כי הוא נכון, נרשם במילים או במספרים, שכן אם הרישום נרשם במספרים, דבר זה יכול היה להוות חיזוק לטענתו בדבר טעות בתרגום התעודה וכן לא טרח להמציא עותק מתעודת זיהוי זו, ולא הסביר מה עלה בגורלה. לאור כל אלה, הגיעה השופטת השלום המלומדת למסקנה כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה, שהיה מוטל עליו ולכן דחתה את התביעה. ב"כ המערער טען בפני כי תמצית תעודת הלידה שהגיש לבית המשפט, הינה תעודה ציבורית בהתאם להוראות סעיף 29(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א- 1971(להלן: "פקודת הראיות"), וכי לפי סעיף 32(1) לפקודת הראיות, ניתן להוכיח תעודה כזו על ידי הגשתה לבית המשפט, דבר שנעשה ולטענתו לאחר שהמשיבים לא סתרו תעודה זו, מן הראוי היה לקבוע כי המערער עמד בנטל ההוכחה להוכחת תאריך לידתו ביום .11.4.44מסיבה זו, לטענתו, גם לא צירף תצהיר של אמו, ולא הביאה להעיד, וטען כי המנעותו מלבקש תיקון הגיל במשך כל השנים שחלפו, אינה רלוונטית וכי יש לתקן גילו על פי כלל הראייה הטובה ביותר, היא תמצית תעודת הלידה. ב"כ המשיבים, מאידך, טענו, כי אין בית המשפט לעניני משפחה כבול לדיני הראיות, ורשאי הוא לסטות מהם לשם גילוי האמת, וכי תמצית תעודת הלידה, אינה אלא ראייה לכאורה, אשר בית המשפט קמא לא נתן לה משקל רב, משום אי בהירותה ומשום התאריכים הנקובים בה, אותם לא יכול היה המערער להסביר וחזרו על אותם נימוקים שציינה שופטת השלום המלומדת, כי המערער לא העיד את אמו וכי חוסר יכולתו לומר אם הרישום בתעודת הזיהוי המקורית היה במילים או במספרים, גם הוא היה נימוק מוצדק לדחיית תביעתו, כפי שהדבר נעשה על ידי בית משפט קמא. לא נראה לי כי יש מקום להענות לערעור. נכון הדבר כי תמצית תעודת הלידה שהמערער הסתמך עליה היא תעודה ציבורית, שניתן להגישה לבית המשפט כראייה, על ידי עצם הגשתה. אך ראייה זו, ככל ראייה אחרת, איננה ראייה מוחלטת, ככל ראייה אחרת יש מקום לייחס לה משקל זה או אחר ואף היא ניתנת לסתירה, כפי שנאמר בספרו של השופט י. קדמי "על הראיות, הדין בראי הפסיקה" חלק ראשון עמ' 474כדלהלן: "כוחה ההוכחתי של תעודה ציבורית שנמצאה כשרה וקבילה זהה למעשה לכוחה הראייתי של עדותו של עורך התעודה אילו העיד בעצמו, דהיינו, היא מהווה 'ראייה לכאורה' לאמיתות תוכנה ואין היא מטילה על היריב את נטל השכנוע לסתירתה". במסגרת זו רשאית היתה שופטת השלום המלומדת, לשקול את כוחה הראייתי של התעודה, כפי שעשתה, ולהביא בחשבון, לצורך זה, את העובדה שלא מדובר בתעודת הלידה המקורית, אלא שמדובר בתמצית תעודת לידה, שככל הנראה מתייחסת לרישום משנת 1954 ולא של תעודת הלידה המקורית, בין משנת 44ובין משנת 42, שנערכה בשנת .1995 כמו כן רשאית היתה להביא בחשבון שהמערער יכול היה להביא את אמו כדי להעיד, הן על עצם תאריך הלידה, והן לגבי נסיבות הוצאת תמצית תעודת הלידה, שהיא היתה זו שטיפלה בהוצאתה ובקבלתה על ידה במרוקו. השופטת המלומדת גם היתה רשאית להביא בחשבון את העובדה שהמערער לא פעל בענין זה מאז עלייתו ארצה משנת 1961, לאור דבריו שידע על הטעות מאז, והשתהה גם 4שנים מאז קבלת תמצית תעודת הלידה בשנת .1995לא הייתי מייחס משקל רב מדי לחוסר זכרונו של המערער אם הרישום בתעודת הלידה המקורית היה בספרות או במילים, אבל גם מבלעדי זאת היה בכל השיקולים האחרים בסיס לקבוע כי המערער לא הרים את נטל ההוכחה להוכחת הטעות בגילו הרשום, שלגביו עומדת חזקת התקינות ושלכן נטל ההוכחה היה עליו להוכיח שרישום זה אינו נכון. לאור זאת אין בעצם הגשת תמצית הרישום, לאור הרישומים המופיעים בה, ולאור אי המצאת עדות האם, שצדקה השופטת שיכולה היתה לשפוך אור רב על נסיבות הענין, ולאור השיהוי הרב בהגשת הבקשה למצוא פגם בשיקול דעתה של שופטת השלום המלומדת, שלא היה בתמצית, לכשעצמה, לאור הנסיבות הנוספות שפורטו, כדי להרים את נטל ההוכחה. לכך יש להוסיף את דברי השופטת המלומדת כי גם מהימנותו של המערער הוטלה בספק, לאחר שבתחילה לא צירף את מעבידתו כמשיבה לבקשה, ולאחר שלא גילה את המניע האמיתי לבקשתו והוא, שהוא הרצון לעבוד שנתיים נוספות ונימק זאת בכך שאמו לחצה עליו לתקן את הגיל דבר שאכן היה בו כדי לכרסם במהימנות עדותו, כפי שציינה שופטת השלום המלומדת. ניתן עוד להוסיף כי בעיקרי הטעון טען המערער כי לא יכול היה להגיש את תמצית תעודת הלידה במועד מוקדם יותר, בשל היות מרוקו ארץ אויב, עד לשנים האחרונות, דבר שהקשה עליו לקבל את תמצית תעודת הלידה, וכי רק לאחרונה, כשהפשירו היחסים עם מרוקו, נסעה אמו למרוקו והביאה את התעודה, אך בחקירתו הנגדית בפני בית המשפט קמא אמר כי: "אמא שלי היתה במרוקו עד לפני שנתיים, ואז היא עלתה, קודם לכן היא שלחה לי את המסמכים", כך שברור שלא נסעה למרוקו כדי להביא את המסמכים, ומכל מקום, בנסיבות אלה, נתבקשה עדותה שלא יכלה לקבל את המסמכים במרוקו, לפני שנת .1995 אם המערער יצליח להשיג ראיות נוספות, יוכל לחזור ולפנות לבית המשפט, לפי סעיף 2לחוק קביעת גיל, ולבקש את שינוי הקביעה. לפי הסיפא לאותו סעיף, רשאי יהיה בית המשפט שלא להזקק לראיות שהמבקש יכול היה להביא בפני בית המשפט בשעת הדיון בבקשה הקודמת, ויכול להיות שבמסגרת זו יקשה עליו להביא תצהיר של אמו, או להשמיע את עדותה, אבל הדבר אינו מחוייב המציאות, שכן, כאמור, בית המשפט רשאי, אך אינו חייב, שלא להזקק לראיות כאלה, ואם המערער יצליח לשכנע את בית המשפט לקבל ראיות נוספות אלה, על אף שיכול היה להביאן לדיון הקודם, יוכל אולי להביא לשינוי הקביעה, אך בשלב זה לא נראה לי כי יש מקום לקבוע באופן ברור ששופטת השלום המלומדת, שראתה ושמעה את המערער והתרשמה מעדותו, שגתה בשיקול דעתה בקובעה כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש להוכחת בקשתו לשינוי גילו. לכן, הנני דוחה את הערעור, ומחייב את המערער לשלם לכל אחד מהמבקשים את הוצאות הערעור, לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 000, 1ש"ח לכל משיב. לידהשינוי גיל