עבודתו של התובע כיערן כללה עבודה עם מסורי שרשרת בגדלים ובעוצמות שונות, מרסקת גזם, חרמש מכני, טרקטור ודיסק חיתוך. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ירידה בשמיעה בעבודה עם מסור:   השופט יגאל פליטמן   1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל 112/98; השופטת עפרה ורבנר ונציגי הציבור גב' בן נון ומר צמח), בו נדחתה תביעת המערער להכיר בליקוי השמיעה ובטנטון מהם הוא סובל לטענתו, כפגיעה בעבודה.   2. בהחלטתו מיום 24.7.00 קבע בית הדין האזורי את עובדות המקרה כלהלן:   "א. התובע יליד 1962, עבד כיערן ואיש אחזקה בחברה להגנת הטבע, וברמת הנדיב כ-9 שנים.   ב. עבודתו של התובע כיערן כללה עבודה עם מסורי שרשרת בגדלים ובעוצמות שונות, מרסקת גזם, חרמש מכני, טרקטור ודיסק חיתוך.   התובע העיד בפנינו כי עבד כ-6 שעות ביום על המכשירים הנ"ל שהרעש הבוקע מהם עולה על 85 דציבל, ומגיע אף ללמעלה מ-100 דציבל.   ג. בתחילת עבודתו של התובע לא סופקו לו אוזניות מגן ורק החל משנת 1995 לערך סופקו לתובע אוזניות.   ד. התובע העיד בפנינו כי החל לסבול מבעיות בשמיעתו, כשלוש שנים לאחר תחילת עבודתו בשנת 1994 לערך.   ב"כ הנתבע הודיע לביה"ד כי הנתבע מסכים שהתובע היה חשוף לרעש מזיק במהלך עבודתו כיערן מאז שנת 1991 לערך".   3. בית הדין מינה את ד"ר מאיר כמומחה יועץ רפואי מטעמו.   בחוות דעתו קבע המומחה בהסתמך על בדיקות השמיעה השונות ובעיקר על זו המפורטת מ-30.3.98 המהימנה עליו, כי "אין מימצא פתולוגי בשמיעת התובע" ו"אין הפחתת שמיעה בתחום תדירויות הדיבור" כך "שאין מדובר במחלת מקצוע ואף לא במחלה שנגרמה בדרך של מיקרוטראומה".   באשר לטינטון ציין ד"ר מאיר, כי לתובע אין עקומת שמיעה אופינית לחבלה אקוסטית ואין פגיעה באבר השמע על כן אין מדובר בטינטון הקשור לחשיפה לרעש מזיק. ד"ר מאיר ציין, כי ניתן לראות בדלקות האוזניים החוזרות ונשנות כגורם אפשרי לטינטון.   4. בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את התביעה בהסתמך על חוות דעת המומחה בקובעו לאמור:   "א. אין די בתשתית עובדתית המצביעה על חשיפה לרעש, יש צורך אף בקשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של התובע לבין חשיפתו לרעש במקום עבודתו, וזאת על-מנת להכיר בלקוי השמיעה או בטינטון כפגיעה בעבודה."   ב. "כאשר חוות דעת נוקטת בלשון של יתכן או בלשון של עלול ולא בלשון חד משמעית, אין בכך כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי רפואי בין הפגיעה לבין העבודה."   ג. "לו היה המומחה מטעם בית הדין קובע, כי קיימת פגיעה בשמיעה ולו לפחות בתדירויות הגבוהות, היכולה להשליך לעניין קיום טנטון היה מקום להכיר בתביעה, אלא שבמקרה שלפנינו הבהיר המומחה שגם הטנטון אינו קשור לחשיפה לרעש ואין מקום לקבוע אחוזי נכות לתובע בגינו."   ד. "קביעותיו הרפואיים של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה".   לאור האמור נדחתה התביעה.   5. המערער ערער על פסק הדין ובדיון בקדם הערעור בקשו הצדדים על מנת לקצר את זמן ההתדיינות, להכתיב לפרוטוקול את טענותיהם שירשמו ויחשבו לסיכומים בכתב מטעמם וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק.   6. עיקרי טיעונו של המערער היו:   א. יש לאבחן בין סיבתיות משפטית לבין סיבתיות רפואית בנסיבות המקרה על פי חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק, יש לקבוע קשר סיבתי בין החשיפה המשמעותית לרעש לבין הטינטון ממנו אין מחלוקת, כי המערער סובל.   ב. חוות דעת המומחה בטלה או לכל הפחות בלתי מבוססת, משגם בהעדר עקומת שמיעה אופיינית לחבלה אקוסטית אפשר שתגרם פגיעה בעבודה.   7. ב"כ המוסד הסתמכה בטיעונה בעיקרו של דבר, על נימוקי פסק הדין של בית הדין האזורי ולאורם ובקשה לאורם את דחיית הערעור.   8. לדעתנו ראוי פסק דינו המפורט והמנומק כדבעי של בית הדין קמא להתאשר מטעמיו, ודין הערעור להידחות, יחד עם זאת לא נצא ידי חובת הנמקת הדין מבלי לעמוד על העניינים הבאים:   א. סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) לענין חזקת הסיבתיות ושאלת היחס, רלבנטי אך ורק לפגיעה בעבודה שהיא תאונת בעבודה ולא לפגיעה בעבודה שהיא בגדר מחלת מקצוע.   ב. על פי תקנה 46 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התשי"ד-1954, קיימת חזקת מחלת מקצוע כל עוד לא הוכח ההיפך, למי שחלה במחלה שנקבעה כמחלת מקצוע; ובלבד שהוא עבד בעבודה או במקצוע כמפורט בטור העבודות ותהליכי היצור שברשימת מחלות המקצוע.   ג. על פי חלק ב לרשימת מחלות המקצוע "נזק לאוזן הפנימית הנגרם על ידי חשיפה לרעש "שהביא לירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור" - יוכר כמחלת מקצוע אצל מי "שעבד עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ-85 דציבל."   ד. המערער אמנם עבד בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל כאמור, אלא שעל פי חוות דעת המומחה לא נגרמה לו ירידה בשמיעה בתדירות הדיבור עקב חשיפתו לאותו הרעש. לאור זאת יש לקבוע כי הוא לא חלה במחלת מקצוע וממילא חזקת הסיבתיות לא חלה לגביו.   ה. בהעדר ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור אצל המערער, הרי שהוא לא לקה גם בפגיעה בעבודה על פי חלופת המיקרוטראומה.   ו. טנטון הינו ליקוי שכשלעצמו אינו בגדר פגיעה בעבודה כל עוד לא הוכח הקשר בינו לעבודה. משסבר המומחה בחוות דעתו, כי אין הטנטון קשור לחשיפה לרעש בעבודתו - אין להתערב בחוות דעתו המקצועית לענין זה.   ז. אילו היה המערער סובל מליקוי שמיעה שהיה מוכר כפגיעה בעבודה, היה מקום לבחון קיום קשר סיבתי בין אותה פגיעה בעבודה לבין הטנטון. ברם, משראוי לקבוע, כאמור כי אין המערער סובל מליקוי שמיעה שהינו בגדר פגיעה בעבודה - ממילא אין לקשור את הטינטון לפגיעה שלא היתה.   9.סוף דבר - הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות.מסורשמיעה